ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי אומנם צלחה את הצבעת האי־אמון שצירי מפלגתה ערכו נגדה ביום רביעי, אבל הניצחון שלה איננו סוף פסוק. הוא לא סלל את הדרך להתייצבות המצב הפוליטי בבריטניה, להפך. ומה שלא יהיה גורל הברקזיט, אין ספק כי המפלגה השמרנית מפולגת ונחלשת מאוד. ומן הסתם, הפילוג וההיחלשות האלו משחקים לטובת מפלגת הלייבור והעומד בראשה ג'רמי קורבין.



יש אומנם סיכוי שהשמרנים איכשהו יצליחו לשקם את עצמם, ויכול להיות שקורבין לא יצליח לנצל את הכישלון של מיי לטובתו, משום שהרדיקליות הכלכלית שלו מפחידה מצביעים יותר מאשר השלומיאליות של מיי, שדוחה אותם. מיי בעצמה נתנה דרור לתפיסה הזאת השבוע כאשר התריעה מדוכן הנואמים בפרלמנט: "האיום הגדול ביותר לבריטניה אינו הברקזיט אלא ממשלה של קורבין". 
 
בל נשלה את עצמנו. הכמעט־מפלה של מיי השבוע, כמו גם הפילוג הפנימי של מפלגת השמרנים, מחייבים אותנו לבחון בצורה עניינית וקרה את המשמעויות של ממשלת קורבין לישראל.
 

רוב הזמן אנו מסתכלים על האפשרות שקורבין יעלה לשלטון מהזווית היהודית, ולא בכדי. 40% מיהודי בריטניה אמרו בקיץ לסוקרים שישקלו לעזוב את המדינה אם הוא ייבחר לראשות הממשלה. סביר להניח כי עליית קורבין לשלטון תביא לגל עלייה של יהודי בריטניה, וישראל צריכה להתכונן אליו לא פחות מאשר היא צריכה להיערך לעלייה גדולה של יהודי צרפת, גרמניה ובלגיה.
 
אבל גורל יהודי בריטניה הוא רק זווית אחת של הסיפור. ישנה גם - ובעיקר - שאלת ישראל. בריטניה היא מדינה מרכזית, מעצמה של ממש בעולם המערבי ובכלל. היא איננה טורקיה. הפגיעה הקשה שספגה ישראל - ועדיין ממשיכה לספוג - מהפיכתה של טורקיה, בעלת הברית שלה לשעבר, למדינה עוינת, היא כאין וכאפס לעומת הנזק שייגרם לישראל כשקורבין יעלה לשלטון.
 
קודם כל, בנושא היחסים הבילטרליים. בחודש שעבר ביקר בארץ ליאם פוקס, השר הבריטי לסחר בינלאומי. לקראת היציאה מהאיחוד האירופי, בריטניה מעוניינת לחתום על הסכם סחר חופשי עם ישראל. בריטניה היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של ישראל באירופה. בשנה שעברה עמד הסחר בין המדינות על 9 מיליארד דולר, ובמחצית הראשונה של השנה עלה היצוא הבריטי לישראל ב־75%, לעומת התקופה המקבילה אשתקד. ממשלת קורבין צפויה להוביל מהלכים אנטי־ישראליים, לרבות יישום מדיניות של חרם כלכלי על ישראל, שיצמצמו עד מאוד את הסחר בין המדינות. 
 
הפגיעה הכלכלית שישראל תספוג מממשלת קורבין תהיה קשה, אבל קשה הרבה יותר תהיה הפגיעה הצבאית־ביטחונית־מודיעינית. בשלוש השנים האחרונות מכרה בריטניה לישראל מערכות נשק בשווי 445 מיליון דולר. 15% מהרכיבים והמערכות של מטוסי ה־F־35 וחלק ממטוסי ה־F־16 והמל"טים הם מתוצרת בריטניה. 
 
אבל בוועידת מפלגת הלייבור, שהתקיימה בחודש ספטמבר, הצביעו הצירים בעד איסור על מכירת נשק לישראל, שייכנס לתוקף כשהמפלגה תתפוס את השלטון. אלו אינם דיבורים באוויר. בחודש אפריל, כשהחלו ההתפרעויות בגבול עזה, קרא קורבין לבחון את מכירת הנשק לישראל תוך גינוי הפעולות "הבלתי חוקיות והבלתי אנושיות של ישראל נגד מפגינים פלסטינים בלתי חמושים", לדבריו. באותה הזדמנות קרא קורבין לממשלת מיי לתמוך בבדיקה "עצמאית ושקופה" של האו"ם בכל הקשור לאלימות סביב הגדר.
 
וישנו גם עניין שיתוף הפעולה המודיעיני. מצד אחד, אמ"ן והמוסד עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם מקביליהם הבריטים. ומצד שני, מהמסמכים של אדוארד סנודן נודע כי המקבילה הבריטית ליחידת 8200, ה־GCHQ, ריגלה אחר מערכות, חברות, מעבדות ואישים ישראליים באופן רחב היקף. בין המטרות היו שגרירי ישראל במדינות מפתח באפריקה, חברת האופטיקה והלייזר אופיר אופטרוניקס ומרכזי מחקר ופיתוח באוניברסיטה העברית.
ועם כל הכעס יש להבהיר שיש הבדל בין ממשלה ידידותית שמכירה את מערכות המודיעין של ישראל באופן אינטימי (בין אם באמצעות שיתוף פעולה ובין אם באמצעות ריגול) לבין ממשלה עוינת שמחזיקה בסודות הללו. לנוכח האהדה הרבה שקורבין מביע לאורך שנים לאיראן, לרוסיה, לחמאס ולחיזבאללה, יש סיבה טובה לחשוש.

קורבין מניח זר על קברי מחבלים. רואה בישראל מדינה נטולת זכות להגנה

 
השפעה כלל עולמית 
היועץ הקרוב ביותר של קורבין הוא גורו התקשורת סומס מילן, לשעבר עורך הדעות של עיתון ה"גרדיאן", שמוכר כבעל עמדות אנטי־ישראליות קיצוניות במיוחד. לא מעט גורמים רשמיים אומרים שלא לציטוט כי משמעות הימצאותו של מילן לצד ראש מפלגת הלייבור היא כי היחסים הדיפלומטיים של ישראל עם בריטניה יוקפאו אם וכאשר קורבין ירכיב את הממשלה.
 
ועם כל הנזק שקורבין יגרום ליחסי ישראל־בריטניה, מדובר רק בחלק אחד מהמשוואה. בריטניה היא בעלת השפעה אדירה על חברות הממלכה המאוחדת, לרבות אוסטרליה וקנדה. כיום אנחנו עדים למאבקי כוח בין ממשלת אוסטרליה בראשות סקוט מוריסון, שמעוניינת להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהעביר אליה את השגרירות, לבין ממסד יחסי החוץ של אוסטרליה, המתנגד בכל תוקף למהלך. ועדיין, הבעיה האמיתית נמצאת מחוץ לפריים.  
 
כמו מקבילתה הבריטית, מפלגת הלייבור האוסטרלית מאמצת גישה אנטי־ישראלית מובהקת בשנים האחרונות. בהובלת שר החוץ לשעבר בוב קאר וחברי מפלגה מהשמאל הרדיקלי והקהילה המוסלמית, קרא הסניף הגדול של המפלגה ממחוז ניו סאות' ויילס לחרם על ביקורים בישראל והכיר בפלסטין. אם קורבין יעלה לשלטון בבריטניה, הקשר בין ישראל לאוסטרליה ייפגע גם הוא.
 
וכמו שהמצב בבריטניה ישפיע על אוסטרליה, הוא ישפיע גם על קנדה, ובמידה לא מבוטלת וחשובה הרבה יותר גם על ארה"ב. לפני פחות מעשור קריאות ל"שחרור פלסטין מהנהר ועד הים" נשמעו רק בהפגנות ואירועים אסלאמיים באמריקה. אבל הקריאות הללו כבר הפכו לעניין שבשגרה בחוגי שמאל ההולכים ומתחזקים במפלגה הדמוקרטית ובתקשורת האמריקאית.
 
ב־29 בנובמבר פרופ' מארק לאמונט היל, פרשן קבוע ברשת CNN ואחד האינטלקטואלים השחורים המשמעותיים בארה"ב, השמיע את הקריאה הזו בנאום שנשא באו"ם לרגל יום הסולידריות עם העם הפלסטיני. היל גם תמך ב"התנגדות", כלומר בטרור נגד ישראל. אומנם הוא פוטר מהרשת בעקבות הזעקה שדבריו עוררו, אולם עצם העובדה שאמר אותם משמשת אות להיחלשות במעמד ישראל בקרב השמאל האמריקאי.
 
מאז ומתמיד המדינה שהשפיעה על ארה"ב בכל הקשור ליחסי חוץ היא בריטניה. אם וכאשר קורבין יעלה לשלטון, המשמעות עבור יחסי ישראל וארה"ב תהיה הרסנית ורחבת היקף.
 
ומן הסתם, דברי קורבין בנוגע לחקירה אנטי־ישראלית של האו"ם מבטאים נדבך מרכזי בתפיסתו. קורבין ואנשיו רואים בישראל מדינה נטולת זכות להגנה עצמית. אם וכאשר הוא יעלה לשלטון, יש להניח כי בריטניה תנסח בזו אחר זו החלטות גינוי נגד ישראל במועצת הביטחון, שבה היא מכהנת כחברה קבועה. וברגע שיעלה ממשל דמוקרטי בוושינגטון, תהיה לישראל בעיה חמורה ביותר.
 
מיי הצליחה לשרוד ביום רביעי, אבל מאבק ההישרדות שלה רחוק מלהיות מאחוריה. כיום יחסי ישראל ובריטניה תלויים באופן כמעט מוחלט בהמשך ישיבת מפלגת הלייבור באופוזיציה. מתישהו הגלגל הזה יתהפך. ישראל לא תוכל למנוע את הנזק האסטרטגי הרב־ממדי שייגרם לנו ברגע שזה יקרה. אבל יש צעדים שחובה לנקוט אותם כבר כיום כדי לצמצם אותו עד כמה שניתן.
tguvot@maariv.co.il