קו אחד מחבר בין שני ניסיונות הדריסה שהתרחשו אתמול בכפר אידנא שליד חברון ובצפון הבקעה: שני המקרים אינם מוגדרים בשלב הזה כפיגועים על רקע לאומני, כיוון שהחלו כאירועים פליליים במהלך פעילות לאכיפת החוק מצד מג”ב והמנהל האזרחי. באירוע הראשון מדובר בגנב שנתפס על חם, ובעת הבריחה, כך עולה בתחקיר, חשו הלוחמים סכנת חיים בשל חשש שהחשוד מנסה לדרוס אותם. האירוע השני התפתח לאחר הריסת מבנים לא חוקיים בצפון הבקעה, ובצבא סבורים שזו לא הייתה פעולת טרור מתוכננת מראש.

אבל הקו הזה, שמפריד לכאורה בין מניע לאומני לפלילי בגדה המערבית, הוא אפור ודק במיוחד, בעיקר בתקופות של מתיחות ביטחונית. פעמים רבות אירועים שמתחילים על רקע פלילי מתפתחים במהירות לאירוע בעל מאפיינים של טרור. העבר מלמד כי ככל שהתקופה הביטחונית מתוחה יותר, כך גם הגלישה מאירוע פלילי מובהק לאירוע טרור - מתרחשת פעמים רבות יותר.

אפשר לקבוע שלאחר שלב התחקירים, במערכת הביטחון יקבעו עמדות נחרצות יותר לגבי שני האירועים אתמול. להבדל בין פיגוע טרור לאירוע פלילי יש, אולי, חשיבות מבחינה מקצועית ומשפטית והפקת הלקחים, אבל בכל הקשור להשפעה על השטח, המשמעות שולית. רצף הפיגועים האחרונים יוצר דינמיקה של הסלמה - הרצח הכפול באזור התעשייה ברקן, הירי לעבר אוטובוס באזור בית אל, האירוע בתחילת השבוע בעפרה ועוד הרבה פיגועים מסוכלים בדרך. בצה”ל ובשב”כ יש תמימות דעים על כך שהכיוון לעבר הסלמה ביהודה ושומרון ברור, ושהאפשרויות לעצור את המגמה הזו בכלים צבאיים הולכות ומתמעטות.

נקודת התורפה המרכזית של צה”ל היא קודם כל באבטחת צירי התנועה - מזריקות אבנים ועד ביצוע ירי מרכב חולף. זו פעולה שדורשת התארגנות מוקדמת והשגת רכב גנוב ונשק, תוך תכנון מקדים והפעלת גורמי טרור נוספים מלבד המבצעים עצמם. כלומר, הליך שונה לחלוטין מהחלטה ספונטנית של ביצוע פיגוע דריסה או דקירה על ידי מחבל בודד.

בשלושת פיגועי הירי האחרונים בברקן, באוטובוס בבית אל ובעפרה, מעגל המודיעין לא נסגר לפני ביצוע הפיגוע. הרצף הזה צריך להטריד את השב”כ ואת אמ”ן, במיוחד בנוגע לפערים בתחום המודיעיני. צה”ל והשב”כ מצטיינים בסיכול תשתיות מורכבות המוכוונות על ידי ארגוני טרור גדולים, ואף פיתחו יכולת טכנולוגית גבוהה להתמודדות גם עם טרור הבודדים. מאידך, הם מתקשים יותר להתמודד עם קבוצת הטרור שנמצאת בשכבת האמצע - חבורת מחבלים מקומית שמתארגנת ורוכשת נשק, משיגה רכב גנוב ויוצאת לבצע פיגוע. עם זאת, הרמה המקצועית המבצעית של חוליות מקומיות כאלה היא לא גבוהה, למרות השימוש בנשק חם.

הטרמפיאדה בצומת עפרה לכיוון יישובי מערב בנימין שבה אירע הפיגוע. צילום: TPSהטרמפיאדה בצומת עפרה לכיוון יישובי מערב בנימין שבה אירע הפיגוע. צילום: TPS

כך או כך, נקודת המוצא צריכה להיות שגם אם המענה לסוג זה של טרור ישתפר בעתיד, הוא לעולם לא יהיה בכיסוי מלא, וכי תקריות ירי כאלה ימשיכו להתרחש בהפתעה. כאן, כמובן, חשובה התגובה המיידית של הכוחות בשטח בזמן הפיגוע, אבל גם בדקות היקרות שלאחריו - במהירות הדיווח, בסגירת הצירים ובניהול המרדף החם אחר המחבלים. בכל האירועים הקשים האחרונים - מברקן ועד עפרה - התגלו בעיות בדיוק במקומות הללו. אחרי השלב הראשון של הפיגוע עצמו והמרדף הראשוני, המצוד אחר המחבלים הופך למורכב יותר מודיעינית ומבצעית ועולה במשאבים רבים יותר. זאת ועוד: ככל שמספר הפיגועים הלא מפוענחים גדל, כך גם בהתאמה הופכת התמונה המבצעית למורכבת יותר ומסיטה את צה”ל ממשימות אחרות.

אל תוך המצב ההולך ומסלים ביהודה ושומרון נכנס חמאס בגדול, בהכוונה ישירה של הטרור על ידי בכירי הזרוע הצבאית בעזה. רק בשבוע שעבר דיווחנו כי בצה”ל סבורים כי נוצר חלון הזדמנויות קצר להשגת הסדרה בדרום - הכסף הקטארי, השיפור במשק החשמל בעזה, תנאי מזג האוויר, ולא פחות חשוב - התחושה בחמאס של הצלחה במאבק מול ישראל. זאת, במיוחד לאור המשבר הפוליטי שנוצר בישראל לאחר סבב ההסלמה האחרון והתפטרותו של שר הביטחון אביגדור ליברמן. התפתחויות אלה מאפשרות לחמאס להציג הישגים לכאורה לאוכלוסייה בעזה ולהוריד בשלב הזה את גובה הלהבות נגדו.

הבעיה במשוואה הזו היא שמהצד השני - היא מגבירה את המוטיבציה של חמאס להסלים את המצב ביהודה ושומרון. שם, לעומת רצועת עזה, אין לארגון הטרור אחריות שלטונית והוא דווקא מעוניין לפגוע גם ביציבות השלטונית של הרשות הפלסטינית. יותר מזה – על פעולות טרור שמבוצעות ביהודה ושומרון הוא לא משלם מחיר כמו ברצועת עזה, וככל שהמצב הזה יימשך, צפוי חמאס להגביר את המאמצים להצית את יהודה ושומרון.