צהריים, קצת טפטוף של גשם עושה את דרכו לביוב, שעוד מעט יעלה על גדותיו. כנראה שיותר זול להתפיל מים מאשר לאגור אותם לעת בצורת. הצדיק שלי יוצא מבניין בית הספר, ואץ־רץ לגינה קטנה, שם מתחבא לו ארנב. החיה הקטנה מהירה, אבל גם הוא, והוא מניח אותה בחיקו ומלטף אותה. "אבא, זה הארנב שלי, ואנחנו לוקחים אותו הביתה. הבנת?". 

אין שום בעיה, גיאצ'ו, בוא נדבר על זה עם אמא בדרך, ואם היא תסכים, אז אין לי בעיה. 
 

"לא, אבא. דבר איתה עכשיו מכאן. אם היא לא תסכים לי, אני אתחיל לעצבן אותך. אני ארוץ פה ואתה לא תוכל לתפוס אותי, כי אתה שמנמן. הבנת?".

לא היה חם בחוץ, אבל התחלתי להזיע את הזיעה הסמיכה הזו של העצבים. הבטתי בו לתוך האישון ואמרתי בקול נמוך: אני מדבר אליך, אתה מקשיב, ואתה מבצע את מה שאני אומר. אמא שלי בטח הייתה גאה בי על השליטה העצמית, כפי שניסו ללמד אותי במכון אדלר, כאשר היא גררה אותי כילד, כדי שיאכלו שם ת'ראס. 
 

אבל גיא עוד לא עבר את אכילת הראשים של כל הפסיכו־לוגים וגונבי הדעת, בסכומים של 400־800 שקל לאכילה, לא כולל חשבונית מס. אז הוא קולט בחושיו שהיריב שלו פראייר כנוע. 
 

"אבא, אתה לא מלך, ואני לא צריך להשתחוות אליך. אני לא מקשיב לך, אני מקשיב רק לאמא. גם אתה פוחד מאמא ועושה מה שהיא אומרת. ע־כ־ש־י־ו תתקשר אליה, ותגיד לה שתביא לי ארנב ה־י־ו־ם. שמעת? נו תתקשר. נו כבר". 
 

# # #
 

הצתי סיגריה, על אף האיסור לעשן בחצר בית הספר. הילד המשיך ללטף את הארנב, ואני המתנתי לשעת כושר שהוא יסיט את מבטו ממני. זה קרה וזינקתי לתוך הגינה שמוקפת גדר נמוכה, כדי לתפוס אותו. אבל הוא זריז ממני, ועל אף שכבר נגעתי בו, הוא חמק מהאחיזה, קפץ מעל הגדר בניתוק קל וצחק: "אוי אבא. אתה שמנמן כזה. אתה לא יכול לתפוס אותי, אתה לא יכול לתפוס אותי". ורץ צוהל לכיוון פינת החי, שם חיכתה לו הכבשה שהוא בטוח שהיא שלו. 

אבות ואמהות הביטו בתבוסתי ולא אמרו מילה, יותר עדיף להם. ניקיתי עצמי מהחול, גררתי עצמי לשער, כדי להניח את הטרולי שלו. לפינת החי יש רק יציאה אחת, אז היה לי קל ללכוד אותו, כי בנפח שלי כיסיתי את כל השביל. הנפתי אותו באוויר, אספתי את התיק ואשפזתי אותו באוטו. טלפנו לכיפוש. 

יאללה, דבר איתה, גיאצ'ו, אני מזהיר אותך מלשגע אותי, זו אזהרה אחרונה בהחלט!
 

"אמא", פצח הילד, "או שאת מביאה לי ארנב או אוגר סיבירי, שאני אטפל בהם, או שאני משגע את אבא. אני לא פוחד שהוא שואג, את יודעת שאני לא פוחד". 
 

כיפוש, שמשלימה דוקטורט בפסיכולוגיה של ילדים באמצעות גלישה באוניברסיטה הפתוחה של גוגל, דיברה בשקט כרגיל. "גיא, אני לא מביאה לך", אמרה, "ארנבים צריכים לחיות בטבע, לא סגורים בבית. ותהיה נחמד לאבא, אני אבוא עוד מעט".
 

הלו, הלו, מה את מבלבלת את המוח, מה? תגידי לו שתביאי לו, שייתן לי מנוחה. מה הפכת עכשיו לישות דידקטית? או שתבואי עכשיו ותנהלי את האירוע מתוך האירוע. מה אתם תופסים עלי פארטייה שניכם? תגידי שאת מביאה לו, נו אני ממתין.
 

"מאמי, אל תיכנס ללחץ. הוא בודק גבולות, ואתה שפוט שלו. איתי הוא אפילו לא מנסה את הסחיטה הזו. אתה חייב לעבור הדרכת הורים, כבר אמרתי לך את זה". 
 

גברת קופמן, עם כל הכבוד ויש כבוד, אני אב לשתי בנות בגירות. אין לי סבלנות לשטויות האלה, ואין לי גם כסף לשלם כדי שיזיינו לי ת'מוח. מספיק שאת משלמת הון לכל היועצים. אגב, במכון של סופר נני, מיכל דליות, עוד לא ביקרת. אני מקשיב לה בימי שישי ברדיו 103, ואני מתפעל מחושיה העסקיים. היא מקשיבה להורה, ואז אומרת: אוי, אוי, זה מקרה שדורש אבחנה מיוחדת. אני מציעה לך לפנות למכון. ואז אני מתפוצץ מצחוק ומקנא בה לאללה. נראה לי את זמינה להוריד אצלה כמה אלפים. מה את לגיד?
 

כיפוש הגיבה כרגיל בשקט עם שליטה עצמית, שגורמת לי לעתים לרצות לפרק בית עם פטיש חמישה קילו. "אתה גדול והוא ילד. איך זה שהוא עושה לך בצפר? אתה לא מבין שהוא לא סופר את הגודל והקול שלך? שזו עובדה שהוא מנהל אותך ולא להפך?".

"אני אוכל מקדונלדס, או לא אוכל בכלל". צילום: טוויטר

 

# # #
 

טוב, כיפוש, זמנך תם, שיהיה לך יום קסום. גיאצ'ו, מה אתה רוצה לאכול? לחמם לך משהו? "לא, אבא. אני רוצה מקדונלד'ס. שיביאו לי שני פרסים. הבנת? שני פרסים!". 
 

מקדונלד'ס זה דרעק. הנה אמא הכינה לך קציצות ואורז, זה יותר טוב. "אני אוכל מקדונלד'ס, או לא אוכל בכלל, הבנת?". 
 

אז הזמנתי לו נאגטס, וחשבתי על כל האפרוחים שנטבחו ונטחנו כדי לייצר לעולל שלי חתיכה של כאילו עוף, שיש בה הרבה סידן בגלל העצמות הטחונות של האפרוח האומלל. 
 

גיאצ'ו, תביא לי מהכסף שלך מטבע של 10 שקלים, שניתן טיפ לשליח. "לא, אבא, אני לא נותן לך", הודיע הצדיק. "אתה חייב לי שני מטבעות של 10 שקלים, שלא החזרת לי מפעם". 
 

בסדר, אני אחזיר לך ארבעה, לך תביא לי. התיק שלי באוטו, אני בלי כסף כאן. "אז אני ארד לאוטו להביא לך את התיק. כי אתה סתם אומר, ולא מחזיר לי". 
 

בשניות הוא חטף את המפתח ודילג במדרגות, ואני לא הפסקתי להזיע. המספוא הדוחה הגיע, ושאלתי את הילד מה עשה היום בבית הספר. "לימדו אותנו לרדת למקלט, ללכת יפה ומהר במדרגות, אם יזרקו פצצה על תל אביב", ענה הגאון הקטן. 
 

נו, ותרגלת כמו שביקשה המורה? "פעם אחת ירדתי, אבא", הוא הסביר, "אבל אני יודע איפה המקלט. אחרי זה ברחתי לחצר, כי זה שעמם אותי, וגם הרבה ילדים התחילו להשתעל, וזה עצבן אותי". 
 

חיבקתי אותו ואמרתי לו: אתה ילד חכם ומיזנתרופ. כמו אבא שלך. אבל צריך להקשיב למורה, כי היא גדולה ומנוסה והיא יודעת. "מתי יזרקו עלי פצצה, אבא? אני מאוד רוצה לראות איזה חור היא תעשה בבצפר. צריך לשמור על החיות, כי אין להן מקלט. מי ישמור עליהן?". 
 

לא היה לי משהו חכם לומר, אז אמרתי לו שהחיות יודעות להסתדר, והן תיכנסנה לבית שלהן. 
 

# # #
 

יש לו מזל לבן שלי שהוא לא גר בעוטף עזה, או ביישובים צמודי גדר. אני לא יכול לשער איזה הפרעות היו נגרמות לו כתוצאה מירידה למקלטים בפרק זמן קצוב של 25 שניות במקרה הטוב, או שבע אם זה פצמ"ר. אני מסתובב שם מתוקף העבודה במושבים ובקיבוצים, ופוגש מבוגרים שנאבקים בהתקפי חרדה וילדים שכבר מוגדרים בחלקם כסובלים מחרדות, על אף מרכזי החוסן (באשקלון אין למשל) בחלק מהיישובים. 
 

אם היינו צריכים את האמת בפרצוף, התנדב צחי הנגבי ונתן לנו אותה אתמול כמו שהיא. צחי אינו כסיל מהלך, כמו אלה שאגם הדרעק עמוס בהם. צחי אדם חכם, מנוסה בפוליטיקה ובתקשורת, לא מתאים לו ליפול באמירת אמת. הרי האמת אצל דיירי אגם הדרעק ומשת"פיהם היא המלצה בלתי מחייבת, וצחי הנגבי שבר את האומרטה. אז תודה, באמת תודה. 
 

כן, ישראל מחולקת, משוסעת ומנוהלת באמצעות קולקציה של אפסים ציניים, שמחשבים תגובה - אם בכלל - באמצעים תקשורתיים בלבד: טיל קורנט שהיה מחסל 30 חיילים (עם מפקד זחוח שהתחפש לאלוהים, והכניס אותם לשטח אש) באוטובוס, או פגיעה ישירה בגן ילדים בעוטף - או טיל שהיה נוחת בחוף תל אביב ופוגע בשובר גלים. אז זו עילה למלחמה כוללת. המציאות שלפיה מיליון איש מאשדוד דרומה במקלטים וממ"דים, זה צ'יפס. אנחנו מתרגלים הכלה/כניעה/הסדרה/ואפס ריבונות. טיל בבניין הבורסה בתל אביב, אנחנו מוחקים את רצועת עזה לג־מ־ר־י! מה קרה, העראברים יפגעו לנו בכייסף? לא ולא!
 

איווט ליברמן דאג לעצמו, כהרגלו, והשאיר לביבי עוד שני משרדי ממשלה, ביטחון וקליטה, נוסף על בריאות, חוץ וטיפשורת. נכון שאת האחרון כאילו מנהל איוב קרא, אבל אני משוכנע שגם הוא יודע שהוא בדיחה עצובה.

ליברמן מודיע על התפטרותו. דאג לעצמו. צילום: מרק ישראל סלם

 

# # #
 

באופן אישי, מאחר שבני רק בן 6, אני מתפלל שנפתלי הגבר יסחט משרה ובנימין את תיק הביטחון. קשה להאמין שזה יקרה, אבל אני מתפלל. מעולם לא היה לנו אל־צבאות־אדוני בתפקיד שר הביטחון. מישהו עם כיפל'ה, שישיבת בוקר אצלו תכלול תפילת שחרית, וכל המטכ"ל יחבוש כיפה, כי זה לא צבא העם, זה צבא השם. כל החיילות יוזעקו לבקו"ם כדי להחליף את המכנסיים בשמלה ארוכה וצנועה. ברור שהמג"דיות והמ"פיות של חיל האיסוף יישלחו מיד לתפקידים עורפיים של הוראה מתקנת למשל. הכיפל'ך מאוד אוהבים הוראה וחינוך. גם נפתלי הגבר נורא אהב ללמד את ילדינו מתמטיקה חמש יחידות, אבל עכשיו הוא אוהב צבא, כי השם ציווה עליו להילחם. 
 

אצל נפתלי הגבר אל־צבאות־אדוני, ימונה רב לכל גדוד לוחם, ושלושה מש"קי דת לכל פלוגת חי"ר, שיפקחו שכולם מתפללים כנדרש שלוש פעמים ביום מינימום, וכמובן שתהיה לפחות שעה אחת ביום של לימודי תורה בחברותא. אצל נפתלי, המדמנה בעלי תוכר כאוניברסיטה על ידי המל"ג, ות"ת ושאר האותיות. כל רבני המדמנה יועלו לדרגת פרופסורים מן המניין, ויגיעו גם כמה פנסיונרים של הציונות הדתית הגזענית לדרגת פרופסור אמריטוס. קורס מפקדי פלוגות יוארך בחודשיים, שיוקדשו ללימודי דת בעלי. פו"מ לרבי־סרנים ומעלה יוארך בארבעה חודשים, וחניך שלא יעבור בחינה בלימודי דת בציון 80 לפחות - דרגת הסא"ל שלו תעוכב בשנה. במקרה של כישלון במועד ב', יותר חוזהו עם צבא־ההגנה־לשם. 
 

אגב, יש בצה"ל שש נשים בדרגת תא"ל, והן לא תקודמנה בארבע השנים הקרובות, וייעשה מאמץ להחליפן בהקדם האפשרי. שיעשו הסבה להוראה מתקנת או לחינוך מיוחד. אישה וצבא לא הולך ביחד אצל הכיפל'ך.
 

אומנם ליברמן ביצע את סבב המינויים לפני פרישתו, אבל יהיו תיקונים. בשלב הראשון, כל מח"ט יחבוש כיפה, גם הדרוזים יצטרכו לחבוש את הכיפה של הדת שלהם, או לעבור גיור מקוצר. האלוף (במיל') שטרן יארגן את הגיור המקוצר. הרבצ"ר יועלה לדרגת אלוף, המזכ"צ של נפתלי הגבר, עופר וינטר (שהרמטכ"ל לא סומך עליו גם כשהוא מברך אותו "צפרא טבא"), יועלה לדרגת אלוף ב־2 בינואר, יום אחרי פרישתו של רא"ל גדי איזנקוט. הרמטכ"ל המיועד אביב כוכבי ייאלץ להתיישר ולמנות כמה שיותר כיפל'ך לתפקידי מפתח. שיפצח בסגן רמטכ"ל, אם הוא יודע מה טוב בשבילו. כמובן שחיל הים יעבור רה־ארגון, ויוקצה חדר בכל כלי שיט לתפילות וללימודי מחשבת ישראל. בכל סטי"ל יהיה רב, בכל דבורה מש"ק דת. בחיל האוויר יתפללו רק על הקרקע, כי באוויר זה מסוכן קצת. נשים טייסות? נו באמת, זה נגד התוירה הקדושה. המוכשרות ביניהן יוסמכו להיות פקידות מבצעים, וכמובן שההסמכה תכלול שיעור יומי עם רבנית מוסמכת, לבוש צנוע ושביס. כי לטייסים הדתיים שיהיו, נשים עלולות להפריע את שלוותם. 
 

זהו, מפני שאני אוהב מהפכים והפיכות, אני רוצה את נפתלי הגבר בתפקיד. עכשיו צריך לשכנע רק את הקיסרית, הגברת שרה, שתסכים לי ותסכים לנפתלי הגבר. אגב, אני מאוד מקווה שלתפקיד סגנו ימנה נפתלי את סמוצ'קנע ממפלגתו. זה מאוד חשוב לצבא חייל גיבור כמו סמוצ'קנע.
 

מתוך כל הבלה־בלה סביב הדיבור של צחי־הילד־של־כולנו, אף אחד לא שאל אותו: תגיד, צחי, אם העראברים היו יורים 460 רקטות על איו"ש, שזה בייס אמיתי, לא כמו הסמול־הקיצוני־אוהבי־ערבו־עמלקו־נאצי־פלשתינו (כפי שמגדירים אותם יורם שפטל וחסידיו ינון מגל ואראל סג"ל) במושבים והקיבוצים בעוטף - גם היינו מתרגלים הכלה/רגיעה/כניעה/הסדרה, או שכוחותינו הגיבורים היו כובשים את כל פלסטין הסרוחה, ומחזירים את האוכלוסייה הערבית הפלסטינית הרצחנית לימי הבריאה? חבר שואל, לא יודע מה לענות לו. 
 

# # #
 

נ.ב.

יאללה, גיאצ'ו, בוא רד איתי לקפה, בא לי אספרסו. "אני בא איתך, רק אם תקנה לי צעצוע. אם לא תקנה, אז אני לא הולך".


כשאמא תבוא, היא תקנה לך, אין לי כסף. אני כמו ביבי, אני עובד אצל אמא. מה שהיא אומרת אני עושה, הבנת? יאללה תנעל נעליים. הוא ישב על הספה בסלון, שילב ידיים על חזהו והתחפש לזועף. "תקנה לי רחפן, אתה שומע? אם לא תקנה, אני אגיד לאמא שלא התנהגת אלי יפה, והיא תכעס עליך מאוד". 

טוב, בסדר, בוא איתי, נבחן את הרחפן, ואז אמא תבוא ותשלם לאיש. "לא, אבא, אני לא טיפש. אמא לא תקנה לי כלום, תראה לי שיש לך פלסטיק ואני אבוא איתך. רק אם תראה לי. מאמא אני מקבל ארנב, ממך את הרחפן, אבא". 
 

טוב, בוא תן לי חיבוק. 


הוא בא, תפסתי אותו בחוזקה, הצמדתי אותו אלי וירדנו לאוטו. אני קשה לי עם הכלה של המצב, רגיעה אין באופק, ובהסדרה אני רק מפסיד. התשובה לטרור היא כוח, לעת עתה יש לי כוח מול הצדיק שלי. אבל גם זה יעבור, הכי חשוב זה רק להיום, לעכשיו, ממש כרגע.

tguvot@maariv.co.il