על הסביבון ועל הנפלאות

בחנות השכונתית של אבשלום, חנות שבה ניתן לקנות הכל, מנייר למדפסת ועד בובות של פיות, מעיתונים ועד מתקני פלא שמחזיקים את הטלפון באוטו, עצרו פתאום העיניים שלי על דבר מה. 

בימי חנוכתנו אלה יש שם כמובן כל מה שאדם זקוק לו כדי לחגוג את חג אוריו, ולכן אין פלא שהיו סביבונים. סביבונים נאים. סביבונים מעץ טבעי שנכרת כנראה באיזשהו מחוז בסין. על כל סביבון האותיות נ, ג, ה, פ, שסיני או סינית הדפיסו בלי שגיאות כתיב על הדפנות. הכל בסדר גמור. היה רק דבר אחד שגרם למוחי לקצרים: הם היו חמישה יחד בחבילה אחת. 

לקחתי לידי את החבילונת. שם, בתוך צלופן שקוף, היו זה לצד זה חמישה סביבונים. המחיר על המדבקה: 6 שקלים. הבנתם? לילדים של היום קונים מינימום חמישה סביבונים יחד. זה לא בא יותר בסביבון אחד. בימי ילדותי, שהתרחשו אי־שם בתקופה שבין ימי המכבים להמצאת כרטיס האשראי, סביבון אחד נחשב רכוש רב ומספק לילד אחד. היום זה לפחות חמישה כפתיחה לחג. גם ג'ולות קנינו אחת אחת בילדותנו. קניית ג'ולה אחת לחודש נחשבה לאורח חיים נהנתני ופזרני. היום הילד מקבל שקית של 100 ג'ולות וזורק אותה לפינה בשעמום, כי ממילא הוא יודע לשחק בג'ולות רק בעזרת ג'ויסטיק, ורק אם הן מופיעות על מסך בתור משחק מחשב. 

הנחתי את חמשת הסביבונים תפוס הרהור. אם המגמה הזאת תימשך, ואין סיבה שתיפסק, הרי ילדי העתיד יאמרו לאמא: “תביאי לי בבקשה מהחנות שקית עם טלפונים סלולריים", והיא תקנה חמישה בשקית אחת. כאשר אמא תגיד להם: “כשהייתי ילדה, לא היינו זורקים את הטלפון כשהסוללה נגמרה, היינו מטעינים אותו. היינו מאושרים אם היה טלפון סלולרי אחד לילד", הילדים שלה יביטו בה במבט תמיהה, כמו שחלק מקוראי תמה מה מוזר באריזות שבכל אחת מהן חמישה סביבונים. 

זיכרונותי מאוקספורד

הייתי רוצה להעלות כאן קצת זיכרונות מאוקספורד. בתקופה שבה הייתי באוקספורד קניתי הרבה ידע. זו הייתה תקופה מעשירה מאוד בחיי. לא תמיד היה קל. היה עלי לעמוד בפני אתגרים לא מעטים, אבל הזמן שבו ביליתי באוקספורד העניק לי יכולות רבות והעשיר אותי. נכון, היו רגעים שבהם התגעגעתי לביתי, לחברים הישנים בארץ, בעיקר לחומוס ולשווארמה, אבל הכל היה כדאי. בכל זאת, לא כל אחד זוכה להגיע לאוקספורד, כך הזכרתי לעצמי כשהיה לי קשה. כן, ניתן בהחלט לקבוע שלמדתי הרבה באוקספורד, ואוקספורד נתנה לי המון. 

משפטים אלה שאני כותב, אין בהם מילה אחת של שקר. הכל אמת, אבל לפעמים אם עיתונאי, פוליטיקאי או אומן נאמן אומרים 100% אמת, זה גם 100% שקר. זאת אומרת, הייתי נשאר יותר זמן באוקספורד, אבל החנייה נגמרה. 
 

כרטיס החנייה שם הוא אכזרי ביותר. כרטיס לשעה בלבד, ועליך לחזור ולחדש לעוד שעה. שוטר עומד מול החניה עם פנקס, מחכה שרק תאחר. בביקורי שם, לפני כחודשיים, חזרתי בריצה שלוש או ארבע פעמים כדי להניח כרטיס חניה אוקספורדי על הַדֶּשְׁבּוֹרְד (אווו, סורי, מתוך הרגל עברתי לאנגלית). בכל פעם שמתי כרטיס חניה מחודש לעוד שעה. יחד חמש שעות. אחרי זה נשברתי. אולי ככה דואגים באוקספורד שאנשים שלא ראויים להיות שם, אכן לא יהיו. 

מהנעשה בלשכת השר

- בוקר טוב, שר התחבורה, טוב שהגעת ללשכה. יש כאן על הקו אזרח שמבלבל את המוח מהבוקר. הוא רוצה להגיע ברכבת מירושלים לתל אביב ושואל איפה התחנה.

- בחיפה. 

- רגע, רגע, יש בקו השני עוד אזרח שרוצה להגיע מחיפה לתל אביב ושואל איפה הקרונות.

- בירושלים.


הסופגניות מול הסקרים

הנה ההוכחה שהסקרים לא משקפים כלום. בכל סקר עונים 95% מהישראלים שהם אוכלים רק סופגנייה עם ריבה בפנים. ורק עם ריבה אדומה. רק. 

בחנוכה מתברר שבכל רולדין ובכל קונדיטוריה אורזים ללקוחות העומדים בתור ארוך רק קופסאות קרטון מלאות בסופגניות שלוש קומות, מצופות בקרם ירוק זרחני, ממולאות במעדן ריקוטת עזי הרים במי ורדים, שבהן תחוב מזרק של דבש תמרים צהובים, ועליהן מפוזרות סוכריות אספרסו מאוגנדה. אפילו בסופרמרקטים נמכרות אין ספור סופגניות מצופות וממולאות במה שלא הכיר אף יהודי מאז ימי המכבים. 

פינת השלולית

ישב הצפרדע בשלולית, וקל היה לראות שהוא קצת מדוכא. קיפץ אליו חבר, שואל: “מה? בעיות באהבה?"

“עזוב", ענה הצפרדע, “רק עכשיו הבנתי שאני מבזבז את החיים באינסוף קפיצות ונשיקות. את הנסיכה האמיתית שלי פגשתי כבר לפני שנים. עכשיו אני מבין שהיא היחידה בשבילי".

“נו?" 

“הבעיה היא שאני לא מסוגל לזכור אם פגשתי אותה בדיל בנופש בכרתים, או בבורגס, בגיאורגיה או בבאקו, או שאולי זה היה בקרואטיה. לא, זה היה בפראג. או  בבודפשט. או בפאפוס. יכול להיות שזה היה בדיל לברצלונה? עברו כמה שנים, אולי זה היה באנטליה, עוד מהזמנים שנסענו לטורקיה, ולפעמים נדמה לי שזה היה בקרוז לוונציה". 

משהו: כיור נקי הוא ביטוי הבא לתאר תקופת זמן קצרה מאוד