נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פגע אתמול בביטחון ישראל. פגיעה לא מבוטלת. פגיעה מצערת. מן הסתם, לא התכוון לזה. טראמפ כבר הוכיח לא פעם ולא פעמיים שהוא רואה בישראל מדינה ידידותית הראויה לאמון. ועם זה, מה שאמר על נוכחותה של ארצות הברית במזרח התיכון צריך להדאיג אותנו. הוא צריך להדאיג אותנו פעמיים. פעם – משום שטראמפ מערער על הצורך בנוכחות אמריקאית באזור. וביטחון ישראל נשען במידה רבה על נוכחותה המרתיעה של האימפריה האמריקאית. פעם נוספת – משום שטראמפ משחק לידיהם של גדולי אויבינו. אלה שישמחו לקפוץ על הטענה שדם אמריקאי נשפך בגללנו. 


שווה לעיין במלוא היקף דברי הנשיא בראיון שהעניק ל”וושינגטון פוסט”. לא בגרסה המקוצרת, בגרסה המלאה. עיקר דבריו נוגעים לסעודיה, ולשאלה מדוע הוא מתעקש שלא להעניש אותה על רצח העיתונאי באיסטנבול. הנה, אלה הדברים. 


“זה אזור קשוח של העולם. זה אזור מסוכן, קשוח, של העולם. אבל הם היו בעלי ברית נהדרים. אלמלא הם, ישראל תהיה הרבה יותר בצרות. אנחנו צריכים משקל נגד לאיראן. אני מכיר אותו. אני מכיר אותו היטב, את יורש העצר. ודרך אגב, מעולם לא עשיתי עסקים איתם, ולעולם לא מתכוון לעשות עסקים איתם. ממש לא אכפת לי. זה ג’וב מאוד חשוב מה שאני עושה כרגע. הדבר האחרון שאכפת לי ממנו זה לעשות עסקים עם אנשים. אני עושה עסקים רק בשבילנו.

מישהו אמר, ובכן, אולי הם משקיעים באחת העבודות שלו. התשובה היא לא. אבל אני חושב שזה מאוד־מאוד חשוב להמשיך את היחסים. זה מאוד חשוב שסעודיה תהיה בעלת ברית, אם אנחנו הולכים להישאר בחלק הזה של העולם. עכשיו, האם אנחנו הולכים להישאר בחלק הזה של העולם? סיבה אחת לעשות זאת היא ישראל. נפט נעשה פחות ופחות סיבה, כי אנחנו מפיקים עכשיו יותר נפט ממה שאי פעם הפקנו. אז, אתם יודעים, פתאום זה מגיע לנקודה שבה אתה כבר לא חייב להישאר שם”. 


כאמור, זו פגיעה בביטחון ישראל. זה איתות לאויביה של ארצות הברית שאם יתעקשו מספיק, אם יגבו מחיר גבוה מספיק, ייתכן שנפתחה להם הזדמנות לגרש את האמריקאים. זה איתות לאויביה של ישראל שאם יגבו מחיר גבוה מספיק, לא רק שיערערו את הנחישות האמריקאית להישאר במזרח התיכון – אלא על הדרך ירוויחו גם פגיעה בתדמיתה של ישראל. האמריקאים הם בעלי הברית האמיתיים שלנו; לא הממשל האמריקאי – העם האמריקאי. ממשל הולך וממשל בא, אבל תמיכת הציבור האמריקאי נמשכת. תמיכה המאלצת גם את המפלגות ואת הנבחרים לקחת בחשבון את ישראל. התמיכה הזאת תיסדק אם האמריקאים יגיעו למסקנה שישראל היא הסיבה לנוכחות צבאם במזרח התיכון. התמיכה הזאת תיסדק אם יגיעו למסקנה שדם וכסף אמריקאיים נשפכים להגנת מדינה זרה, אהודה ככל שתהיה. 


ישראל תמיד הקפידה להסביר לאמריקאים שתגן על עצמה, באמצעות צבאה וחייליה. ישראל מבקשת מאמריקה תמיכה פוליטית וגיבוי אסטרטגי מעצמתי, אך לא הגנה ישירה. היא לא מבקשת שטייסים אמריקאים יסתכנו למענה. היא לא מבקשת שיחידות אמריקאיות יוצבו על גבולותיה. למעשה היא מתנגדת לזה. כאשר עלו פה ושם הצעות כאלה, בדרך כלל בהקשר של הסכמי שלום שיחייבו מעורבות של כוח בינלאומי, ישראל הבינה שמדובר במלכודת. היא זיהתה שביום שייהרג קצין אמריקאי על הגבול הישראלי, תחל הגלישה במדרון התמיכה האמריקאית. עזבו, אמרו לא מעט קברניטים ישראלים לעמיתיהם האמריקאים. את עבודת הביטחון נעשה בעצמנו. 


טראמפ, כדרכו, נכנס לחנות החרסינה בצעדי פיל. הוא בטח לא ממש התכוון. הוא בטח לא ממש חשב על זה. נשאל על סעודיה – החל להגג על המזרח התיכון. נשאל על עסקיו הפרטיים עם סעודיה – גייס להגנתו את ישראל. אולי לעצמו הביא תועלת. ישראל היא כלי תעמולה טוב בוויכוח על יחסי אמריקה והסעודים. לנו גרם נזק. ולא בהכרח זניח. דווקא מי שבאופן כללי שמח במדיניותו, צריך להודות בזה ביושר.