בשבועות האחרונים למדנו הרבה דברים חשובים על חמאס ופת"ח, והתובנות הללו לימדו אותנו כמה דברים מדאיגים על מצב ישראל אל מול שני הארגונים הפלסטיניים הגדולים.
לגבי חמאס, למדנו שהוא שולט באופן מוחלט בעזה. תמלילי שיחות של אנשי חמאס במהלך התקרית עם כוח צה"ל בפיקוד סא"ל מ' ז"ל, הראו כי חמאס הבחין ברכב בלתי מזוהה מבעוד מועד ופעל באופן מיידי להשתלט עליו. הדבר מעיד על שליטה מוחלטת בשטח באמצעים פיזיים וטכנולוגיים. הוא מראה שחמאס הוא כוח ערני עם מודעות מרשימה לגבי כל תנועה בזירתו.
עוד למדנו שחמאס כארגון לא מסוגל להפסיק את המלחמה נגד ישראל. במשך חודשים שמענו סיפורים על שיחיא סנואר מסוכסך עם איסמעיל הנייה. הנייה, ביחד עם קטאר ואיראן, התנגדו לכל הסדרה עם ישראל ודחפו לחידוש האלימות האנטי־ישראלית של חמאס. סנואר, כך העידו מומחים לעניין, אומנם רוצה להילחם נגדנו, אולם חשוב לו יותר לייצב את המצב ההומניטרי בעזה גם במחיר הודנה ארוכת טווח עם היהודים.
על בסיס ההנחה הזאת, ישראל אפשרה לקטאר לספק דלק ומזומנים לחמאס. העובדה כי יום למחרת חמאס פתח במתקפת הרקטות האינטנסיבית ביותר שידעה ישראל, מראה כי סנואר עבד עלינו. הוא ניצל את הרצון של ישראל - ובראש ובראשונה של המטה הכללי - לחתור להפסקת אש, כדי לזכות בתנאים הטובים ביותר לכניסה לעימות.
עוד דבר שלמדנו במהלך השבועות האחרונים הוא שחמאס הופך עצמו לאש"ף, וזאת באמצעות בליעת ארגוני אש"ף שמאסו בהנהגה של פת"ח ואבו מאזן. כפי שדיווח פנחס ענברי מהמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, נציגים של החזית הדמוקרטית והחזית העממית של אש"ף השתתפו בחדר מלחמה משותף עם חמאס במהלך סבב הרקטות האחרון. שני הארגונים התנגדו לסירובו של אבו מאזן להעביר כספים לרצועת עזה, והנה הם מעבירים את נאמנותם מאש"ף של פת"ח לאש"ף חדש בראשות חמאס.
עוד דיווח ענברי כי לקראת ועידת המועצה הלאומית הפלסטינית בסוף החודש האחרון, נציגי התנזים של פת"ח הודיעו לאבו מאזן כי אם יממש את איומו להטיל עוד סנקציות על חמאס במהלך הוועידה, חמאס יפתח במלחמה נגד פת"ח ביהודה ושומרון. עבאס בתגובה ויתר על הסנקציות. אשר לרשות הפלסטינית ולפת"ח, בשבועות האחרונים למדנו כי הם נמצאים לקראת התפרקות. למעשה כיום פת"ח מתמודד עם שלושה משברים שמאיימים על עצם קיומו וביחד מבטיחים כי בעתיד הקרוב הוא יפסיק להתקיים.
הראשון הוא משבר המנהיגות. עבאס בן ה־83 סובל מבעיות רפואיות חמורות. ברור שהוא לא ייצא לפנסיה ויעביר את המושכות ליורש באופן מסודר וברור כי הוא לא יאריך ימים. לא בתפקיד ולא בעולם הזה. גם כיום, כאשר הוא עוד בתפקיד, כוחו הולך ונעלם.
ביום העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, הרשות תכננה שביתת מסחר של ערביי העיר. השביתה הייתה פלופ גדול. הסיבה היחידה שבגללה לא שמנו לב לתבוסה המשפילה היא שחמאס ארגן הפגנות אלימות בגבול הרצועה וכך תפס את תשומת לב התקשורת. ערביי ירושלים מבינים כי הרשות לא מובילה להישגים, ועל כן הם בוחרים לרוב להגביר את השתלבותם בישראל, בין שבאמצעות הגשת בקשות לאזרחות ובין שבניסיון, שכשל אומנם, לרוץ בבחירות המוניציפליות בניגוד מוחלט להוראות מפורשות של הרשות.
המשבר השני שפוקד את הרשות הוא אובדן התמיכה הכלכלית של ארה"ב. העברת חוק טיילור פורס בקונגרס האמריקאי עצרה את העברת הכספים לרשות, והפסקת התמיכה האמריקאית באונר"א פגעה משמעותית בכלכלה הפלסטינית. בשבוע שעבר, כאשר העיניים היו נשואות לעזה, עשרות אלפי פלסטינים יצאו להפגנת המונים ברמאללה נגד כוונת הרשות להלאים את פוליסות הביטוח וקרנות הפנסיה של תושבי האזורים A ו־B - מהלך שחשוב לה משום שהוא יהווה עוד מקור להזרמת כספים מישראל. עם הקמת הרשות, היא הלאימה את הפנסיות של עובדי המינהל האזרחי בעזה ורוקנה את הקופה תוך מספר חודשים. הציבור הפלסטיני ביו"ש אינו מוכן לקבל מהדורה שנייה.
הקריאות לחרם על ישראל, שמושמעות מקרב מנהיגי התנועה, נשללות ברחוב. ענברי דיווח כי לאחרונה יצא ראש האיגודים המסחריים בשכם, שהר סעד, נגד ארגוני ה־BDS. סעד הבהיר כי עד שלא יימצאו מקורות תעסוקה חלופיים עבור הפלסטינים, הארגונים, כמו גם הרשות שתומכת בהם, צריכים להפסיק להפריע לעובדים באזורי התעשייה ביו"ש שמנוהלים על ידי ישראל.
העובדה שהחזית העממית והחזית הדמוקרטית מוכנות להכפיף את עצמן להנהגת חמאס ולפעול בפרהסיה נגד פת"ח והרשות, מראה כי גם את אש"ף הרשות מאבדת. ללא החזיתות אש"ף בעצם אינו אלא פת"ח. ופת"ח כאמור מאבד את הציבור.
הבעיה השלישית של הרשות: היא מאבדת - אם לא איבדה כבר - את תמיכת העולם הערבי. הסעודים לאחרונה התחילו לדרוש מלבנון לאזרח את הפלסטינים החיים במדינה כבר 70 שנה. ערב הסעודית הודיעה כי תסרב להכיר בתעודות המעבר של תושבי ירושלים הערבים, ודורשת כי מי שמגיע למכה יצויד בדרכון. העמדה הזאת שימשה כזרז לתושבי ירושלים הערבים להגיש בקשה לאזרחות ישראלית.
גם הביקור של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעמאן והשתתפות ישראל באליפות ג'ודו באבו דאבי שימשו עוד אות לכך שהעולם הערבי כבר לא סופר את אש"ף והפלסטינים כפי שעשה בעבר.
מציאות נושכת
כל זה מוביל אותנו למה שלמדנו על ישראל בשבועות האחרונים. למדנו שהמטה הכללי לא הכין תוכניות פעולה רלוונטיות למעמד ההולך ומתחזק של חמאס בעזה. הרצון של המטכ"ל להמשיך לחתור להפסקת אש ארוכת טווח עם חמאס אינו תולדה של תנאים אמיתיים בשטח, כפי שהוכיחה מתקפת הרקטות מיד לאחר קבלת הדולרים, ומשמעות הדבר היא שהמטכ"ל לא מבסס את תוכניותיו על המציאות.
המכתב של נציב קבילות החיילים, האלוף (במיל') יצחק בריק, לחברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, מצביע על עוד בעיה: חוסר מוכנות של צה"ל כתוצאה מפיקוד לקוי של המטכ"ל. לדבריו, "בצה"ל קיימים פערים עצומים בתחומים רבים, והמובהק שבהם - הפער בכוח האדם אל מול המשימות (...) משברים בכוח האדם פוגעים ביכולתו של צה"ל לבצע את משימותיו באופן מיטבי".
ואם המטכ"ל אינו ערוך להתמודד עם חמאס בעזה, אזי גם צה"ל והממשלה אינם ערוכים להתמודד עם ההתפרקות ההולכת וקרבה של הרשות. זאת גילינו, בין השאר, במכתבו של קצין אג"ם של פיקוד מרכז, אל"ם אלון מדנס, שהודלף לתקשורת. בין הנקודות המדאיגות שמדנס העלה הייתה קביעתו כי פיקוד מרכז לא ממש מבין מה הוא אמור לעשות כמושל צבאי ביו"ש. "כשנמצאים פה מבינים שללא נרטיב הווה, שיתוחזק מעת לעת, הפיקוד עלול להישכח", כתב מדנס.
למעשה מאז שישראל העבירה את השליטה על מרכזי האוכלוסייה הפלסטיניים לרשות לפני 22 שנים, הממשל הצבאי קיים רק בשטח C. ועל כן מרבית נתיניו אינם פלסטינים כי אם ישראלים. וברור כי לצה"ל אין משהו רלוונטי להגיד על הניהול היומיומי של חייהם של חצי מיליון אזרחים ישראלים. הוא לא אמור להיות ריבון על אזרחים.
יש שיגידו כי התמוטטות הרשות תהיה דבר רע. יש אולי שיגידו כי זה דבר מבורך לנוכח עוינות פת"ח לישראל ולדו־קיום. כך או כך, זה יתפוצץ לישראל בפרצוף אם לא נשכיל להכין כבר עכשיו תוכנית מפורטת להתמודדות עם המצב שייווצר.