בעצם מינויו של פרידמן לשגריר בישראל – כמובן לא השגריר היהודי הראשון – כבר רמז הנשיא טראמפ על יחסו לישראל, ומאז לא אכזב: הן בעמדת וושינגטון באו"ם ובסיכול החלטות אנטי־ישראליות, הן בהעברת השגרירות לירושלים והן במערכת היחסים ההדוקה עם ראש הממשלה נתניהו. מחאות הערביםֺ־הפלסטינים אינן “מזיזות" לנשיא. עמדתו באשר לסכסוך ברורה ומקובעת. יחסו לחמאס ולשאר ארגוני הטרור האסלאמיים שלילי באופן חד־משמעי.
לישראל יהיה קשה להגיד “לא" לתוכנית השלום החדשה של ארצות הברית, או להתווכח על סעיפיה. אומנם עד היום לא נצרכה ל"לא" הזה, כי הערבים תמיד דחו מראש כל הצעה שהונחה לפתחם. אבל הפעם דומה שהעסק רציני יותר. היכונו אפוא נפשית לקבל את “עסקת המאה" מידי הנשיא הידידותי ביותר לישראל, שככל הנראה טובה ממנה לנו – וכאמור אנו אומרים זאת בלי לדעת את פרטיה – לא תהיה עוד. כל זאת בתנאי שדבר לא ישתבש בדרך ושישראל לא תמצא עצמה, לפני עסקי השלום, במבצע צבאי גדול בעזה.
התרעות פיקוד העורף