מהלך חשוב עשתה בשבוע שעבר שרת המשפטים, איילת שקד, כשהוציאה כרטיס צהוב למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, אחרי הנאום הפוליטי שנשאה בכנסת. אלא שזמן קצר מאוד אחריו התברר שזה לא מספיק. שהבעיה במשרד המשפטים עמוקה הרבה יותר מזילבר אחת ספציפית.
הוויכוח שניצת בעקבות דבריה של הפרקליטה הבכירה - איננו חדש. בדרך כלל, כשהוא נסוב סביב השאלה עד להיכן יכול להגיע הפרקליט כשהוא מציג עמדה שונה מזו של הממשלה, הוא לובש דמות עניינית. במקרה הזה, ולא בפעם הראשונה במקרה של זילבר, הסיפור היה קל יותר להכרעה. כל אדם הגון חייב להודות שיש קו שאותו פרקליטה בכירה ככל שתהיה, לא יכולה לחצות. הקו הזה הוא הקו הפוליטי. זילבר חצתה אותו בעבר לא פעם ולא פעמיים. זה קרה כששיתפה פעולה עם ח"כ מרב מיכאלי מהאופוזיציה, כדי לנסות לסכל את הצעת החוק של החטיבה להתיישבות, שביקשה הממשלה להעביר. זה קרה כשבמסגרת נאום פומבי שלה, מצאה לנכון ללעוג למאמר של שרת המשפטים שקד ולמתוח עליה ביקורת. זה קרה בעוד כמה הזדמנויות נוספות.
אלא שמי שסבר בטעות שמדובר בבעיה נקודתית של פקידה אחת שאינה יודעת את מקומה, קיבל בתגובה כמה מהלכים של חבריה, שהבהירו שהבעיה עמוקה הרבה יותר. זה התחיל מ"כינוס חירום" גדול של עובדים במשרד המשפטים, שבעקבותיו פרסמו הפרקליטים מכתב המשקף את חרדתם "מהשלכות הרוח המנשבת בשיח הפוליטי". זה המשיך בעשרה משנים לשעבר ליועץ המשפטי לממשלה שכתבו ליועץ המשפטי לממשלה: "אתה ניצב בראש המחנה בשעה קשה זו, כאשר עומדים על הפרק לא רק מעמד הייעוץ המשפטי לממשלה אלא גם ערכי יסוד דמוקרטיים. ההגנה על ערכים אלה אינה עשייה פוליטית; היא עומדת ביסוד הייעוד של השירות המשפטי הציבורי מאז ומתמיד".
וזה לב העניין. הקרב על אותם "ערכי יסוד". הפרקליטים משוכנעים שהם יודעים מהם אותם ערכי יסוד טוב יותר מהשרה, טוב יותר מהציבור שבחר בה, וטוב יותר מכל מי שחושב אחרת מהם. ייתכן שהם צודקים, ייתכן שלא, אבל דבר אחד חייב להיות ברור להם. איש לא בחר בהם לתפקיד על סמך התרשמותו מתפיסתם הערכית, כפי שהם מכנים אותה, מה עוד ש"ערכי יסוד" הם במקרים רבים ביטוי מכובס לתפיסה פוליטית.
כאמור, העובדה שהעמדה הזו מושמעת לכל אורך הקו מלמדת שיש כאן בעיית עומק; בעיה כזו שגם הדחתה של דינה זילבר לא תרפא אותה. איילת שקד עשתה הרבה בקדנציה הזו, הן בשינוי השיח, הן בשילוב כמה שופטים "אחרים" בבית המשפט העליון. במסגרת המשימה הבאה שלה, והיא אולי החשובה מכולן, היא חייבת להבהיר לפרקליטי משרד המשפטים את מקומם. מדובר בפקידי ציבור, לא בנבחרי ציבור. דעתם המשפטית מעניינת, דעתם הפוליטית לא.
אם הם מסוגלים להסתגל לתפיסה הבסיסית הזו, מוטב. אם לאו, צריך יהיה להראות להם את הדלת. העימות שלהם אינו עם שרת המשפטים. העימות שלהם הוא עם אזרחי המדינה, או לפחות אלה ביניהם שהלכו לקלפי כדי להשפיע, ולא מוכנים שמישהו שלא נבחר יכפה עליהם את עמדתו.