השבוע פורסם הספד רשמי לסיכויי תוכנית השלום של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. מה שמדהים הוא שטקס האשכבה היה על יוזמה שעדיין לא באה לעולם והמספיד היה מי ששותף במאמץ ליילד אותה. הצהרת שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן שהתוכנית תפורסם "כשהממשל יגיע למסקנה שהפוטנציאל לקבלתה ולהוצאתה לפועל יגיע לשיא", הייתה הוכחה ניצחת לכך שהתוכנית לא תפורסם בעתיד הנראה לעין וספק גדול אם תוגש בכלל. דבריו גם חשפו את השגריר הנכבד לא רק כמי שאין לו ניסיון דיפלומטי, אלא גם כמי שאיננו מבין את המציאות הפוליטית המסובכת במדינה שבה הוא משרת כנציג ארצו.

כך לא מדבר שגריר - ועוד בפומבי - על יוזמת שלום שהנשיא שלו מתייחס אליה כעסקת המאה, ושבבית הלבן עובדים עליה שנתיים ושהוא עצמו נמנה עם הצוות המופקד על גיבושה וניסוחה. מה פירוש "הפוטנציאל לקבלתה יגיע לשיא"? על איזה שיא מדבר השגריר פרידמן? ששר החינוך נפתלי בנט ושרת המשפטים איילת שקד ילחשו באוזניו שהם מוכנים להסכים לסעיף בתוכנית שירושלים תהיה בירה משותפת לישראל ולעם הפלסטיני? שהרי השרה שקד כבר אמרה בנאומה בכנס הג'רוזלם פוסט ש"הנשיא טראמפ מבזבז את זמנו בהכנת התוכנית". 

ואולי מצפה השגריר פרידמן שפוטנציאל קבלת התוכנית יכלול לא רק את יו"ר הרשות אבו מאזן אלא גם את הנהגת חמאס שתודיע מראש על תמיכתה בה? זה באמת יהיה שיא, אבל הזוי ובלתי מציאותי.

יש עוד "שיא" שהפוטנציאל שלו קיים דווקא בארצו של השגריר פרידמן, אבל נראה שהוא לא כל כך מודע לקיומו: הסכמה מוצהרת של הנהגת האוונגליסטים בארה"ב ליוזמת שלום, שראש הממשלה בנימין נתניהו, אהוב נפשם, לא רוצה בה.

# # #

אל הצוות שעוסק בגיבוש התוכנית הצטרפו לאחרונה כיועצים שר החוץ מייק פומפאו והיועץ לענייני ביטחון ג'ון בולטון. אבל מה שפרידמן במקום מושבו בישראל כנראה לא יודע הוא שפומפאו מסתייג מפרסום התוכנית ודורש לדחות את הצגתה למועד לא מוגדר. פומפאו, שהתנגד בזמנו להעברת שגרירות ארה"ב לירושלים, שואף למדיניות חוץ מזרח תיכונית מאוזנת. ג'ון בולטון לא אוהב את תוכנית השלום מתוך אהדתו הבלתי נדלית לישראל וידיעתו שראש הממשלה נתניהו, מושא הערצתו, שואף לשמור את הסטטוס קוו הנוכחי ביחסים־לא־יחסים עם הצד הפלסטיני. בולטון הוא האיש האחרון בוושינגטון ובממשל שיתמוך במהלך שישראל צפויה להתנגד לו או אפילו להסתייג ממנו.

יהודים בכירים בקהילה המזוהים כמי שמקיימים קשרים עם גורמים בצמרת הבית הלבן ומטפחים יחסי קרבה עם נתניהו, מדווחים בשיחות פרטיות שראש הממשלה העצים באחרונה את התנגדותו לתוכנית השלום, והחשש שלו מפרסומה הפך אצלו לסיוט. "נתניהו הגיע למסקנה כי כל תוכנית, גם אם בחלקה תהיה נוטה לישראל, תהפוך ותהיה גורם שיאיים על שלמות הקואליציה, שבלאו הכי נמצאת במצב מעורער", אמר נשיא ארגון יהודי מרכזי לשעבר.

גורמים דיפלומטיים במרכז האו"ם בניו יורק ופרשנים בוושינגטון טוענים כי באחרונה הנשיא טראמפ איבד את התלהבותו מיוזמת שלום. בשיחות פרטיות נטען שלמרות ציוציו בעד התוכנית, התחיל הנשיא להבין שמדובר בפרויקט מסובך מדי שעלול לגרום לו בושות. "הנשיא קלט סתירה פנימית קשה עבורו בדחיפת התוכנית", אמר מומחה למזרח התיכון. "אם התוכנית תהיה מוטה לחלוטין לטובת ישראל ונתניהו יאהב אותה, השחקנים הערביים הרלוונטיים ידחו אותה על הסף. אם התוכנית תהיה מאוזנת, הנשיא יהיה חייב לריב עליה לא רק עם אבו מאזן אלא גם עם נתניהו, וטראמפ יחשוב עשר פעמים אם הוא מוכן לסכן את תמיכת 80 מיליון האוונגליסטים באמריקה".

ההערכה היא שטראמפ ימתין להזדמנות שתיראה בעיניו מתאימה לפרסום תוכנית השלום, אבל הוא לא יילחם על קידומה. הוא יסתפק בפרסום ובחשיפה תקשורתית שהוא כל כך אוהב. "בסך הכל הנשיא טראמפ רוצה בכל לבו להשיג שלום בין ישראל לפלסטינים", אמר בכיר יהודי שכיהן בעבר כיושב ראש ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים. "אבל הוא עשה משגה קריטי והפקיד את גיבוש התוכנית ועיצובה בידי צוות חסר כל רקע וניסיון מדיניים, חסר כל ידע והכרה במציאות המזרח תיכונית וחסר הבנה בכוחות בזירה האזורית. עם צוות מקצועי, טוב ומיומן לצד נשיא חדור באופן אובססיבי בשאיפה לקדם שלום - אפשר היה להשיג זה מכבר תוצאות טובות בשטח".

כל נשיא וממשל אמריקאיים בחמשת העשורים האחרונים כשלו במאמצים לתווך בין הצדדים המעורבים ולהביאם להסכם בנוגע לפתרון מדיני. אבל תוכנית השלום של הנשיא טראמפ נכשלה עוד בטרם יצאה לאוויר העולם, וסיכוייה קלושים לפני שיודעים בבירור מה יש בה. זה שיא שהשגריר פרידמן כמובן לא חלם עליו.