שעות צהריים, יום רביעי. בשער האחורי של המושב השקט מתרחש מחזה לא שגרתי: טור של משאיות עמוסות ציוד הנדסי חונות בצד הדרך וחיילים פורקים מהן כלים כבדים. בימים רגילים מדובר בשטחים החקלאיים של המושב ועכשיו זהו שטח צבאי סגור. 

בקצה השטח החקלאי, צמוד לגדר הגבול עם לבנון, משתרע שטח מיוער וסבוך שאליו הייתה מנהרת החיזבאללה אמורה להוביל. האופי הטופוגרפי של האזור שבו שטחים "מתים" לתצפיות צה"ל, היה מאפשר למחבלים מגוון אפשרויות לבצע פיגועים, לאחר שמערך האבטחה של הגדר נפרץ. לוחמי ארגון הטרור היו יכולים להמתין זמן רב בצד הישראלי ולבחור את שעת הכושר לעיתוי הפעולה, בין אם מארב לכוחות צה"ל או המשך תנועה רגלית לעבר המושב. 

כבר שבוע שהכוחות עובדים כאן, חיילים לצד אזרחים, והמנהרה עדיין לא נמצאה. את הגזרה הזו, שבדרך כלל נתפסת על ידי גדוד סדיר של צה"ל, מחזיקה עכשיו יחידת מגלן. בצה"ל רוצים עכשיו את היחידות הטובות ביותר בקו הראשון. שם המשחק הוא משמעת מבצעית, וככל שהזמן יחלוף השאננות עלולה להפוך לאויב הגדול של המפקדים והלוחמים בגזרה. כך שמעבר ליכולות המקצועיות ולאמצעים, גם בזה קיים יתרון מובהק ליחידות המיוחדות על הגדודים הסדירים. 
 

גם עכשיו המקדח ממשיך לחפור באדמה. מטרים בודדים מקו הגבול, צמוד לגדר המוכרת, הציב צה"ל חומת בטון גבוהה המורכבת מלוחות בטון גבוהים. המקדח יורד לאדמה עד לעומק של כ־30 מטרים. הליך החשיפה איטי, כל ירידה כזו נמשכת יותר משעתיים, ותנאי השטח ומזג האוויר עושים את שלהם.

בימים האחרונים היו גם רגעים שכבר היה נראה שמנהרה נמצאה, ובסוף התברר שעל הדרך נחשפו חללים של מערות נטיפים, שמעולם לא היו נחשפים אחרת. בשטח הזה מציאת מנהרה יכולה להימשך שבועות. הריסתה היא כבר עניין של כמה ימים. ההערכה הרווחת היא שלאורך הגבול יש פחות מעשר מנהרות החודרות לשטח ישראל, אבל לא הרבה פחות. לא על כל המנהרות אפשר לעבוד במקביל, ולכן העבודות יכולות להימשך חודשים. 
 

בשטח אנחנו פוגשים את מפקד אוגדת עזה תא"ל יהודה פוקס, שסיים רק לאחרונה את תפקידו, שכלל בין היתר חשיפת מנהרות חמאס לאורך הגבול. אף שמדובר בגזרות שונות, לניסיון שלו יש חשיבות גדולה, גם בעבודת אנשי הצבא וגם בשיח ובהתייעצויות המתקיימים בשטח עם מפעילי הכלים ההנדסיים, ברובם אזרחים. 
 

בצד השני מגלה חיזבאללה התעניינות בפעילות שמתבצעת בשטח, לאחר כמעט שבוע של פרופיל נמוך, הפתעה ומבוכה, כפי שמגדירים זאת בצה"ל. בימים האחרונים נראה שהארגון, באמצעות צבא לבנון, מפגין קו תקיף לכאורה לאורך הגבול. זה התחיל בפרסום תמונות של חיילי צה"ל שנמצאים על הכוונת של חיילי צבא לבנון, המשיך במסרים מאיימים מצד חיזבאללה במקרה שתופר הריבונות הלבנונית, והסתיים בתמונות של חיילים לבנונים המכוונים כלי נשק לעבר הצד הישראלי. 
 

יום לפני הביקור שלנו באתר החפירה הנמצא בגזרה המערבית, בסמוך למושב, התרחשה הפרובוקציה המשמעותית ביותר עד עכשיו. אומנם הכתובת הייתה כוח של יוניפי"ל, אבל כאשר האירוע הזה מתרחש מטרים בודדים מהמקום שבו מחפשים את המנהרה בצד הישראלי, אי אפשר שלא להבין שהאיתותים כוונו גם כלפי ישראל.
 

במשך שעה וחצי עבדו אנשי יוניפי"ל ללא הפרעה בסימון קו הגבול המדויק, שנמצא כשני מטר בלבד מעבר לגדר, לכאורה בצד הלבנוני. לנקודה הזו הגיעו חיילי יוניפי"ל מהצד הלבנוני, בשביל מסומן, ומסביבם שדה מוקשים. רגע לפני שסיימו את העבודה, באה לעברם קבוצה של שישה חיילים חמושים מצבא לבנון. במשך יותר משעה הם חסמו את דרכם של חיילי יוניפי"ל ולא נתנו להם לחזור לשטח לבנון. העימות הקולני גלש גם לאלימות ולדחיפות והיה קרוב למכות של ממש. את תנועתם הובילו שני אזרחים לא חמושים, שמוכרים בצה"ל כאנשי חיזבאללה, והם אלה שנתנו למעשה את ההנחיות לעימות עם אנשי יוניפי"ל.
 

הדריכות עלתה גם בצד הישראלי. מפקדים בכירים הגיעו לנקודה על מנת לצמצם את מרווח הטעות. חיילי חטיבת הקומנדו כבר היו מוכנים בעמדות בשטח לאפשרות של התדרדרות. כשהעצבים רופפים ומשני הצדדים יש כלי נשק, זה יכול להיגמר אחרת. רק לאחר שעה וחצי, לאחר שמפקד יוניפי"ל הגנרל האיטלקי סטפנו דל קול התערב באופן אישי וניהל שיחות עם בכירים בצבא לבנון, הסתיימה התקרית. 
 

מבחינת בכירי צה"ל זו הוכחה נוספת לכך שצבא לבנון וחיזבאללה באזור הגבול אחד הם, ולמעשה מי שנותן את הטון והפקודות הם אנשי חיזבאללה. האירוע צולם ותועד, ואפשר להניח שיעשו בו שימוש גם בהסברה במישור הדיפלומטי. האם זה יסייע? זו כבר שאלה אחרת. בכל מקרה האירוע ממחיש היטב את המתיחות על הגבול והחיכוך שיגבר ככל שצה"ל יפעל יותר במובלעות הגבול הנמצאות מעבר לגדר.
 

בעקבות ההסלמה הביטחונית עבר המוקד הביטחוני לגזרת יהודה ושומרון, אך העיסוק התקשורתי הנרחב עוד יחזור צפונה, ובצה"ל נערכים גם לפרובוקציות לאורך הגבול.
 

יותר משבוע מאז תחילתו של המבצע, צריך לחזור על כך שמדובר באירוע בעל חשיבות גבוהה ובהישג חשוב לצה"ל. האופרציה שמתנהלת סביבו גדולה והגדרתו כמבצע תואמת לחלוטין את המציאות המורכבת בשטח, גם אם אין מדובר במבצע צבאי במושגים הקלאסיים שלו. צה"ל עובד על פי התוכניות, בצורה מסודרת, בשקט, ובעיקר בהיגיון מבצעי ברור ומרשים. שלוש מנהרות נחשפו כבר בשבוע הראשון, ובקרוב יתגלו עוד. גם ללא קרב וחילופי אש, מדובר במשימה צבאית מורכבת, וצה"ל עומד בה עד עכשיו בצורה טובה.

חיילים בפעולת איתור מנהרות בגבול לבנון. צה"ל רוצה את היחידות הטובות ביותר בקו הראשון. צילום: דובר צה"ל

 

מבפנים פנימה 

אם היה זה שבוע ביטחוני רגיל במדינת ישראל, היינו עוסקים בהרחבה בהופעתו של נציב קבילות החיילים אלוף (במיל') יצחק בריק בוועדת החוץ והביטחון. מטבע הדברים, במקרה הזה נקצר ובשאר נרחיב בהמשך, ועוד יהיה זמן לכך.
 

יש משהו צורם בכך שאת הביקורת הנוקבת והחריפה ביותר כלפי בריק השמיעו דווקא שני האלופים לשעבר אלעזר שטרן ואייל בן ראובן, שהיכו מתחת לחגורה וירדו לפסים אישיים מאוד. כמובן שחוסר ההסכמה והביקורת על דרך הפעולה של בריק היא לגיטימית, אבל הביטול המוחלט של הדברים והזלזול בהם לא תרמו לדיון הציבורי וגם לא לתדמית הצבא. 
 

בארגוני הביטחון נוצרה קבוצה שנהוג לכנות אותה "לשעברים", כמי שהיו בצבא או בשב"כ שנים רבות. רבים מהם ממשיכים באזרחות לתת מעטפת מלטפת מבחוץ לארגונים שאליהם השתייכו. למערכת הביטחון קשה במיוחד עם בריק, לא רק בגלל הביקורת. אם הייתה מגיעה מפקיד, זה היה קל הרבה יותר, אך כאן מדובר בבשר מבשרה של המערכת הביטחונית, ולכן הביקורת שלו קטלנית במיוחד. אין ספק כי מערכת הביטחון זקוקה ליותר אלופים ומפקדים בכירים שיבקרו את הצבא מבחוץ.
 

tguvot@maariv.co.il