ראש הממשלה ממשיך להתלבט, להתחבט ולהתחרט באשר להקדמת הבחירות. כל החלטה משמשת כן שיגור לזו שתבוא אחריה. הקצב הולך וגובר, יחד עם המתח. הכל תלוי בשלושה מדדים: המדד הפלילי (מנדלבליט), המדד המדיני (טראמפ), המדד הביטחוני (הערבים). מטרת־העל של נתניהו היא שליטה מלאה במדדים הללו.

הוא צריך לדעת מתי בדיוק יודיע (אם יודיע) היועץ המשפטי לממשלה על ההחלטה בעניין תיקיו הפליליים. הוא צריך לדעת מתי בדיוק (ומה בדיוק) יפרסם הנשיא טראמפ את תוכנית השלום שלו. הוא צריך לשלוט בגובה הלהבות הביטחוניות ולא להסתבך בהרפתקה צבאית בטרם עת. ברגע שהוא מאבד שליטה על אחד המדדים הללו, הוא מתארגן לפרוץ לבחירות. ברגע שהוא משיג את השליטה מחדש, הוא מרגיע, אם כי לא כולם בסביבתו ניתנים להרגעה.

הסיבה לרצון המקורי להקדים את הבחירות נעוצה בלו"ז היועץ המשפטי לממשלה. בשבועות האחרונים פמפמו הפרשנים המשפטיים שמנדלבליט משנס מותניים, מפשיל שרוולים ומתכוון לקצר הליכים. מה שהיה, איננו עוד. הפעם, נעשה את זה מהר. בחקירות עצמן הקפדנו, דקדקנו, חקרנו ונברנו. מכיוון שכמעט כל פעולת חקירה הובאה לאישור היועץ מראש (בניגוד לחקירותיהם של פוליטיקאים בכירים קודמים), אין מה להתברבר יותר. כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה. מעו"ד ליאת בן־ארי דרך שי ניצן בואכה מנדלבליט עצמו. עכשיו צריך פשוט להחליט.  

בינתיים מתברר שהיועץ באמת מפשיל שרוולים, אבל זה כדי להמשיך להתלבט. במקום להתחיל לחתור לסיום ולחתוך, הוא הוסיף צוותי חשיבה של פרקליטים לאותה ארמדת פרקליטים מלומדת שכבר נוברת בקרביה המצחינים של מפלצת חקירות נתניהו. למה? ליתר ביטחון. שנוכל להתלבט עוד קצת, לשקול את דעת המיעוט החדשה, שמנוגדת לדעת המיעוט הקודמת, לקיים עוד כמה דיונים אינסופיים אל תוך הלילה ולהמשיך למשוך את ההתמשכות.

הטור המלא של בן כספית - במעריב "סופהשבוע"