באמצע השנה הוציא אגף המודיעין של צה"ל "התרעה אסטרטגית" מפני התפרצות אלימה בזירה הפלסטינית. ייתכן שאירועי הימים האחרונים מבשרים את תחילת ההתגשמות של התחזית הזאת. נכון שלא מדובר עדיין בהתלקחות עממית נרחבת, אבל הטרור שהצליח להרים ראש השבוע עשוי להוביל לשם, והרבה תלוי בצעדים שתנקוט ישראל בתגובה לפיגועים הקשים. אם עזה העסיקה אותנו ב־2018, יש סיכוי שבשנה הקרובה יעסיקו אותנו שלוש גזרות.

במהלך השנה ניכרו כמה מגמות סותרות בפעילות הטרור ביהודה ושומרון: מחד ירידה משמעותית במספר הפיגועים הקשים (ירי, מטען, דריסה, דקירה), מ־96 בשנה שעברה ל־66 פיגועים קשים מתחילת השנה. מאידך, לא הייתה ירידה במספר ההרוגים הישראלים, וזה עומד כרגע על 13 ב־2018, בהשוואה ל־14 בשנה הקודמת.

תופעת המחבלים הבודדים, שהתפרצה במלוא עוזה לפני שלוש שנים, הצטמצמה אחרי שנה ומאז התייצבה, והיא לא עומדת להיעלם. מה שמטריד מאוד הוא העלייה הדרמטית במספר ההתארגנויות לפיגועים: רק בשנה האחרונה נעצרו 2,700 פלסטינים שהשתייכו לכ־700 התארגנויות טרור.

חלק מההתארגנויות היו עם שיוך ארגוני ברור והכוונה ממפקדות בחוץ (חמאס וג'יהאד אסלאמי), אבל רובן קיבלו רק השראה מהארגונים, לא קיימו קשר ישיר עם המפקדה ופעלו בלי מימון והוראות מבחוץ. אם משווים את המספר המדהים של 700 התארגנויות בשנה למספר הפיגועים שבוצעו - הרי שהשב"כ מצליח לסכל כ־90% מההתארגנויות לפגע, נתון מרשים כשלעצמו.

במקביל למאמץ להרגיע את רצועת עזה, חמאס מגביר את הלחץ על תומכיו בגדה להוציא פיגועים בשטחים ובישראל. הדחיפה מגיעה גם מהמפקדה הצבאית בעזה, שמנהלים משוחררי עסקת שליט, וגם ממפקדת החוץ של סלאח אל־ערורי, המתנייד בין ביירות ואיסטנבול. התשתית שנחשפה בחודש שעבר באזור חברון ושתוכנן לבצע באמצעותה פיגועי תופת בישראל, מלמדת שחמאס מאמין שהוא יכול ליזום פיגועים מבלי שעזה תשלם על כך מחיר. זאת, אף שכבר חווה מלחמה בעזה שהותנעה בפיגוע חטיפת הנערים ביו"ש.

ברקע לכל זה, ההבנה בציבור הפלסטיני שאבו מאזן נכנס כבר לתקופת הדמדומים. לא ברור עוד כמה זמן תאפשר לו בריאותו להוביל את הרשות, אבל מעבר לאנשי הפת"ח שלוטשים עיניים להנהגה, בשקט בשקט גם אל־ערורי ואיתו חאלד משעל זוממים להשתלט על הרשות. בתוך הרשות והפת"ח התגבשו שתי סיעות ששואפות להנהגה: אנשי המנגנונים ג'יבריל רג'וב ומאג'ד פארג', ומולם מחמוד אל־עלול ואיתו ראש המודיעין לשעבר תאופיק טיראווי. סביר להניח שאחרי לכתו של אבו מאזן נראה פיצול תפקידים בהנהגה: לרשות הפלסטינית, לאש"ף ולפת"ח יהיו מנהיגים נפרדים.

רוב הציבור הפלסטיני אדיש להתפתחויות האלה. ברשתות החברתיות ניכרת מגמה של עיסוק גובר בנושאים כלכליים ואזרחיים ופחות במאבק בישראל. אבל הציבור הפלסטיני לא אדיש לשחיקה ביכולות הכלכליות של הרשות. חוק טיילור פורס האמריקאי, הקיצוץ בתקציב אונר"א וחוק קיזוז כספי טרור, שייכנס אצלנו לתוקף בתחילת השנה, יפגעו בכ־15% מתקציב הרשות. את זה הציבור הפלסטיני כבר ירגיש: בפגיעה במשכורות וביכולת לספק שירותים כמו חינוך או חוק וסדר.

משהחל גל פיגועי הבודדים, לפני שלוש שנים, הוביל שר הביטחון דאז בוגי יעלון עם הרמטכ"ל וראש השב"כ מדיניות של הפרדה בין המאבק בטרור ומחולליו לבין שאר הציבור. הם נמנעו מענישה קולקטיבית והקפידו לשמר את מרקם החיים שבו יותר מ־100 אלף פלסטינים מוצאים פרנסה בישראל. המהלך הזה הוכיח את עצמו בצמצום תופעת המחבלים הבודדים ובמניעת התפרצות, גם על רקע האירועים הקשים בעזה והצבת הגלאים בהר הבית.

גם עכשיו חשוב לשמר את מדיניות ההבדלה הזאת כדי שלא לדחוף עוד פלסטינים לבחור בטרור. כנגד המחבלים עצמם לא יועילו איומים בעונש מוות, שהרי רובם יוצאים לפיגוע בידיעה שייהרגו במהלכו, וגם הריסת הבתים לא הוכיחה את עצמה כמרתיעה. כל מחבל יודע שבביצוע הפיגוע הוא מבטיח את עתידה הכלכלי של משפחתו בסיוע הנדיב שתקבל מהרשות הפלסטינית, וזה יאפשר לה לבנות משכן חדש ויפה יותר.

בזה צריך לטפל. גירוש משפחות מחבלים לעזה יגרום לכל מחבל לחשוב פעמיים אם הוא רוצה לגזור על משפחתו חיי אומללות בגלות. אני יודע שזה לא פשוט משפטית, אבל שלא כמו עונש מוות, לעונש של גירוש יש אפקט מרתיע מאוד. במקביל, אני עדיין ממתין למנהיגות שתעז לטפל בתנאי הכליאה המפליגים שהמחבלים זוכים להם.

ועוד מילה על האנשים ששומרים עלינו: ברוח הימים האלה, שבה אין עשייה שחסינה מלעג, היו שלגלגלו בחודשיים האחרונים איך מצליח המחבל מברקן להתל במערכת הביטחונית שלנו. כמעט בכל לילה בחודשיים האלה היו מאות לוחמים, של צה"ל, מג"ב והשב"כ, עסוקים במרדף הסיזיפי אחרי הרוצח. פעם אחר פעם זינקו אחרי כל קצה חוט, תוך סיכון עצמי, כדי לשים עליו יד. לא פעם ולא פעמיים הגיעו למקום המסתור שלו דקות אחרי שיצא. על המסירות והמאמץ מגיע להם כבוד ולא זלזול, גם מאוחזי הסטופר למיניהם.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות עשר tguvot@maariv.co.il