ישראל שנסוגה מדרום לבנון, ארצם של לוחמי צד”ל שנבגדו על ידינו וכפריהם נכבשו על ידי אויבינו ואויביהם, ישראל שמעבירה תשלומים של 15 מיליון דולר לארגונים בעזה הנשבעים להשמדתה, ישראל כזו עומדת משתאה לנוכח העובדה שאויביה לא הפכו לג’נטלמנים כמותה. מתוך עיון מעמיק בהתנהגות הכה מכובדת שלנו, הם החליטו דווקא להגביר את מאמציהם נגדנו. הם הגיעו למסקנה שאנחנו לא ממש רוצים להילחם.

מה שאנחנו רוצים זה להתעלם. פקודת הפקודות שלנו, שהיא מעל הרמטכ”ל הקבינט ושר הביטחון גם יחד, היא לחזור הביתה בשלום. משום מה, האויבים שלנו רואים את האהבה הזאת לחיים כחולשה, ולכן הגענו לכך שראש ממשלת ישראל אומר בקולו, בלי לרעוד, שהאויבים מתכוונים לכבוש יישובים ישראליים בגליל, ועוד מחמיא להם על התעוזה. 
 

מול כל האיומים האלה, ובהינתן שהתגובה הישראלית תמיד תהיה חלקית, מעודנת ופושרת, צריכה הממשלה שלנו לפעמים לצאת בכל זאת לאיזושהי מגננה מפני האיומים. הבעיה היא שאצלנו אי־אפשר לפעול בלי לחשוש שמישהו יטען שהפעולה נעשית ממניעים פוליטיים. כל מה שהממשלה תעשה יהיה תמיד נושא לביקורת מצד היריב הפוליטי. למה עשיתם ככה ולא עשיתם אחרת? למה התמהמהתם? למה מיהרתם? למה לא התפשרתם? למה ויתרתם? 
 

הגרועה בהאשמות, זו המסרסת אותנו יותר ויותר, היא הביקורת הזו, על כל מה שנעשה (או לא נעשה), קרה (או לא קרה), מנימוקים מפלגתיים ואפילו פנים־מפלגתיים. פעולה מלחמתית מנימוקים פוליטיים מסוג קטנוני פוליטי פסולה כמובן אבל אי־אפשר להאשים את ראש הממשלה, את שר הביטחון, את שר החוץ (אה, זה אותו אדם) שהם יצאו למבצע כי הם רוצים לשנות את כותרות מהדורות החדשות מדיון במסקנות המשטרה להגיש נגדו כתב אישום, לדיון במתרחש בעזרת מקדחים בגבול לבנון. 
 

הפעולה בתחילתה. הכל עלול לקרות, אבל כבר יצאו לדרך, פה ושם, גם מפי פרשנים, רמזים שהעיתוי הוא פוליטי. חייבים להודות שלא נוצל כל פוטנציאל ההאשמה בפוליטיזציה של הביטחון. בכל זאת, יש גם הגינות ואחריות בג’ונגל הפוליטי. יש ימים שאפילו התוקפניים ביותר בעסקנים הפוליטיים מבינים שכדאי להניח לרגע בצד את הלהט המפלגתי. יש אפילו יריבים פוליטיים שמשבחים. עם זאת, הפוליטיקה תמיד תפעל. צריך להזכיר שדווקא בעבר הלא רחוק גם היציאה מארץ צד”ל בדרום לבנון והפקרת השטח לחיזבאללה הייתה מנימוקים פוליטיים (אהוד ברק, כדי להשתיק את ארבע אמהות ותומכיהן), וגם ההתנתקות ויצירת מדינת חמאס בעזה הייתה מנימוקים פוליטיים (אריאל שרון, כדי לעודד את עוטפי האתרוגים להגן עליו בשכבות של צמר גפן). 
 

ככל שניתן להבין ברגע זה, המבצע בלבנון הכרחי. לא ייתכן לאפשר לחיזבאללה לרקום תוכניות לכיבוש יישובים בגליל ולהקים מחילות התקפה בסלע. רעיון כזה לא יכול היה להתקיים אם היינו נמצאים עדיין עם חיילי צד”ל בכפריהם ובארצם. לו הייתי גר ביישוב שיש סיכוי, ולו קלוש, שיהיה תחת כיבוש ערבי, הייתי זורק את כל החישובים הפנים והחוץ מפלגתיים לפח הקרוב ודורש מהממשלה שלי לפעול. כדי שאפילו בפסטיבל מדע דמיוני יפסלו את האפשרות לכיבוש ערבי מעורר חלחלה כזה של יישוב בגליל.