המסמך שחשפה כרמל דנגור ב"כאן 11" ביום שלישי בערב היה מדהים מכל בחינה שהיא. קצינה במינהל האזרחי בדרגת רב־סרן נוזפת בבכירים בצה"ל, ובהם אלוף פיקוד המרכז, על שהם ממשיכים לקדם ולפתח את היישוב יצהר, למרות אלימות שנוקטים כמה מתושביו נגד פלסטינים ונגד כוחות צה"ל. “לא ניתן להמשיך לטפל ביישוב על פי מוסר כפול", תקפה, “לקדם נושאים אזרחיים, לבחון בקשות חריגות ולמצוא פתרונות יצירתיים - לצד המשך פגיעה במשילות ובשלטון החוק מצד תושבי יצהר". ככל שהדבר תלוי בה, המערכת צריכה להתנות את המשך פיתוח היישוב בהפסקת האלימות. “לא ייתכן שגורמי צה"ל הבכירים ביותר מבקשים להסדיר ולסייע, תוך התעלמות בוטה ממעשי תושבי המאחזים שכוללים פגיעה בכוחות הביטחון", טענה. 
 
המסמך הזה מלמד על בלבול ועל טירוף מערכות. החל מהאופן שבו קצינה בדרגת רב־סרן מותחת ביקורת על אלוף הפיקוד, עבור דרך הגישה הגורסת שיש להעניש יישוב שלם על עבריינות של חלק קטן מתושביו, ועד לעיוות התפיסתי של מי שרואה את "המתנחלים" כולם כאיש אחד. אחד זרק אבן - כולם זרקו אבן. ואם לא זרקו - אז סייעו לזורק. ואם לא סייעו לו - אז בטח אמרו תהילים להצלחתו. על כל אלה, דורש הדוח שחיברה הקצינה, צריך להפסיק לפתח את היישוב. 
 
קשה לדעת מהיכן להתחיל להסביר כמה חמור הסיפור הזה. האם יש עוד מקום בארץ שבו היינו מעלים בדעתנו להטיל על תושבי יישוב שומרי חוק את האחריות לכמה עבריינים שיוצאים ממנו? האם מישהו היה מעלה בדעתו ששיעור הפשיעה ברהט, או אירועים בעיר זו שהייתה בהם פגיעה בשוטרים, עשויים להיות סיבה מספקת למנוע הקמת מתנ"ס חדש שם? ובכלל, ממתי אזרח אחד אחראי למעשיו של אזרח אחר, רק משום ששניהם גרים באותו יישוב?מה אמורים לעשות התושבים שומרי החוק ביצהר? לעצור בעצמם את העבריינים? לבצע חקירות? על אילו עוד אזרחים, היכן שהוא, אנחנו מטילים אחריות כזאת? נכון, יהיו בוודאי מי שיגידו "אבל ביישוב שבו רוב התושבים מעורבים בפלילים, לפעמים גם שכניהם משלמים מחיר". שאלתי השבוע את אלוף פיקוד המרכז לשעבר, אבי מזרחי, כמה אנשים ביצהר מעורבים, לדעתו, במעשים שעליהם מתריעה הקצינה. “בודדים ביותר, אם לא מתחת לאחוז", השיב. אז בואו נדבר רגע על אותם 99% אחרים. אלה שלא חטאו.
 
ובכן, ביישוב הזה מתגוררים היום כ־1,600 איש, מהם כאלף ילדים, וכיוון שמדובר ביישוב שבו שיעור תורמי הכליה הגבוה ביותר בארץ, אפשר להעריך שיש ביצהר יותר אנשים שמסתובבים עם כליה אחת מאנשים שזורקים אבנים. מה עוד יש בו, ביישוב הזה? יש בו מספר גדול של משפחות אומנה לילדים שצריכים בית. יש בו אנשים שמתזזים ממוצב למוצב כדי לחלק אוכל, ואין חייל בגזרה שאינו מכיר אותם. יש בו מפעלי חסד מופלאים. יש בו מי שהקים מרכז יום לנוער בסיכון ומי שהקים מיזם לטיפול בנוער נושר ומי שהקימה תיאטרון ופועלת להגביר את המודעות בעיית הפגיעות המיניות בילדים. כן, וכנראה יש גם כמה עבריינים. את האחרונים טוב היה אילו היו תופסים מוקדם ככל האפשר ומענישים אותם בחומרה. אבל המחשבה שאפשר להעניש יישוב שלם בענישה קולקטיבית, מלמדת על מוח עקום. 

אחרי פרסום הדוח, הרמטכ"ל היה צריך לבעוט את הקצינה לכל הרוחות. יצהר. צילום: פלאש 90

 
***
 
בהקשר הזה צריך להבין שני דברים. הראשון, שבמינהל האזרחי לקצינה בדרגת רב־סרן, כמו זו שחתומה על המסמך הנדון, יש סמכויות רחבות ברמה כזאת שהיא עצמה יכולה לתקוע פיתוח של יישוב. השני, שביהודה ושומרון, בלי המינהל האזרחי ואנשים כמו הקצינה הזאת, אי אפשר לעשות כלום. מישהו מהתושבים צריך אישור זכויות על הדירה? לא אל העירייה הוא צריך לגשת וגם לא אל משרדי המועצה, אלא אל הבסיס הצבאי בבית אל. גני הילדים מפוצצים וצריך לבנות גן חדש? המועצה אינה רשאית להניח בלוק אחד בלי אישור של מדור תשתיות. יש בעיה בטיחותית בכביש? הכתובת נמצאת אצל קצין מטה תחבורה. בעיות בקליטה סלולרית? הולכים אל קצין מטה לתקשורת. רוצים לקבל מקק"ל עצים לטובת נטיעות ט"ו בשבט? רק לאחר אישור של קצין מטה לענייני חקלאות. רוצים הנחה על מעונות היום? רק אחרי שנחתם צו אלוף.
 
מה שהיה צריך להגיע אחרי פרסום הדוח הזה, זו תגובה חריפה של הפיקוד הבכיר של צה"ל. אמירה חדה של הרמטכ"ל, שמבהירה את מה שצריך להבהיר - ושבועטת את הקצינה הזאת לכל הרוחות. אבל זה לא קרה. רחוק מזה. מה שקרה הוא שדובר צה"ל הוציא הודעה רפה המבהירה ש"רשויות החוק מבחינות בין פורעי החוק, אשר מעורבים בפשיעה לאומנית ונגדם יש לפעול בחומרה, לבין כלל התושבים החיים במרחב", בלי מילה על אותה קצינה בעלת סמכויות במינהל האזרחי.
 
אבל זה עוד כלום. כי אם אפשר היה לחשוב שמדובר אולי בקצינה אחת שאינה מבינה איך מדינת חוק אמורה לתפקד, בא מתאם הפעולות בשטחים, האלוף כמיל אבו רוקון, והוציא הודעה המפליגה בשבחיה. “נייר העמדה בנוגע למציאות המורכבת באזור יצהר נכתב על ידי קצינה מקצועית ומצטיינת", כתב האלוף, “אשר עשתה את עבודתה נאמנה וביקשה לשפוך אור על מצב שמסכן את המשך היציבות הביטחונית באזור, ואת היכולת להמשיך ולסייע לפיתוחו".

אחרי שסיים לפרגן לקצינה ולחזור על הקישור בין פעולות עברייניות של אחדים לבין פיתוח האזור, עבר האלוף לנוהל של סדרת חינוך: “זה חודשים ארוכים שבהם קומץ של פורעי חוק פוגעים פעם אחר פעם במרקם החיים באזור יצהר, לרבות גילויי אלימות נגד לוחמי צה"ל ואנשי מערכת הביטחון. היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים מגנה בתוקף פעולות מסוג זה ורואה זאת בחומרה. אנו לא נאפשר לכמה פורעי חוק בודדים לפגוע במציאות האזרחית והביטחונית באזור יהודה ושומרון ובקעת הירדן. אנו מצפים מראשי ההתיישבות לסייע בידינו ולהמשיך בשיתוף הפעולה נגד פגיעה בחוק ובגילויי אלימות, על מנת לשמר את היציבות הביטחונית ולמקד את המאמצים בקידום ובפיתוח האזור. אנשי המינהל האזרחי פועלים וימשיכו לפעול בהתאם לחוק ובמסגרת אחריותם לפיתוח ולשיפור איכות החיים בהתיישבות ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן, לרבות ביישוב יצהר".
 
קראתי את הדברים ותהיתי כיצד היה מגיב האלוף אבו רוקון אילו נייר עמדה כזה או אחר היה קושר בין התקצוב שמעניקה המדינה לעוספיה, היישוב שבו הוא גדל ומתגורר, לבין העבריינים שלו, ובלי עין הרע היו כאלה יותר ממה שהיו ביצהר. אינני מדבר על אינספור עברייני הבנייה. זה כלום. זה בקטנה. אני מדבר על אלה שנהגו באלימות נגד כוחות הביטחון, אלימות גדולה יותר מזו שהוא והקצינה שלו מדברים עליה לגבי יצהר. זוכרים את המהומות של תושבי עוספיה ודליית אל־כרמל לפני כשמונה שנים, כשהמדינה הניחה קו צינור גז בשטחים שהיו שייכים לדרוזים, ואלה בחרו להתפרע רק מפני שרצו פיצוי גבוה יותר ממה שהוצע להם? מה לא היה שם, בהתפרעויות האלה? השכנים של האלוף אבו רוקון השליכו אבנים לעבר תחנת המשטרה ולעבר ניידות משטרה, ניסו לדרוס שוטר, השליכו בקבוקים לעבר שוטרים, וניסו להצית חורשה סמוכה. עשרה שוטרים לפחות נפצעו שם. נו, ואם מפקד המרחב שהתבטא אז נגד אותם “פורעי חוק" היה ממליץ להפסיק לפתח את עוספיה בתגובה, אבו רוקון היה מגבה אותו ומספר שמדובר בקצין מצטיין?
 
אגב, זה לא היה עניין חד־פעמי. שנה לפני האירועים הללו הציתו מאות מתושבי עוספיה ודליית אל־כרמל את תחנת המשטרה המקומית וניפצו חלונות ושמשות של ניידות משטרה במחאה על מעצרם של שניים מאנשי העדה בבית ג'ן, בעוד המון מקומי הכה באכזריות צוות צילום של ערוץ 2. “אני רואה בחומרה את הפגיעה בסמלי שלטון החוק", אמר אז לתקשורת מפקד המחוז הצפוני. תארו לעצמכם שהאיש לא היה מסתפק בהערה זו אלא גם היה מצרף אליה המלצה חמה להפסיק להעביר תקציבים לעוספיה. האם כמיל אבו רוקון היה מפרגן לו על מקצועיותו?

מפגן של איש שסובל מהיעדר התמצאות במרחב הציבורי. האלוף יאיר גולן. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

 
***
 
אנחנו מצויים בימים שבהם, בכל מה שקשור לצה"ל ולפוליטיקה, איש הישר בעיניו יעשה. הרמטכ"ל שותק נוכח הסיפור הזה. הרמטכ"ל שתק כשסגנו, האלוף יאיר גולן, השווה אותנו לנאצים בטקס יום השואה. הרמטכ"ל הגיב תגובה רפה בשבוע שעבר כשגולן, שוב גולן, התראיין ל־103FM ובאופן שאיני זוכר כמותו מצדו של לובש מדים - השתלח בשרי הממשלה כאילו היה חבר כנסת מספסלי האופוזיציה. היה לו, לאלוף, מה להגיד על השר נפתלי בנט: “הוא מחליש את הצבא והוא מחליש את מדינת ישראל". היו לו גם מילים חמות להגיד על דינה זילבר. בכלל, גולן וזילבר מצטיירים כתאומים סיאמיים. שניים שהתייאשו מכללי המשחק הדמוקרטיים ומהאופן שבו אזרחי ישראל הצביעו בקלפי והחליטו להכריז על סוג של מרי. נכון, היא פקידה והוא חייל במדים, אבל מנקודת המבט שלהם, האופוזיציונית למה שעושה הממשלה, לא בא להם ללכת הביתה אבל גם לא בא להם לשתוק. 
 
גולן - מומלץ מאוד לשמוע את הראיון הנדיר הזה - קורא לפקידים נוספים להניף את נס המרד. “אני חשתי בעת ההיא, והאמת שאני חש כך גם עכשיו, שמשלב מסוים גם משרתי הציבור צריכים להשמיע את קולם, כשהם רואים שדברים הולכים לכיוון לא נכון (...) אני חושב שבמציאות הנוכחית יותר ויותר משרתי ציבור מרגישים מתוסכלים ממה שקורה. דינה זילבר", המשיך, “היא משפטנית כנראה מהמעלה הראשונה (...) היא לא אישה שאמרה דברים בסערת רוח, היא תכננה את זה, וקראה את זה מהכתב, ואני חושב שגם היא חשה שלמרות היותה משרתת ציבור, ולמרות שהיא רגילה לא להשמיע את קולה במרחב הציבורי, במקרה הזה היא בחרה להשמיע את זה, כי הדברים סוטים מהכיוון הנכון". ומי קובע מהו הכיוון הנכון? הציבור? נבחרי הציבור? מה פתאום? מי הם בכלל? כדי לקבוע מהו הכיוון הנכון יש פקידים. 
 
זה היה מפגן של איש שסובל לפני הכל מהיעדר התמצאות במרחב הציבורי. השיחה הרדיופונית שלו עם יואב לימור, אלון בן דוד, רוני דניאל וטל לב־רם נשמעה פחות כמו ראיון עיתונאי ויותר כמו שיחה של חברים מהפלוגה על פינג'ן וקפה. ועדיין, מדהים היה לשמוע אותו מנסה ללמד את נבחרי הציבור איך צריכים לדבר אנשי ציבור כשהם מתבטאים בפומבי (...) יש דרך להעביר ביקורת", העביר ההוא, שהשווה אותנו לנאצים, שיעור בנימוסים והליכות לפוליטיקאים. “יש דברים שצריכים להיאמר בחדרי חדרים ולא בראש חוצות. יש דרך להעביר ביקורת. צריך לעשות את זה בצורה מכובדת, בצורה ראויה (...) צריך לומר את הדברים האלה באופן שמעורר כבוד ביחס לממלכה (...)". 
 
אבל זה עוד כלום. כי כאן פתח האלוף במפגן של חוסר מודעות עצמית מהרמה הגבוהה והנדירה. בהתייחסו לביקורת של השר בנט על הפרקליטות הצבאית ועל משפטנות היתר שמתלווה לפעולות לוחמי צה"ל, הבהיר גולן ש"לעמדה הזאת אין בסיס". היו לו גם סיפורים מעניינים לחלוק עם המאזינים, מניסיונו האישי. “אני פיקדתי על איו"ש במשך שנתיים וחודשיים. היועץ המשפטי דאז היה שרון אפק. יש מאחורי שנים ארוכות של שירות בשטחים. מעולם הנושא המשפטי לא הגביל את כושר הפעולה שלי. מעולם לא. צריך לזכור את החשיבות העצומה של המערכת המשפטית", המשיך. “אנחנו רוצים שצה"ל יהיה צבא של מדינה ריבונית ולא אספסוף חמוש. וכדי שצבא יהיה באמת ראוי לשמו, הוא חייב להתנהג לפי מערכת של כללים (...). צריך לזכור שיש דין בינלאומי, למלחמות יש חוקים, וצריך לראות שאנחנו לא עושים בדברים האלה שטויות".
 
זה היה טקסט מצחיק. למה? כי האלוף גולן, כנראה, הצליח למחוק מהזיכרון כמה פרקים מעברו, בדיוק מהתקופה שעליה דיבר, התקופה שבה פיקד על יהודה ושומרון ושרון אפק היה הפרקליט הצבאי של האוגדה שלו. יאיר גולן, צריך להזכיר, סיים את התפקיד הזה עם צלקת רצינית, בדיוק סביב הסוגיה שאליה התייחס נפתלי בנט. זה קרה אחרי שתחת פיקודו נרשמה התעלמות גסה מהוראות המשפטנים והפרקליטים הצבאיים  ובית המשפט הגבוה לצדק, בניסיון לנהל את הלחימה בלי המשקולות המכבידים של כל אלה. 
 
יאיר גולן ננזף על ידי הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי, וקידומו עוכב בתשעה חודשים בעקבות ממצאי חקירה שניהלה מצ"ח בשל שימוש ב"נוהל שכן" בכמה מקרים במהלך פעילות חייליו בגזרה. החקירה הזאת נפתחה אחרי שסרטון של סוכנות ידיעות זרה תיעד את חייליו של גולן מובילים פלסטיני כסוג של “מגן אנושי", כשנשקם מופנה כלפיו. הנזיפה של הרמטכ"ל אשכנזי הגיעה אחרי  החלטה של הפרקליט הצבאי הראשי, והיום נוזף האלוף גולן במי שמותח ביקורת על מי שיושב על כיסאו, ומסביר כמה חשוב למלא את הוראותיו. 

***
 
הפקרות מוחלטת. אין דרך אחרת לתאר את מה שיוצא מצה"ל בכלי התקשורת בקדנציה של גדי איזנקוט. זה התחיל מהאופן שבו דובר צה"ל שלח חיילים טרנסג'נדרים ל"ידיעות אחרונות" ואפשר להם למתוח שם ביקורת על הרב הראשי לצה"ל, קצין בדרגת תת־אלוף. זה המשיך בדברים של האלוף גולן בטקס יום השואה, שעברו בלי תגובה משמעותית. זה נגמר עכשיו כשמי שכיהן כסגן הרמטכ"ל מתנהג כמו גולנצ'יק באווירת סוף קורס, כשהרמטכל מזכה אותו בתגובה רפה, ב"שיחת הבהרה" ובהערה של דובר צהל כי “הראיון התבצע ללא אישור דובר צהל". בין לבין הופיעו חיילים בעיתון במחאה על החלטת הממשלה בעניין הרכבת, וחיילים אחרים הצטלמו לסרטון שמתח בקורת על תפיסת עולמו של תא"ל במיל' אביגדור קהלני בעניין שילוב נשים בשריון. רגע לפני שפלוגת חי"ר תבין שהיא יכולה להירשם ברשם המפלגות, טוב יהיה אם הרמטכ"ל הבא יעשה סדר בבלגן ובהפקרות שהשאיר לו זה שמסיים.
 
kalman.liebskind@maariv.co.il