אוצר בלום: בית הקלפים המטורף של השבוע האחרון שב והציב את שר האוצר, משה כחלון, בקדמת הבמה הפוליטית. כמו תמיד, רבים ליהקו אותו בעמדת "המבוגר האחראי" שחייב, אבל ממש חייב, לפרוש מהקואליציה ולהפיל את הממשלה. אלא שכחלון, פוליטיקאי משופשף, לא יעשה זאת, כי נפשית הוא עדיין מחובר לליכוד. הוא לא יאפשר לאף אחד לטפול עליו את האחריות להפלת ממשלה ימנית, מה גם שלדעתו בסופו של דבר האילוצים הכלכליים יעשו את שלהם והיא תיפול מעצמה.

כחלון גייס בשבוע האחרון את מיטב כישורי הלוליינות והרטוריקה התקשורתית שלו כדי ללכת עם ולהרגיש בלי. הוא מייחל לבחירות שמיד לאחריהן יוכל להפעיל מחדש את המכונה הכלכלית ולהנהיג מדיניות הוצאות מרסנת יותר. אלא שהזמן לא פועל לטובתו. אם הבחירות יתקיימו במרץ 2019, כפי שרצה, או במאי כפי שדרש בנימין נתניהו (וכך כנראה גם יקרה) - מבחינה כלכלית זה כבר לא משנה.

בסביבתו הקרובה של שר האוצר מעריכים שעד הבחירות הרבה לא ישתנה. מחירי הדיור ינועו בשברי אחוזים לכאן או לכאן, אבל אין ויכוח על כך שהדהרה הפרועה נבלמה. וכן, גם בבחירות הקרובות כולנו תרוץ כמפלגה עצמאית, וכחלון מעוניין להמשיך כשר האוצר גם בממשלה הבאה.

במשמרת שלו נפתרו מספר משברים כלכליים שנגררו שנים ואף אחד לא רצה לגעת בהם: משבר הנכים והתוספות לקצבאות הוא אחד מהם, מה שאינו מונע מהנכים להמשיך להפגין. מחדל נוסף היה הזנחת הטיפול בהצמדת שכר השוטרים וגמלאי שירות הביטחון לזה של משרתים בצבא. צחוק הגורל: שר האוצר התנגד להצמדה שעלותה התקציבית היא 22 מיליארד שקל. הוא ספג על כך ביקורת חריפה, הפגנות מול ביתו ומול בית הקפה של בנו בחיפה. כחלון רצה - בצדק - להשאיר את האחריות למשבר (שהיא פוליטית בעיקרה) לנתניהו.

אלא שראש הממשלה, המצויד בחושים פוליטיים לא פחות מחודדים מאלה של כחלון, לא רצה להסתכן עם מאות אלפי מצביעים פוטנציאליים ולכן ברח והשאיר את הבעיה לשר האוצר שלו. למרות זאת, אפשר לומר כי אם בתפקיד שר האוצר היה מכהן יובל שטייניץ ולא כחלון הרחמן, התוספות לא היו ניתנות.

ולעניין הגירעון שעלה בימים האחרונים לכותרות. כחלון מעריך שהמצב גרוע הרבה פחות ממה שמשתקף בתקשורת. הגירעון ל־2018 יעמוד סביב 3% מהתוצר - בגבולות הסביר עבור חברות דירוג האשראי הבינלאומיות.

הנתונים הכלכליים האחרים, ובהם נתוני התעסוקה המצוינים, הצמיחה והייצוא שחצה השנה את קו ה־100 מיליארד דולר, ישחקו לידיו של שר האוצר גם אם הבחירות יידחו בחודשיים.

קבלני פיגוע
מי אמר ששוק הנדל"ן מת, שמשקיעי הנדל"ן בורחים, שהתחלות הבנייה בקיפאון ושהמחירים מדשדשים? השבוע התברר ששוק הדיור חי ובועט, אבל בשלב זה רק בכנסים.

שלשום ערכה חברת הייעוץ דן אנד ברדסטריט את פורום הנדל"ן התקופתי. הביקוש מצד הקבלנים היה כל כך גדול, עד שהמארגנים נאלצו להעביר את המיקום מבית הוורד הצפוף שבגבעתיים למלון "אינטרקונטיננטל", מול חוף ימה של תל אביב.

הלוואי שהביקוש לדירות היה גבוה כמו הביקוש לכנסים. כל מי שעלה אי־פעם על פיגום הגיע: מנכ"ל גב ים אבי יעקובוביץ, מנכ"ל אפקון ירון קריסי, מנכ"ל רוטשטיין אבישי בן חיים, הקבלן יגאל דמרי מחברת י.ח דמרי, מנכ"ל אלעד מגורים רונן יפו, מנכ"ל אקרו נדל"ן זיו יעקובי. עוד נכחו מנכ"ל שיכון ובינוי תמיר דגן, יו"ר אפריקה מגורים אורן הוד, מנכ"ל אשדר ארנון פרידמן, מנכ"ל איגוד הקבלנים אלי רוזנטל, הבעלים של קבוצת הורוביץ חני הורביץ ועוד.

הרשימה הארוכה נועדה להוכיח עד כמה מוטרדים בענף הנדל"ן מהמתרחש. מבחינתם, פורום הקיטורים חשוב לא פחות מהמתרחש בפיגומים. וכרגיל, כשאין טיעונים ענייניים, הופכת תוכנית "מחיר למשתכן" של כחלון לקורבן הנוח - והקבלנים ירו את חצי הביקורת בכישרון רב.

"אנחנו בתקופת מיתון, ואם לא יהיה היפוך מגמה, ניכנס למיתון עמוק יותר", הזהיר מנכ"ל מזרחי ובניו, רוני מזרחי, "המדינה השקיעה מיליארדים בתוכנית מטופשת ששמה 'מחיר למשתכן'. זה מזכיר לי את המשפט הערבי העתיק 'כשהשלג מפשיר רואים את הלכלוך'".

ייתכן שדבריו של מזרחי מעניינים את כחלון כשלג דאשתקד, אבל הבעיה היא שמזרחי עוד היה עדין בדבריו בהשוואה לחבריו.

דרור נגל, מנכ"ל אזורים: "האם 20 מיליארד שקל שנשפכו פה נתנו את הפתרון? אני חושב שלא. 'מחיר למשתכן' היא פופוליזם טהור. אבל לזכותו של כחלון ייאמר שהוא הצליח לשתק את השוק לתקופה הקצרה. 'תוכנית למשתכן' גרועה".

אסתפק בציטוט אחרון של רונן יפו: "50% מתושבי המדינה חיים בין חדרה לגדרה ורוצים להמשיך לגור שם. זוגות צעירים יושבים על הגדר ומחכים לירידת מחירים, וזו לצערנו לא תגיע. המדינה מציפה את הפריפריה בפרויקטים ללא ביקושים אמיתיים".

לפי מחקר של מנהל אגף כלכלה בדן אנד ברדסטריט, צח ברקי, "ההאטה בהתחלות הבנייה נותנת את אותותיה על היציבות הפיננסית של קבלני הביצוע. החל מהרבעון השני של 2018 יש גידול דרמטי בהיקף כשלי הפירעון בקרב הקבלנים".

לדבריו, "ההאטה מגדילה את הסיכון של הקבלנים ומייצרת לחץ מחירים על קבלני ביצוע בקבלת עבודות. הרווחיות נפגעת, וככל ששיווק הדירות נמשך זמן ארוך יותר, כך תזרים המזומנים של הקבלנים עלול להיפגע".

אז מה היה לנו? הקבלנים תוקפים את השר האחראי על הדיור בגין תוכנית "מחיר למשתכן", וזה לא מפתיע. מצד שני, חלק ממשתתפי הפורום הבינו כבר מזמן שללא התוכנית לא תהיה להם פרנסה. לכן חברות בנייה כמו אפריקה מגורים ואזורים משתתפות בפרויקטים אלה.

לבסוף, אם המצב כל כך גרוע, איך זה שמחירי הדירות מחזיקים מעמד ולא יורדים? כנראה שמישהו בענף מחכה שהבחירות אכן יוקדמו ובלהט הפאניקה שתשתרר יסתער הציבור מחדש על השוק ויקנה דירות בכל מחיר. הגיע הזמן שהקבלנים יסתכלו על עצמם במראה ויתחילו להוריד מחירים. מומלץ שיחזרו לעבוד על הפיגומים ולא על הציבור.

הריבית והאינטרסים
הוועדה המוניטרית של בנק ישראל תתכנס ביום שני הקרוב להחליט על הריבית במשק - האחרונה ל־2018. לאחר פרישת קרנית פלוג, עוברים דיוני הוועדה לממלאת המקום, ד"ר נדין טרכטנברג. אחריה יתקבלו ההחלטות על ידי הנגיד החדש, פרופ' ירון אמיר, שייכנס לתפקידו ב־24 בדצמבר. ושוב נפוצו בימים האחרונים הערכות סותרות בנוגע לשאלה מה תחליט ד"ר טרכטנברג ואם תעלה סוף־סוף את הריבית.

הדעות בעד ונגד משעממות, כי הן מושמעות לפי העמדות שכבר הוצגו בעבר. הטיעונים לא השתנו: כבר לפני שנה היו כאלה הבטוחים שהריבית אוטוטו תעלה והשמיעו את כל הטיעונים הרלוונטיים, אבל זה ממש לא קרה - ועדיין לא מפריע להם להמשיך לטפטף את תחזיותיהם האינטרסנטיות שהפעם הריבית באמת תעלה. מנגד יושבים הספקנים הממשיכים להתבצר בעמדותיהם ולהתעקש שהריבית תעלה רק ב־2019.

לפני שאפרט את עמדות האנליסטים, אומר את דעתי הצנועה שגם ביום שני הקרוב הריבית לא תעלה ותישאר ברמתה האפסית של 0.1%. אני סבור כך, כי טרכטנברג בעצמה חזרה ואמרה במספר הזדמנויות בשבועות האחרונים שהריבית לא תשתנה כל עוד האינפלציה לא התבססה בתחום היעד הממשלתי - 1%־3% לשנה.

ממלאת המקום בטוחה שהעלאה חפוזה עלולה לפגוע בצמיחת המשק. המדד המשולב שפורסם שלשום עלה באוקטובר ב־0.3%, ובבנק ישראל מצביעים על ההתמתנות בקצב הצמיחה. החלטה פזיזה עלולה לסכן את שיקום השער היציג של הדולר, שלאחר חודשים של דשדוש מתבסס מעל 3.7 שקלים.

הכלכלן הראשי במיטב דש, אלכס זבז'ינסקי, מעריך שאין עדיין סימנים להתאוששות האינפלציה. ראש אגף כלכלה בהראל, ערן קליין, סבור שלנוכח נתוני הצמיחה החלשים מהשבוע, הריבית לא תעלה למרות המדד הגבוה מהצפוי והתחזקות הדולר לעומת השקל.

רבים יותר בטוחים ואף מקווים משיקולים נסתרים שהריבית תעלה, ואת תחזיותיהם חייבים לקרוא במשנה זהירות. בלידר שוקי הון צופים כי הריבית תעלה בזכות התייצבות האינפלציה (עם פרסום מדד אוקטובר התברר שהאינפלציה בשנה האחרונה הגיעה ל־1.2%).

דודי רזניק מלאומי שוקי הון סבור שלאחר עלייה של 0.3% במדד אוקטובר (הגבוה מהתחזיות המוקדמות), האינפלציה עברה את הגבול התחתון של יעד יציבות המחירים - מה שיאפשר לריבית לעלות.

מי שמובילה את קואליציית התומכים בהעלאת הריבית היא הכלכלנית הראשית של בנק דיסקונט, נירה שמיר. כמי שעוקב באדיקות אחרי סקירותיה, אני יכול לדווח שבמשך שנה היא שבה וטוענת שהריבית עומדת לעלות. אבל לפני חודשיים, כשהנגידה התעקשה להתעלם מתחזיותיה, כלכלנית דיסקונט "חזרה בתשובה" וטענה שההעלאה תידחה ל־2019. לאחר שכמעט התפתיתי להסיר את הכובע בפניה, השבוע שוב התהפכה שמיר ובסקירתה קבעה מחדש שסביבת האינפלציה ונתוני הצמיחה (קצב שנתי מאכזב של 2.3%) יעודדו את העלאת הריבית בשבוע הבא.

לדבריה, בדיוני הריבית האחרונים תמכו שני חברים בהעלאה, ועם כניסת הנגיד החדש עשויה הוועדה לאמץ קו נצי יותר. "לאור התמונה הגלובלית, חלון ההזדמנויות של בנק ישראל הולך ונסגר ולא מן הנמנע שיוחלט להעלות את הריבית בסוף החודש", קובעת שמיר.

כאמור, להערכתי הריבית לא תעלה. מי שיקבע את גובה הריבית יהיה הנגיד החדש. פרופ' ירון יהיה משוחרר מהקונספציות של קודמתו ולהערכתי ייקח סיכון, ילך בעקבות החלטות הפד האמריקאי ויעלה את הריבית ברבעון הראשון של 2019.

תקשורת בורסאית
אחד הפאנלים המעניינים נערך השבוע בכנס אילת לעיתונות וכותרתו "אווירת שוק". הוא עסק בהשפעת התקשורת הכלכלית על שוק המניות בישראל.

כמי שהשתתף בפאנל, שאותו הנחתה קרן מרציאנו, וכמי שבילה בשני הצדדים של המתרס הפיננסי (בעברי עבדתי כמנהל השקעות ודילר בבורסה לני"ע), אני חושב שהתקשורת עדיין משפיעה, אם כי הרבה פחות ממה שניתן לייחס לה. ההשפעה היא בעיקר נקודתית, אבל לא מכלילה.

דוגמה טרייה: עם פרסום פרשת החשדות להטרדה של הבעלים הראל ויזל, ספגה מניית פוקס ירידות שערים חדות, אבל השבוע - לאחר פרסום הדוחות המצוינים - הכל נשכח ונסלח בפן הכלכלי: המניה זינקה כאילו המשקיעים אינם מוטרדים מההטרדות.

השפעת התקשורת מוגבלת, כי לאורך זמן מצבה הכלכלי הבסיסי של החברה הוא שקובע, אף על פי שכותרות העיתונים נותנות את הטון. וחוץ מזה, איך נהוג לומר? העולם בשנים האחרונות הוא לא רק כפר גלובלי אלא מטרופולין ענק.

מה שמשפיע על הבורסה בתל אביב הוא המעשים של דונלד טראמפ בארה"ב, תוכן הציוץ הבא שלו בטוויטר ושכנת הסחר התורנית שעליה הוא מתהפך. מכיוון שמניות ישראליות רבות נחשבות לדואליות (נסחרות במקביל בנאסד"ק ובישראל), זה המתרחש בחו"ל קובע את הסנטימנט.

הדוברים בפאנל התקשורת, ובהם יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ איתן כבל, נחמיה שטרסלר, ערן ברטל וד"ר דליה זליקוביץ מהרשות השנייה, הביעו את דעתם על סמך ניסיונם האישי. אבל מה שמעניין במיוחד היה תוצאות מחקר שערך ידידי, ד"ר יוסי סעדון לשעבר דובר בנק ישראל.

סעדון, ששימש עד לאחרונה כחבר דירקטוריון הבנק העולמי בוושינגטון, משמש כיום ראש מדיניות מקרו בחטיבת המחקר בבנק ישראל וכחבר הסגל האקדמי במכללה האקדמית ספיר. לפי מחקר שערך עם החוקרים ד"ר בנצי שרייבר מבנק ישראל ומוסי רוזנבוים מאוניברסיטת בן־גוריון, גופי ההשקעה המקצועיים יקבלו את המידע המקצועי המתפרסם כמו עבודות אנליזה, ינתחו אותו ויחליטו בהתאם איך להשקיע. לעומתם, הציבור הרחב יסתמך על התקשורת, המשחקת עדיין תפקיד חשוב במגרש הכלכלי. הממצא החשוב ביותר במחקר הוא שהתקשורת אכן משפיעה על שוק המניות, אבל מדובר בהשפעה מוגבלת, המתמקדת בשלב פתיחת המסחר. התקשורת מניעה בעיקר את המשקיעים הפרטיים המכונים "נאיביים", שפועלים כעדר ומחליטים על סמך האווירה שאליה נחשפו בין סגירת המסחר לפתיחת יום המסחר שלמחרת.

עוד נמצא שההשפעה התקשורתית אפקטיבית במיוחד בימים של ירידות חדות, ולכן לעתים (איך לא) התקשורת "אשמה" בהתפתחות משברים פיננסיים.

ממצא נוסף שאינו מפתיע הוא שהתקשורת נותנת מקום נרחב לסיקור אירועים שליליים, בהשוואה לחיוביים. העיקרון good news no news הוא שקובע מתוך הנחה (אגב, לא נכונה בהכרח) שידיעות שליליות מוכרות יותר עיתונים. לדוגמה: ירידה של 1% בשוק המניות תוביל לסיקור שלילי כפול מאשר עלייה של 1%.

חוסר הסימטריות משמעותי הרבה יותר כשמדובר במיוחד בתקשורת הכלכלית ולא הכללית. אם כן, "התקשורת אשמה" כבר אמרנו?

והרי החדשות
ד"ר אתי לוצאטו, 60, תחגוג ב־2019 את יום השנה ה־150 לייסוד משרד הפטנטים לוצאטו את לוצאטו. המשרד, שהוקם במילאנו שבאיטליה, פועל כיום מעומר שליד באר שבע, מקום הולדתה של ד"ר לוצאטו. הוא מעסיק מאה עובדים, המקדמים את הטיפול בפטנטים מתחומי הפארמה, המערכת הביטחונית וכמובן ההייטק של לקוחות שמחציתם מגיעים מחו"ל.

בימים אלה פרסם המשרד את דוח החדשנות הטכנולוגית התקופתי ל־2018־2019. לפי נתוני מכון IMD המופיעים בדוח החדשנות, מבין 63 מדינות מוצבת ישראל באחד מארבעת המקומות הראשונים בפרמטרים החיוניים לתעשייה, כמו תשתית טכנולוגית ומדעית, שוק הון משוכלל, גישה כלפי הגלובליזציה, הון סיכון מפותח, מיומנות כוח העבודה ועוד.

"אחת לכמה שנים אנחנו מפרסמים דוח מקיף של חדשנות טכנולוגית, המיועד לחברות רב־לאומיות הפעילות בישראל", מספרת ד"ר לוצאטו. "הדוח הכולל ניתוחים מזוויות רבות של עניין הקניין הרוחני, שהוא החשוב ביותר לטעמי, הועבר לראש הממשלה ולשרים הרלוונטיים.

"ניתחנו את היתרונות הטכנולוגיים של ישראל בשלושת העשורים האחרונים ברמה הבינלאומית. מטרתנו היא לדעת אם מדובר בהצלחה מקרית, מה העוגנים המסבירים את היתרונות היחסיים שלנו ומה עוד צריך לעשות כדי להמשיך להצליח לנוכח הסביבה הגלובלית ההיפר־תחרותית".

אז מה לדעתך הוא היתרון היחסי הגדול ביותר של ישראל?

"אין יתרון מרכזי אחד, אלא ארבעה עוגנים שהפכו אותנו לסטארט־אפ ניישן. החיסרון כמדינה קטנה הוא היתרון הגדול של ישראל. במערכת הביטחון עושים את המיונים הקפדניים ביותר ומגייסים ל־8200 צעירים שאחרי השירות יש להם אימפקט עצום על התעשייה. תעשיות ביטחוניות כמו אלביט, רפאל והתעשייה האווירית נהנות מכך.

"עוגן נוסף הוא האקדמיה. ישראל נמצאת במקום הראשון בשיתוף הפעולה בין האקדמיה לתעשייה, והאקדמיה נחשבת לאיכותית. כל האוניברסיטאות הקימו חברות למסחור טכנולוגיות. שיעור ההשקעה היחסי של הכסף הפרטי בישראל בטכנולוגיה ובקרנות הון סיכון נמצא במקום השני בעולם - גבוה אפילו מסין. זה הדלק המזין תעשיות הזנק. הכסף הפרטי מאמין בקרנות הון סיכון".

"העוגן הרביעי, ואולי החשוב ביותר, הוא שבישראל פועלות כ־360 חברות רב־לאומיות טכנולוגיות שהקימו כאן את מרכזי המחקר והפיתוח. כל משרת הייטק מייצרת 2.5 משרות מסביב. 300 אלף משרות מייצרות יותר מ־700 אלף משרות בתעשייה".

מדברים הרבה על הקניין הרוחני. האם הדוח שלכם מאפשר לבחון את מגמות השוק באמצעות נתון זה?

"הקניין הרוחני הוא אכן כלי מסוים לניבוי. הוא כולל פטנטים, סימני מסחר, זכויות יוצרים ועוד. הערך של מוצרים או של חברות ייגזר בעיקר מהערך של הקניין הרוחני. בניתוח הדוחות הקודמים יכולנו לחזות, לפי בקשות הפטנטים לדוגמה, את הצמיחה המטאורית של אסיה ואת המשבר ב־2008 בארה"ב.

"הקניין הרוחני מאפשר לדעת אילו תחומים הם החמים ביותר ואילו מדינות נמצאות בגידול. אחד התחומים החמים הוא הבינה המלאכותית, שזה חיקוי של יכולת החשיבה של בני אדם. גם המכשור הרפואי בתחום של הנדסה גנטית הוא להיט, וכמובן ישנם תחומי הסייבר. אבל מדובר בתהליכים שלוקחים זמן. בתרופות עוברים כעשר שנים בממוצע משלב הפיתוח עד שהמוצר עולה למדף. בטכנולוגיות אחרות חולפות שלוש עד חמש שנים".

ומה חדש בתחום הפטנטים בתעשייה המסורתית כמו טקסטיל, מזון או מנעולים לדוגמה?

"מאחר שישראל היא שוק קטן ובכל התחומים מתקדמת מאוד מבחינת טכנולוגית, האתגר הוא לשלב את היכולות הללו במוצרים 'טיפשים' מתחום הלואו־טק ולהפוך אותם למתוחכמים. זה נעשה הרבה מאוד בתחומי החקלאות והטיפול במים.

"את אותם הדברים ניתן לומר גם לגבי תעשיית הטקסטיל, שם מצליחים להטמיע בביגוד חידושים שמקורם בתחום הטכנולוגיה, כמו חולצות מאווררות, בגדים דוחי זיעה, בגדי הלבשה תחתונים גמישים. ככה זה בפועל בכל מוצר".

בשורה התחתונה, מה את ממליצה לעשות כדי להמשיך להצליח?

"מומלץ למקד את המשאבים הכספיים ולפתח סדרי עדיפויות לאומיים. לישראל אין פריבילגיה להיות פסיבית או תגובתית, והיא חייבת לאמץ גישה פרואקטיבית צופה פני עתיד. במקביל, הממשלה חייבת לוודא שההייטק יהפוך למכליל יותר ומגוון יותר מבחינה אנושית.

"הדוח שפורסם גם כולל המלצה שהחדשנות הטכנולוגית תירתם לטובת תחומים חברתיים כמו בריאות, חינוך, דיור ורווחה. זה אומר שמומלץ לפעול לקידום חדשנות טכנולוגית גם בתעשיות ובמגזרים אחרים, כדי להגביר את התחרותיות בכלל המשק ולא בנישה ספציפית אחת בלבד".

yehudasharoni10@gmail.com

כחלון נכשל בהקדמת הבחירות, אבל האילוצים הכלכליים ידאגו לכך

הקבלנים מאשימים את תכנית "מחיר למשתכן" בהאטה, אבל האם לא הגיע הזמן שיורידו מחירים? וגם: מי לוחץ להעלאת הריבית?