1. בשנה האחרונה, בעת שהקשב הציבורי נתון לסיאוב ולריקבון שנחשפו במשרד הביטחון ובחיל הים בפרשת הצוללות וכלי השיט, מתחולל מאחורי הקלעים קרב לא פחות יצרי, על תקציבים של כ־30 מיליארד שקל המיועדים להצטיידות חיל האוויר בחמש השנים הקרובות. מדובר ברכישת מטוסי קרב־הפצצה, תדלוק ומסוקים, ובסך הכל קרוב למאה כלים מוטסים. רק כדי לסבר את האוזן, עלות ארבע הצוללות (שלא ברור אם ומתי יירכשו) וארבע ספינות הטילים היא כ־9 מיליארד שקל.


צריך לומר מיד שיש הבדל ברור בין שני המקרים. בנושא חיל האוויר אין שום חשד שנעברו עבירות, והמאבק מתנהל בגבולות התחרות המותרת. ובכל זאת, יש גם נקודות משיקות. 


קווי הדמיון הם שמדובר ברכש בסדר גודל עצום, במעורבות של חברות זרות, בממשק ובקשר שבין קצינים לובשי מדים לחבריהם שפשטו אותם והפכו לסוחרי נשק או לנציגי חברות זרות, ובעיקר - בהיעדרו של פיקוח חיצוני ראוי ונשכני על משרד הביטחון וצה"ל, שהפכו למעין גופים שיש להם מדינה ועושים בה כמעט כרצונם. הפיקוח של הכנסת ושל מבקר המדינה, עם כל מאמציו, כפי שתקדימי העבר הוכיחו, אינו מספיק.


בפרשת חיל הים (תיק 3000) ממליצה המשטרה לפרקליטות להגיש כתבי אישום בגין חשדות לכאורה על שוחד, טובות הנאה, הלבנת הון והפרת אמונים נגד שישה חשודים, בהם שני קצינים בכירים (האלוף אליעזר "צ'ייני" מרום ותא"ל שייקה ברוש, המכחישים את החשדות). בנוסף, עולים סימני השאלה מהתנהלות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאינו חשוד בפרשה, ופרקליטו ובן דודו דוד שמרון, שהמשטרה ממליצה להעמידו לדין (שמרון מכחיש את ההאשמות נגדו). ובשולי הדברים, צריכות להישאל שאלות גם לגבי תפקודם של שרי הביטחון לשעבר אהוד ברק ומשה בוגי יעלון, שטוענים שהפעולות נעשו מאחורי גבם וכי לא ידעו דבר.


חיל האוויר עומד להגיש בקרוב לאישור הרמטכ"ל והמטה הכללי את תוכנית ההצטיידות שלו לעשור הקרוב. מי שיכריע יהיה הרמטכ"ל הנכנס אלוף אביב כוכבי, ודרכו תועבר ההכרעה לאישור שר הביטחון, ראש הממשלה והממשלה. 


חיל האוויר, כזרוע המובילה של צה"ל שלרוב על פיה יישק דבר, מצפה כי כל דרישותיו - שהוא מציג כצרכים הכרחיים לביטחון ישראל - יתקבלו. הוא מבקש לרכוש לפחות טייסת חדשה אחת (25 מטוסים) של מטוסי קרב־הפצצה IA-F15, שתחליף את המטוסים הישנים שנרכשו לפני כ־20 שנה. למטוס החדיש יש כושר שרידות גבוה יותר, והוא יכול לשאת פצצות וטילים שמשקלם עד 13 טונות, כולל פצצות חדישות חודרות בונקרים. טווח הטיסה של הדגם החדש גדל, והוא יכול לטוס יותר מ־2,000 קילומטרים בלי צורך בתדלוק, עד מעבר לאיראן. 


חיל האוויר מבקש להוסיף גם טייסת F־35 (החמקן או "אדיר"), ולרכוש בין שניים לשמונה מטוסי תדלוק מתקדמים מדגם KC־46 (פגסוס), כדי שיחליפו את מטוסי התדלוק הישנים מדגם בואינג 707. עוד בתוכנית ההצטיידות - כ־20 מסוקים להובלת כוחות שיחליפו את היסעור הזקן, ו־24 מסוקים־מטוסים מדגם .V־22


מחירו של החמקן הוא כ־120 מיליון דולר (כ־450 מיליון שקל). מחירו של F־15 החדיש יכול להגיע ל־90 מיליון דולר (330 מיליון שקל). מחירו של מטוס התדלוק, בהערכה זהירה, כ־150 מיליון דולר (550 מיליון שקל). מחירו של מסוק אחד נע בין 50 ל־90 מיליון דולר (בין 200 ל־330 מיליון שקל), ומחיר המסוק־מטוס עומד על לפחות 50 מיליון דולר (כ־200 מיליון שקל).


התקציבים למלוא רכש זה או חלקו באים מכספי הסיוע האמריקאי. בשנתו האחרונה של הנשיא ברק אובמה בבית הלבן, הוא אישר להגדיל את הסיוע מ־3 מיליארד דולר בשנה ל־3.8 מיליארד דולר, ובסך הכל ל־38 מיליארד דולר בעשור. יש מי שטוענים, ובראשם אהוד ברק, כי הסיוע היה יכול להיות גדול יותר ולהסתכם ב־45 מיליארד דולר בעשור, אלמלא מאמציו של נתניהו לטרפד את עסקת הגרעין עם איראן, מאחורי גבו של אובמה. אבל הדיבורים האלה הם בגדר חלב שנשפך. 


בנוסף הקציב הקונגרס עוד 500 מיליון דולר בשנה המיועדים להשתתפות חברות אמריקאיות בפיתוח ובייצור מערכות ההגנה מפני רקטות וטילים: כיפת ברזל, קלע דוד וחץ. מדובר בסכומי עתק שהממשלים האמריקאיים לדורותיהם מעניקים בנדיבות רבה לבניית העוצמה הצבאית של ישראל, ושקולים לכ־15% מתקציב הביטחון שלה. הם נועדו לספק את כל צורכי הביטחון של ישראל בים, באוויר וביבשה. בכסף הזה צריך גם לקנות ציוד מתקדם למודיעין, טילים, לצייד את זרוע היבשה, ספינות ועוד. התיאבון של כל החילות והזרועות בצה"ל, ובמיוחד של חיל האוויר, עצום. או בדימוי אחר, השמיכה קצרה מלכסות את כולם.


חלק מכספי הסיוע - כשליש - כבר משועבד לרכישת מטוסי החמקן. השבוע ינחתו בישראל שני מטוסים נוספים, ה־13 וה־14. השאר, עד ל־50 מטוסים (שתי טייסות) שהממשלה כבר אישרה, יגיעו בשנים הבאות.


# # #


אין תמה שרבים בצה"ל ומחוצה לו חפצים לקבל נתח מהסיוע האמריקאי. על הרכש הקורץ של חיל האוויר מתמודדות שתי חברות ענק אמריקאיות. בואינג היא יצרנית ה־F־15, מטוס התדלוק פגסוס, מסוק צ'ינוק והמסוק־מטוס V־22. לוקהיד מרטין היא היצרנית של מסוק סיקורסקי ושל מטוס החמקן. בשל ניסיונו המבצעי ומיומנותו, עבור האמריקאים חיל האוויר הישראלי הוא לקוח נחשק, שמקדם מכירות ועסקים גם למדינות אחרות.


לשתי החברות יש נציגויות גדולות בישראל, ובראשן עומדים אנשי חיל האוויר לשעבר. נשיא בואינג ישראל והמנכ"ל הוא אלוף דוד עברי, מפקד חיל האוויר לשעבר. מנכ"ל לוקהיד מרטין ישראל הוא תא"ל יהושע (שיקי) שני. לצדם עובדים לא מעט מיוצאי חיל האוויר. זו השיטה, לא רק בישראל, של יצירת מעגלי קשר בין מי שמשרתים במערכת לבין יוצאיה.


שתי החברות מפעילות לחצים על חיל האוויר, צה"ל, התעשיות הביטחוניות (שזוכות לנתח מסוים מהעסקות) ועל שרים בממשלה. הן מנסות להשפיע בכל האמצעים על דעת הקהל, כדי שירכשו את מרכולתן. לשם כך הן מעסיקות יועצי תקשורת, שתדלנים ומשרדי יחסי ציבור. הן הטיסו על חשבונן עיתונאים למסעות הדרכה, השתלמות והתרשמות. בשנתיים וחצי האחרונות היו לפחות שלוש נסיעות כאלה - אחת לברלין ושתיים לארה"ב (סיאטל, דאלאס, פילדלפיה וסנט לואיס). הן מביאות לכאן משלחות של בכירים מהחברות, שנפגשות עם ראש הממשלה, שרי ביטחון, חברי כנסת, קצינים בצה"ל, תעשיינים, עיתונאים ועוד. בפומבי הן נוהגות בכבוד זו בזו ובלי השמצות. אך בחדרי חדרים ובתדרוכים מסבירים נציגיהן מדוע כלי הטיס שלהן עדיפים.


נכון, יש הבדל מהותי בין פרשת חיל הים לחיל האוויר. מיקי גנור, המשחד הראשי המשמש כיום עד מדינה, שימן את דרכו להיות נציג מספנות טיסנקרופ בגרמניה, והמשיך לעשות זאת כדי לקדם את העסקות. לפי החוזה שלו גנור היה עובד עצמאי, שקיבל ואמור היה לקבל מטיסנקרופ עמלות שמנות מהעסקות.


עברי ושני לעומת זאת, הם עובדים בשכר נאה של בואינג ולוקהיד מרטין. אסור להם על פי החוק האמריקאי לקבל עמלות או אחוזים. לכל היותר, בונוסים על ביצועים. העסקאות להצטיידות צה"ל וחיל האוויר, מכספי משלם המסים האמריקאי, נעשות ברמת של G ל־G - ממשלה לממשלה. אבל גם ההצטיידות של חיל הים היא בדרג של ממשלה לממשלה. ובכל זאת גנור וחבורתו הצליחו להשתחל לעסקאות האלה ולנצל קשרים שטוו בפרוזדורי הכוח של הפוליטיקה ומערכת הביטחון, כדי לאבחן את הפרצות ואת היעדר הפיקוח, להשפיע עליהן ולהרוויח מהן.


אין בכוונת רשימה זו להטיל חס וחלילה דופי באדם כלשהו או להפריח רמיזות זדוניות. תכליתה היא לעורר את הציבור ונבחריו לפעולה. בקופה יש עשרות מיליארדי שקלים, של משלמי המסים בישראל ובארה"ב. כדי למנוע את הישנות פרשת גנור (ולפניה היו פרשיות אחרות דומות, בסדר גודל קטן יותר), הגיע הזמן שממשלת ישראל, הכנסת וכל גופי הביקורת ישנסו מותניים. עד כמה שאפשר  להתרשם עד כה, זה עדיין לא נעשה. מבואינג ישראל ולוקהיד מרטין ביקשו שלא להתייחס לנושא. דו"צ מסר בתגובה: "במערכת הביטחון טרם התקבלה החלטה בנוגע להצטיידות העתידית במערכים האוויריים השונים".

2. בלי שמישהו ישים לב, מתחת לרדאר חלפה לה ידיעה חשובה על מיקומן של סוללות הפטריוט. לפי הפרסום הן ממוקמות בצפת, בכרמל, בפלמחים ובנגב, בקרבת דימונה. סוללות הפטריוט, שהן חלק ממערך ההגנה האווירית שבחיל האוויר, מיועדות ליירוט מטוסים, ובמידה פחותה טילים, וקרויות "יהלום".


את המידע על מיקומן פרסם FAS, האתר של "הפדרציה של המדענים האמריקאים". זה ארגון שלא למטרות רווח שהוקם ב־1945 על ידי מדענים שהשתתפו במיזם "מנהטן", ייצור פצצות האטום הראשונות בניו מקסיקו, במהלך מלחמת העולם השנייה. הארגון חרת על דגלו את "האמונה שמדענים, מהנדסים ובעלי הכשרה טכנית יהיו מחויבים להבטיח מבחינה אתית שפירות הטכנולוגיה, העבודה והאינטלקט שלהם יעשירו את האנושות". 


השיטה שבאמצעותה נחשפו המיקומים פורסמה במקורה על ידי הראל דן, אנליסט מערכות מידע גיאוגרפיות (GIS) וחישה מרחוק. הראל, שעשה את שירותו הצבאי במערך ההגנה האווירית, עובד כיום ב"מאגר" - התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע, שם הוא מבצע ניתוחים מעין אלה למיפוי שיטתי של תכסית קרקע וצומח. 


הראל גילה כבר לפני כשנה שישנם מקורות רעש בדימות לוויין, שמשבשים את האות ומקשים על עבודת הניתוח המרחבית שלו. לאחר בדיקות נוספות הוא הבין שמקור ההפרעות הוא במכ"ם של סוללות פטריוט, וזאת לאחר שההפרעות הצטלבו מעל אתרים ידועים במזרח התיכון ובכלל זה בישראל. המדינות שבהן פרוסות הסוללות הן ירדן, כוויית, איחוד האמירויות, בחריין, עיראק וערב הסעודית (שאת מיקומן לא הצליח לאתר), ותכליתן להגן על הכוחות האמריקאים במדינות אלה.


בעקבות גילוייו, ניסה לפני כחצי שנה לעניין את מפקדת מערך ההגנה האווירית בנושא. "רציתי לומר להם - שימו לב לתופעה. להזהיר אותם", הוא מספר, אך לדבריו "הם לא גילו עניין". התופעה שמפניה ביקש דן להתריע היא שהשילוב בין מכ"ם קרקעי של סוללות הפטריוט והדרך שבה הן נקלטות על ידי המכ"ם של הלוויין "סנטינל־1" של האיחוד האירופי, מאפשר לזהות את מיקומן המדויק. 


מדובר במכ"ם המכונה SAR ("מכ"ם מפתח סינתטי"). הוא מותקן על מטוס או לוויין ועושה שימוש בשיטות מורכבות כדי למזג נתונים על פי מספר שידורים עוקבים לכדי תמונה אחת. שיטה זו מנצלת את תנועת המטוס או הלוויין, בפרקי זמן שבין השידורים, כדי לדמות את ביצועי המכ"ם שעל הקרקע. המכ"ם מאפשר קבלת דימות ברזולוציה גבוהה מאוד, והוא משמש לאיסוף מודיעין בכל מזג אוויר (גם לצרכים אזרחיים של מיפוי הצפות ושיטפונות, מיפוי חי וצומח, תנועות סיסמולוגיות ועוד). משלא נענה על ידי צה"ל, החליט דן לפרסם את המידע בבלוג שלו. עם זאת, הוא הדגיש כי צנזר עצמו ולא מסר את המיקומים המדויקים, ביודעו גם שהצנזורה לא תתיר זאת לפרסום. 


עיתונאי הכותב לאתר FAS הצליח להבין ממחקרו של דן את המיקום המדויק של הסוללות בישראל, ולפרסמו. עם זאת, כמה מהמסקנות שהגיע אליהן אינן נכונות. הוא ניסה לקשור בין מיקומן של הסוללות לאתרים שלטענתו משמשים את ישראל בתוכנית הגרעין שלה. וכך הגיע למסקנה השגויה כי גם הכור הגרעיני הקטן בשורק (פלמחים) הוא חלק מתוכנית הגרעין, שלפי פרסומים זרים מיועדת לצרכים צבאיים של ישראל. זו טענה חסרת שחר, שאפילו הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), שפקחיה מבקרים בכור, לא טוענת. 


טעות נוספת שלו הייתה הניסיון לקשור בין מיקום סוללת הפטריוט בסטלה מאריס שעל הכרמל למפעלי רפאל, שלפי פרסומים זרים גם הם חלק מתשלובת תוכנית הגרעין של ישראל. 


עם זאת, סביר שהוא צודק כי הצבת סוללת הפטריוט בנגב נועדה להגן גם על הכור בדימונה. חיזבאללה ואיראן הבהירו כבר פעמים רבות שבמקרה של מלחמה, הכור יהיה על הכוונת של הטילים שלהם. בהקשר זה יודגש כי במלחמת ששת הימים, טיל שנורה מסוללת נ"מ מדגם הוק, שהוצב ליד הכור, הפיל מטוס קרב ישראלי והרג את הטייס יורם הרפז, שחזר ממשימת תקיפה בירדן וחדר בטעות למתחם הכור.


סוללות הפטריוט בצפון - בעיקר זו המוצבת לפי הודעות דובר צה"ל בגליל העליון, ולפי הפרסום החדש בהר כנען בצפת - השתתפו בשנים האחרונות בהגנה על שמי ישראל מפני חדירת מטוסים סוריים וכלי טיס בלתי מאוישים של חיזבאללה וסוריה, ופגעו בכמה מהם.


הפרסום החדש מעניין גם משום שחוק אמריקאי מ־1997 אוסר על חברות לוויין אמריקאיות למכור תמונות מדויקות ברזולוציה גבוהה של ישראל. החוק הזה מנע עד היום מלאתר, על סמך צילומי לוויין מסחריים, גם את מיקום הסוללות. עם זאת אפשר להניח בוודאות גבוהה כי המודיעין הרוסי, הסיני או אפילו הסורי והאיראני יודעים זאת זה מכבר ואינם זקוקים לפרסום של FAS. תודה לעופר אלון, עורך חדשות בקול ישראל בערבית, על שהביא את דבר הפרסום בחו"ל לידיעתי.

melmanyossi1950@gmail.com