1. זה היה מחזה מדהים. יושבים עשרות ילדים, בנות ובנים, שחורים, אסייתיים ולבנים, ושרים בעברית צחה "לאן עפות הציפורים הנודדות". זוהי אחת הכיתות בבית הספר הציבורי־ממלכתי בהארלם ששייך לעיריית ניו יורק ואשר לומדים בו בשפה העברית. אילנה מור היא מנהלת לימודי השפה, על הקירות כרזות ושירים בעברית, לכל כיתה שם של יישוב בישראל: ערד, חצרים, רהט, אשקלון ואילת. כל אחד מתקבל לבית הספר, לא צריך להוכיח כלום, אסור לשאול על מוצא, גזע ודת. קרן שטיינהרט תומכת, העירייה מממנת, וההנהלה קובעת את תוכני הלימוד.

המחזה משעשע, ילדים שחורים בהארלם מספרים בדיחות, שרים ומדברים בעברית, לומדים על ישראל. יש 13 בתי ספר כאלה בארה"ב, וזהו אחד הערוצים שמצאתי השבוע בארה"ב מתוך מאות שנועדו לחזק את ישראל ואת היהדות לסוגיה וגווניה.

2. בשבוע האחרון הצטרפתי למשלחת של בכירים בשירות הציבורי, אנשי תקשורת ואנשים מהמשק והכלכלה מטעם ארגון גשר והמשרד ליהדות התפוצות בוושינגטון ובניו יורק, במטרה לעמוד מקרוב אחר השינויים והתמורות בקרב יהדות ארה"ב ויחסה לישראל.

מספר סוגיות מרכזיות קורעות את הקהילה, מפרות את שלוותה ומוציאות אותה מכליה: ענייני הרבנות, הגיור, מתווה הכותל ותחושת הניכור ההולכת וגוברת בין ישראל ליהדות העולם. "קשה לנו מיום ליום לאהוב מדינה שלא אוהבת אותנו", אמרה לנו נציגת פדרציית וושינגטון. בניו יורק היה זה אריק גולדשטיין, נשיא הפדרציה היהודית הגדולה בעולם, שרטן על מעצרם בנתב"ג של חברי קהילת ניו יורק שהביעו עמדות מנוגדות לאלה של ממשלת ישראל, ועל החדרת הפוליטיקה הישראלית לתוך יהדות ארה"ב.

במשך שנים זוהו כ־70% מיהודי ארה"ב כדמוקרטים, והנה נתניהו הצליח להפוך אותם לשמאלנים לא לגיטימיים. בוושינגטון מסרב השגריר רון דרמר לפגוש את נציגי השדולה היהודית ג'יי סטריט, שפעם היה לובי שמאלי והיום קמו שדולות משמאלו, שהופכות אותו למרכז. הרבנות וההלכה, הפוליטיקה של נתניהו והזלזול של ישראל ביהדות ארה"ב - שלושת אלה גורמים ליהדות אמריקה להפוך מנוכרת לישראל באופן שהולך ומחריף.

3. בשולחן מולנו בניו יורק התיישבו רב רפורמי, רב אורתודוקסי ורב קונסרבטיבי. בישראל לא תראו מחזה שכזה. הם מיודדים ביניהם, מתחבקים, מתלוצצים, כולם יהודים טובים, כולם בקיאים בתפילה, בניגון, בפרשה, וכולם סולדים מהפוליטיקה הישראלית הקטנונית.

הרב האורתודוקסי הוא גם פרופסור למדעים באוניברסיטת קולומביה שתומך בקהילה הרפורמית, וטוען שעדיף שיהיו שם מאשר שייצאו אל מחוץ ליהדות; "מי שלא רוצה או לא יכול להשתתף במניין אורתודוקסי, שיהיה עם הרפורמים - זה מספק אותי", הוא מסביר לנו הישראלים, שלא רגילים במחזות שכאלה.

4. בית הכנסת האורתודוקסי בכיכר לינקולן באפסטייט ניו יורק יפה וגדול, ומאות מתפללים מגיעים להתפלל בו מדי שבת, רובם ככולם אצולת היהדות. בשבת, לקראת צהריים, הגעתי עם חבר משלחת נוסף לבית הכנסת. חברינו למשלחת הקדימו והגיעו כבר בבוקר, והשומר סירב לתת לנו להיכנס. מאוכזבים, פנינו לאחור וממש בצמוד גילינו בית כנסת אחר, רפורמי, עם רבה בשם שרה החובשת כיפה של הקהילה הלהט"בית, וחזנית בשם איילת, שנשאה תפילה שלא ראיתי כמוה מימי. קיבלו אותנו בחום.

ראינו שלושה דורות בבית הכנסת המיוחד הזה והבנו את הסיפור של היהדות: אם לא רוצים אותך שם, אם אתה לא מספיק יהודי - יש תחליף בדלת שליד, שם יקבלו אותך בחום ובאהבה.

5. בבית הספר היהודי במרילנד לומדים 900 בנות ובני נוער. ישראל וצה"ל הם גאוות בית הספר. יקר להיות כאן יהודי, 35 אלף דולר שכר לימוד בשנה, הכל פרטי. בבית הספר אולמות כדורסל, מעבדות יוקרתיות, תיאטרון שמעלה הצגות של התלמידים להורים ולקהילה. השבוע עולה "מאמה מיה", בעבר הוצגו "כנר על הגג" ו"קזבלן". חלק מהתלמידים כבר יודעים שיגיעו לשרת בצה"ל כחיילים בודדים ונחשבים לגיבורים. במרכז בית הספר יושב בית מדרש "צוריאל", שבו לומדים תורה ויהדות, חלק כאן דתיים וחלק חילוניים. הקהילה המקומית משקיעה המון משאבים בבית הספר הזה, שאמור לשמר בקרב הדור הצעיר את המהות היהודית ואת הקשר והאהבה לישראל. בינתיים זה עובד.

6. במרכז וושינגטון, ברחוב ג'ורג'טאון היוקרתי, בדירה בקומה הראשונה, פועל ארגון Gather DC. זהו ארגון צעירים יהודים שמפתח רשת עסקית, ערבי חברה ולימודים משותפים וגם שידוכים. שבעה אנשי צוות עובדים בארגון הזה, שחושב מחוץ לקופסה על איתור דרכים לחבר את היהודים הצעירים כאן. יש כאן 700 עמיתים, ו־6,000 צעירים כבר עברו בבית הזה. הקהילה כאן לא כבולה לחוקים, לאמונות ולכללים, ומחפשים רק את המשותף והמחבר: יום כיפור זה להיט, ערבי אלכוהול, לימוד בחברותא, שיתוף פעולה עסקי, פינה לברוח אליה.

בניו יורק פועל ארגון ONE TABLE (שולחן אחד). כאן מכנסים את הצעירים היהודים לתוך מתחם עבודה משותף, מלמדים איך להכין קוקטיילים, מבלים, משוחחים ונפגשים. גם כאן יש קרן תומכת ונשיא ומנהל, ונראה שהעסק עובד. לא כמו שחלמו, אבל עובד.

7. בישיבה יוניברסיטי - מוסד אקדמי מפואר בצפון מנהטן, מכשיר הרב אבי ברמן את הדור הבא של המנהיגות היהודית בארה"ב. 7,000 סטודנטים לומדים כאן, 2,000 מהם לא יהודים שבאו בגלל איכות המוסד וחומר הלימוד - שילוב של תורה ומדע. ברמן הוא תושב נווה דניאל, והישראלי הראשון שמשמש כנשיא האוניברסיטה. רבים מהסטודנטים מגיעים לישראל להתגייס, 20% מהם נשארים בישראל. האוניברסיטה מגייסת בוגרי 8200 שנמצאים ברילוקיישן ללמד ביטחון סייבר. בבית המדרש יושבים בשעת בוקר מאות תלמידים ומשננים פסוקים והלכות. הרב ברמן אומר לנו שהדור הצעיר לא מבחין עוד בין אורתודוקסים לרפורמים: "זה דור אחר אצלנו, יהודי זה יהודי".

8. בוושינגטון ובניו יורק מפנים אצבע מאשימה אל נתניהו, אבל לא פוטרים את שרי הממשלה מאחריות: "הם מתנשאים מעלינו, מנוכרים לנו, בוחנים אותנו רק בתרומות". הם טוענים שנתניהו סבור שהיהדות הלא אורתודוקסית בארה"ב, עם פריון הילודה הנמוך ונישואי התערובת, תיעלם תוך שנים ואין טעם להשקיע בה.

לדעתי, זוהי טעות אסטרטגית חמורה. יהדות ארה"ב לגווניה היא מכפיל כוח אסטרטגי לביטחון ישראל ולמעמדה בארה"ב ובעולם.

9. אז מה עושים עם כל זה, שאלנו את עצמנו בסוף הביקור. ברור לנו שצריך להכניס את לימודי העולם היהודי לתוך תוכניות הלימוד, ברור שיהדות ארה"ב והתפוצות היא מרכיב בביטחון הלאומי של ישראל ושהיא צריכה להיות מטופלת גם במועצה לביטחון לאומי ובמשרדי החוץ והביטחון, ולא רק במשרד התפוצות. ברור לנו שצריך להפגין יותר שיקול דעת, רגישות בנתב"ג, שצריך אולי לאפשר ליהדות ארה"ב להקים משרד בישראל שיעסוק בלובינג והסברה, ובכלל, לשנות חשיבה וכיוונים. הם לא רק אחים שלנו שתורמים מכספם למדינה ושולחים את ילדיהם לצה"ל, הם מכפיל כוח אסטרטגי, ואנחנו צריכים להעריך, לאהוב ולחזק אותם כמו שהם אותנו.

10. במשלחת לארה"ב גיליתי את האיכויות הנסתרות שיש לנו בשירות הציבורי, את איל רם סמנכ"ל משרד החינוך, יאיר פינס מרמ"י (רשות מקרקעי ישראל), את עו"ד ינקי קווינט מרשות החברות, את שי רינסקי ממשרד הכלכלה, את עופר מרגלית מאגף התקציבים ואת הראל טובי מבית הנשיא. חבורה נהדרת של צעירים, "סיירת מטכ"ל" של השירות הציבורי, שיכלו להרוויח הרבה בשוק הפרטי אבל עיניהם יוקדות אמונה ושליחות. האמינו לי - זכינו.

שבת שלום.