סוף סוף הוא הגיע לדרגת מורו ורבו, וינסטון צ'רצ'יל. זה היה נאום ה"דם, יזע ודמעות" של ביבי, רק בלי גרמנים ממול. כרגע, עוד לא ברור אם ישראל בסוף תנצח את הסכנה האיומה עליה רמז אתמול בנימין נתניהו. מה שבטוח זה שהוא כבר כבש את הפריים־טיים הטלוויזיוני במבצע הונאה מושלם. ערוצי הטלוויזיה נפלו כמו זבובים. עד שהבינו בקונטרול שלפניהם נאום בחירות ותו לא, כבר היה מאוחר מדי. נתניהו הסביר לאזרחי ישראל באריכות כמה הוא נלחם ותרם והקריב למעננו וכמה זה חסר אחריות לעשות פוליטיקה על חשבון הביטחון הלאומי. נתניהו דיבר במונחים של תקופה הרת גורל, הבית השלישי בסכנה, עתיד העם היהודי מונח על כף המאזניים ונפתלי בנט עושה פוליטיקה. בושה.

הוא בונה על זה שכולנו פתאים. הרי אם באמת המצב היה כזה רגיש ונפיץ (ספוילר: המצב כאן תמיד רגיש ונפיץ), נתניהו עצמו לא היה מקצץ אתמול בבוקר 200 מיליון שקל מתקציב הביטחון למען פנסיות השוטרים. ואם היינו אכן ערב מלחמת שמד קיומית, שר הביטחון ליברמן לא היה מתפטר. נתניהו לא פירט מהי הסכנה האיומה האורבת לנו. האם נסראללה השיג פצצת גרעין מתפצלת עם שלושה כיווני אוויר והוא מסיים עכשיו את ההרכבה בבונקר בביירות? האם חבורת היחפנים בעזה מתכוונת לפלוש לישראל באמצעות מערכת מנהרות על־קוליות שצה"ל לא הצליח לאתר? האם "המיליציות השיעיות" שמתבססות בסוריה השיגו את המפתחות של הצוללת?
 

או, מזווית אחרת: מה כל כך מסוכן עכשיו, שלא היה מסוכן לפני כמה שבועות, כשנתניהו היה זה שניסה להקדים את הבחירות בכל כוחו? מה כל כך גורלי עכשיו, שלא היה גורלי בשנה שעברה, כשנתניהו איים ללכת לבחירות בגלל "התאגיד"? ביטחונית, מצבנו טוב. אסטרטגית, אולי הכי טוב. איראן מדממת, נלחמת מלחמת הישרדות נגד הסנקציות. חיזבאללה היה שם, באותו מצב, כל הזמן. חמאס גווע ברעב. מה כל כך גורלי עכשיו, נתניהו? מה כל כך מיוחד? מאיפה ארשת האפוקליפסה שעטית על עצמך אתמול בערב?
 

האיש שהזהיר אתמול לעשות מהביטחון פוליטיקה, עשה פוליטיקה מהביטחון. לנאום אתמול היתה מטרה אחת ויחידה: להפחיד את נפתלי בנט ואיילת שקד. כמו שאחד ממקורבי נתניהו אמר, בסיפוק, אחרי שוך נבואת הזעם: "מי שיתפטר מחר בבוקר, יש לו ביצים של שור ושכל של ציפור". כלומר, אם בנט ואיילת בכל זאת ישימו מפתחות, הם מתאבדים. השאלה שנשארת פתוחה, בכל זאת, היא למה נתניהו מתאבד בכל כוחו כדי להציל את ממשלתו. הוא עדיין מוביל בסקרים בבטחה. הוא רוצה להקדים את המלצות המשטרה. היריבים עוד לא מאורגנים. מה הוא בכל זאת יודע, שאנחנו לא?
 

אני לא מקנא בצמד־חמד של "הבית היהודי", הזוג השנוא ביותר בבלפור (יותר מדרוקר וממני), שר החינוך ושרת המשפטים. אתמול בערב הם היו נחושים להתפטר וללכת לבחירות מהירות. כלומר, מי שהיה נחוש באמת הוא נפתלי בנט. איילת שקד היתה הרבה פחות נחושה ממנו. על פי מקורבים של השניים, שקד התנגדה לדרישה האולטימטיבית של בנט את הביטחון וטענה שמדובר בשגיאה. כשראתה שבנט מתעקש, ויתרה.

על פי הניתוח שלהם, הרפיסות בחזית הדרומית לא תאפשר לנתניהו לזנב בהם כפי שעשה בסיבוב הקודם. נאומו של ראש הממשלה, שהיה בנוי לתלפיות ובוודאי עשה את הרושם הנדרש על קהל היעד, מילכד אותם. אם יתפטרו, הם לוקחים סיכון אדיר של הפיכתם לאלה שהפילו ממשלת ימין בלי סיבה. אם יתחרטו ולא יתפטרו, ייתפסו במלוא אפסותם. ביבי לש אותם, קיפל אותם והפחיד אותם. הם יצטרכו למצוא משהו משכנע מאוד להגיד הבוקר, כדי לא להיראות כשני תלמידי כיתה א' מנוזלים ביום הראשון בלימודים. אז אחרי שאמרנו כל מה שאמרנו, המסקנה נשארת אותה מסקנה: האיש גאון.