ההיסטוריה, הן העולמית והן זו של ישראל, מלמדת כי ראשי מדינות הבורחים ממלחמה, תוך גילוי רפיסות ופחדנות מול התוקפן, לא זו בלבד שהמלחמה רודפת ואף משיגה אותם - אלא שהיא מתבררת כאכזרית, קשה ועקובה מדם, הרבה יותר מזו שהייתה יכולה להיות אם לא היו בורחים מפניה מיד עם ראשית התגרויותיו של התוקפן.
 

עם עלייתו של היטלר ימ"ש לשלטון בשבט תרצ"ג (30.1.1933) הוא החל בסדרת התגרויות במעצמות המערב - בריטניה וצרפת: החל מביטול ההתחייבויות על פי הסכם ורסאי להגבלת כוחה הצבאי של גרמניה ועד הדרישה לקבל את חבל הסודטים מצ'כוסלובקיה. מלחמת העולם הראשונה הייתה העקובה מדם בהיסטוריה עד לזמנה. היא גבתה יותר מ־16 מיליון הרוגים, כאשר עיקר האבידות מבין המדינות המנצחות היו של צרפת - 1.7 מיליון - ובריטניה - יותר מ־750 אלף. מרחץ הדמים והרצון להימנע ממלחמה נוספת עם גרמניה, שספגה בעצמה יותר מ־2 מיליון חללים, הובילו למדיניות הרופסת של צרפת ובריטניה מול התוקפנות הגרמנית. מדיניות שהגיעה לשיאה בהסכם מינכן המביש, שבו נכנעו צ'מברליין הבריטי ודאלדיה הצרפתי ודרשו מצ'כוסלובקיה למסור להיטלר ימ"ש את חבל הסודטים תמורת פיסת נייר כוזבת, שלפיה התחייבה גרמניה לשמור על השלום באירופה, ללא כל תביעות טריטוריאליות נוספות.
 

הסוף ידוע. לא זו בלבד שהסכם הכניעה המחפיר לא מנע מלחמה עם גרמניה הנאצית, אלא שהמלחמה שפרצה כשנה לאחר מכן הייתה עקובה מדם הרבה יותר ממלחמת העולם הראשונה. היא גבתה כ־65 מיליון קורבנות, וצרפת - שהתבוסתנות פשטה גם בצבאה וכילתה כל חלקה טובה בו - הובסה ורוסקה בתוך פחות מחודש. כל זאת כאשר ניתן היה לסכל את המלחמה הנוראית בנקל ובכל עת ועם קרוב לאפס אבידות, בכל נקודת זמן בין תרצ"ד לתרצ"ח, 1934־1938.
 

הוא הדין לגבי ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל. הבריחה המבוהלת, הפחדנית והמבישה מלבנון בשנת תש"ס (2000) על פי הוראת ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, הביאה בעקבותיה, בגלל גילוי החולשה המדהימה מצד ישראל, וזאת בתוך פחות מחצי שנה, את גל הטרור החמור ביותר בתולדות ההתיישבות הציונית בא"י, קרי, מלחמת אוסלו - האינתיפאדה השנייה בלשון האויב הערבי והשמאל הקיצוני הישראלי - ובתוך שש שנים את מלחמת לבנון השנייה, שגבתה את מחיר הדמים הכבד ביותר מכל העימותים הצבאיים מול חיזבאללה. כל זאת בשל ההתעצמות הבלתי מופרעת שלו במשך שש שנות "השקט" שנקנו תמורת הבריחה המבישה מלבנון.
 

הוא הדין באשר לפחדנות הרופסת הן של ממשלת ברק תחילה, והן של ממשלת שרון במשך למעלה משנה - בעיקר בשל התנגדותו הנחרצת של שר החוץ שמעון פרס למבצע בנוסח חומת מגן, למיגור טרור המתאבדים החמאסי, שהצריך השתלטות של צה"ל על כל השטחים שבשליטת הרש"פ. המתנגדים למבצע דרשו, למרבה הלעג, לסיים את הטרור באמצעות מו"מ, כלומר "הסדרה" בלשון הכזבים העכשווית. הימנעותה במשך שנה של ממשלת שרון מהוראה לבצע את מבצע חומת מגן, גבתה כאלף נרצחים, העצימה מאוד את כוחם של חמאס והתנזים ביו"ש, והובילה ללחימה עזה יותר ולקורבנות רבים בצד כוחותינו כשהמבצע יצא לדרך.
 

מול הטרור של חמאסתן, תרחיש הרפיסות הפחדנית של הפיקוד העליון של צה"ל, בגיבויו המלא של נתניהו, הגיע לשיא. השבוע הוכיח לנו נתניהו מעל לכל ספק כי יהיה אשר יהיה, אין הוא מוכן להילחם בטרור החמאסי בכלל, שלא לומר שלא עולה כלל על דעתו למגר את שלטון חמאס בפרט.
 

כל מבצע צבאי בעשור האחרון שהסתיים ללא הכרעה - עקב חוסר הרצון של המטכ"ל ושל ממשלת אולמרט ולאחריה של ממשלת נתניהו להכריע את האויב - ובמקום זאת הסתיים ב"הסדרה", יצר מצב שבו בסיבוב הלחימה הבא, חמאס התעצם עוד יותר, טווח הטילים שברשותו גדל, יכולת השיגור שלו התרחבה, וכוחות החי"ר שלו גדלו במספרם והשתפרו ברמת הלחימה שלהם ובטיב ציודם. התעצמות זו מגדילה מסבב לחימה למשנהו את הנזקים למשק ומעלה את מספר הקורבנות בקרב חיילינו. עד שהגיע לשיא של קרוב ל־70 הרוגים במבצע צוק איתן, הראוי הרבה יותר לשם "צוק פחדן". מעגל קסמים זה הגיע לשיאו החל מן האביב האחרון, שבו פרץ גל טרור בלוני האש על שדותינו, מטעינו ויערותינו מחד, ומאידך, טרור המטענים, הצמיגים והחדירות מעבר לגדר.


שיא השיאים
 

בגל הטרור האחרון חוסלה לחלוטין ההרתעה המסוימת שנרכשה בצוק איתן עקב הנזקים הקשים שמטוסינו גרמו בעזה, וחמאס - המודע היטב לתבוסתנות הרופסת של המטכ"ל והממשלה בראשות נתניהו - הצליח ליצור משוואה חדשה, שלפיה הרג של מי מאנשי הטרור על ידי צה"ל מוביל למטח טילים על יישובי עוטף עזה. לפיכך, ובשל הירתעותו של צה"ל מחמאס, הצבא נמנע בכוונת מכוון מלירות ומלהרוג את מחבלי האש, כמו גם כמעט ללא יוצא מן הכלל במחבלי הגדר ובמשליכי מטעני הנפץ. 
 

ספק אם יש צבא וממשלה בעולם שינקטו רפיסות מופקרת שכזו וזאת לאורך למעלה משמונה חודשים, רפיסות שיסודה פחדנות ותבוסתנות. קל וחומר כאשר יחסי הכוחות בין צה"ל לחמאס הם אחד למאה ואולי אף יותר לטובתו של צבאנו. תבוסתנות זו גורמת להפיכת חייהם של התושבים ביישובי עוטף עזה לגיהינום עלי אדמות, כמו גם לרגשות של תסכול, חוסר אונים ורפיון, לא רק בקרב החיים בתוך הגיהינום היוצא מעזה, אלא בקרב הישראלי המצוי באשר הוא. היא גם פוגעת במעמדה הבינלאומי של ישראל כחוד החנית והמוצב הקדמי במזרח התיכון מול הטרור הערבי־מוסלמי.
 

שיא השיאים של התבוסתנות המטכ"לית, בגיבויו המוחלט של נתניהו, בא לידי ביטוי השבוע, כאשר נכנע נתניהו בצורה המחפירה ביותר שתיתכן לטרור, בקבלו את דרישת חמאס להפסקת אש מיידית בלי לתת כל תמורה. הנה כי כן, ברצותו, חמאס יורה לעבר ישראל כ–450 טילים בתוך 24 שעות; כאשר הפצצות מטוסינו מתחילות להכביד עליו, הוא דורש הפסקת אש, ודרישתו נענית מיד על ידי ראש הממשלה, שעולה אפילו על צ'מברליין בנכונותו להיכנע לתוקפנות, כדי למלא את רצונו הפחדני שלא להילחם מלחמה של ממש בטרור, בשום מצב ובשום נסיבות.
 

כמו כל אדם שדרכו אינה דרך, אלא דרך חתחתים במינון גבוה של רפיסות ופחד, כך גם נתניהו נזקק לשקרים כדי ליצור שותפים למחדליו. כך יצאה מלשכתו הודעה כוזבת, שלפיה ההמלצות התבוסתניות של המטכ"ל לקבל את תכתיבי חמאס, התקבלו פה אחד על ידי כל שרי הקבינט, בה בשעה ששר הביטחון המתפטר והשרים בנט, שקד ואלקין התנגדו בתוקף לקו התבוסתנות של המטכ"ל ונתניהו.
 

אולם גרוע מכל הינו התרחיש שלפיו, עקב תסכולו וייאושו המוצדק של רוב הציבור הישראלי מן האפסות המתמשכת שנתניהו מגלה מול חמאס, רבים מהישראלים יכולים ליפול בפח תעמולת הכזב של השמאל הקיצוני הפוליטי (העבודה ומרצ) והתקשורתי, שלפיה רק "פתרון" מדיני יביא שקט, קרי "הסדרה". הכוונה היא להסכם מחפיר שיאפשר לחמאס להוסיף ולהתעצם באין מפריע, תוך שיפור רב־היקף של איכות החיים בחמאסתן, כאשר מרצחי חמאס יפרו את השקט בכל עת שירצו, בידיעה כי דרישתם מיד לאחר מכן להפסקת אש תיענה מיידית.
 

אחרי שאמרנו את כל הנ"ל על מחדליו המבישים של נתניהו בכל הנוגע לתפקודו מול הטרור החמאסי, את זאת יש לזכור - שלל מחדלים אלה הינם כאין וכאפס ביחס לאסונות שייפלו עלינו מכיוון עזה ויתר אויבי ושונאי ישראל, אם חלילה ממשלת לפיד–ציפורה שפיצר–גבאי–גנץ תהיה זו שתתמודד עם חמאסתן.

tguvot@maariv.co.il