השמאל הקיצוני הפוליטי - העבודה ומרצ - ואחיו התאום, השמאל הקיצוני התקשורתי, הינם יצרני הכזבים הגדולים ביותר במקומותינו. ראו כמשל את פרי יצירתם בדבר "ערפאת יילחם בחמאס בלי בג"ץ ובלי בצלם". אם ערפאת לא יעשה כן, כי אז "נגלגל אותו חזרה לתוניס"; כמו גם במלאת שנה לפשע אוסלו: "אין קטיושות מעזה, לא היו קטיושות מעזה ולא יהיו קטיושות מעזה", וכן "ערפאת עלה על דרך השלום, ונתניהו על דרך המלחמה", "מזרח תיכון חדש" ואין ספור אמירות מבישות כגון דא, היוצרות ילקוט כזבים רב־ממדי.

אולם כל אלה הן כאין וכאפס כאשר השמאל הקיצוני, על אגפיו הפוליטיים והתקשורתיים, עוסקים בסוגיות חברתיות־כלכליות.

די להיזכר במעלליהם התעמולתיים־שקריים של הנ"ל בבחירות האחרונות בשנת תשע"ה (2015). לו היה חייזר נוחת ממאדים וקורא, מאזין או צופה באחד מערוצי התקשורת הישראלית, היה מתרשם כי ישראל הינה מדינה מפגרת, שרוב תושביה חיים בעוני ודלות, מיליונים מאזרחיה קרובים למוות מחוסר תזונה ומחטטים בפחי האשפה, סובלים ממחלות שמערכת הבריאות הבלתי מתפקדת אינה יכולה להושיע, ושמיליון ילדים לפחות נמצאים במצב תמידי של רעב ללחם. מדינת ישראל - על פי "ילקוט כזבים" זה - אינה אלא מהדורה שנייה של גטו ורשה מבחינת חיי המצוקה והגיהינום השוררים בה.

אולם העם היושב בציון ניחן באינטליגנציה פוליטית גבוהה, והוא חי בארץ ולא על מאדים, ובתגובה על מסע השקרים העניק למפלגות המחנה הלאומי ולמפלגות הדתיות את הניצחון הגדול ביותר בתולדות הימין, 67 מושבים לעומת 29 של השמאל הקיצוני.

אחת מססמאות הכזב של השמאל הקיצוני בסוגיות החברתיות־כלכליות הינה רמיית "יוקר המחיה" הבלתי נתפס, שלדעת רבי הכזבנים המפיצים אותו, גם נמצא כל העת בעלייה. כעת, בעקבות עלייה צפויה של 6%־7% בחשבון החשמל, עלייה של 4.5% בחשבון המים וכן של פחות מ־5% בחלק זעיר ממוצרי המזון - העלאה שבינתיים בוטלה - שוב החל מסע הנוכלות הפוליטית הנמוכה, בדמות יוקר המחיה.

כדי להעצים את השפעת התייקרות החשמל, המומחים לענייני רמייה זרקו לחלל האוויר את הנתון הכוזב שלפיו משפחה ממוצעת צורכת חשמל ב־1,800 שקל לחודש, כלומר התייקרות חודשית של למעלה מ־100 שקל. בתוך כך, איש מהנוכלים הנ"ל לא טרח לציין כי מחיר החשמל בישראל זול ביותר מ־10% מזה שהיה בתקופת שר האוצר הכושל בתולדות המדינה - יאיר לפיד; ושמחיר החשמל בישראל הוא גם מהנמוכים מבין המדינות המפותחות. מחיר המים אומנם צפוי לעלות, אולם הוא זול כיום ביותר מ־20% מאשר בתקופת לפיד.

אין זה אלא לעג לרש כאשר בעיצומו של המסע הנכלולי מתפרסם מדד נובמבר, ומתברר כי הוא ירד ב־0.3%. אין אף מדינה מפותחת בעולם שהמדד שלה ירד בנובמבר 2018 ב־0.3%.

אולם בניגוד לרמייה מבית היוצר של השמאל הקיצוני, אין בדעתי להתבסס על מדד אחד כדי להוכיח את הכזב בדמות "יוקר המחיה המשתולל".

הבעיה הבולשביקית

נתניהו החל לכהן כראש ממשלה זמן קצר לאחר פרסום מדד פברואר 2009, שהיה אז 100.6 נקודות. בתום קרוב לעשור, המדד כיום עומד על 101.5 נקודות. כלומר, במשך כמעט עשר שנים שנתניהו הוא ראש הממשלה - כן ירבו - המדד התייקר בפחות מאחוז אחד. ליתר דיוק, בעשור האחרון המדד התייקר כל שנה ב־7.5 מאיות האחוז. אין אף מדינה מפותחת בעולם (שהתל"ג שלה עומד על 35 אלף דולר ומעלה לנפש - בישראל הוא חצה מזמן את רף ה־40 אלף דולר לנפש) - שהמדד אצלה עלה בקצב כה נמוך.

יש להדגיש כי לא מדובר בנתון לגבי חודש אקראי, או בשנה מזדמנת, אלא בעשור שלם. במילים אחרות, בישראל "מוכת יוקר המחיה" זה עשר שנים ברציפות אין התייקרות בכלל.

יתרה מכך, בעוד שבכל המדינות המפותחות הצמיחה הממוצעת בעשור האחרון בקושי עברה את האחוז הבודד בשנה, בישראל היא עומדת על 4% בשנה. כידוע לכל כלכלן מתחיל, ככל שהצמיחה גבוהה יותר, כך גם עליית המחירים - קרי המדד - אמורה להיות חדה יותר. לפיכך, ההישג של היעדר גמור של עלייה ביוקר המחיה הינו חסר תקדים. בעשור האחרון עלה המדד משמעותית פחות מאשר בכל המדינות המפותחות, חרף העובדה שהצמיחה בישראל גבוהה משמעותית.

זאת ואף זאת, עליית מחירי החשמל הצפויה נובעת אך ורק מ"הברקה" של המאסדר - רגולטור בלעז - הממונה על חברת חשמל. באיוולתו כי רבה כפה על חברת החשמל ומפיקי הגז הסכם שלפיו מחיר הגז יהיה צמוד למדד האנרגיה האמריקאי, כל זאת חרף התנגדות השניים הנ"ל להצמדה זו. כשהמדד האמריקאי עלה, הדבר מחייב את התייקרות הגז בישראל, ומכאן גם של חשבון החשמל. כמו כל "שומרי הסף" - שאינם אלא מהרסיו - הנ"ל אינו נושא בכל אחריות למחדליו, וזעקות השבר הנכלוליות מופנות כלפי חברות הגז, חברת החשמל ואיך לא, כלפי הממשלה, אף כי המנגנון של קביעת מחיר הגז נכפה על שלושת אלה על ידי המאסדר הכושל.

גם את זאת יש לזכור. מחירי החלב ומוצריו ומחיר הביצים אכן גבוהים משמעותית מאלה שבמרבית המדינות המפותחות, אולם הדבר נובע מהסדרים סוציאליסטיים פרימיטיביים מבית היוצר של ההתיישבות שלפני כ־40 שנה ומעלה הייתה ראויה לתואר "העובדת" - קרי התק"ם ותנועת המושבים.

לפיכך, קיימים במקומותינו שני מוסדות מבית היוצר הבולשביקי: מועצת החלב וגוף דומה בענף הביצים. שתי אלה מונעות כל תחרות, מפעילות לחצים בריוניים למנוע ייבוא מתחרה, והן האחראיות הבלעדיות לכך שאף ששכר העבודה שהן משלמות לעובדיהן - שלא לומר עבדיהן התאילנדים - נמוך משכר העבודה המשולם למקביליהם במדינות המפותחות, המחירים אצלנו גבוהים משמעותית. למרבה הכלימה, טרם מצאה לנכון הממשלה בראשות נתניהו להשליך לפח האשפה הכלכלי את שתי המפלצות המאסדרות הנ"ל.

אולם כל האמור לעיל הינו כאין וכאפס לעומת הנתונים הבאים. בעוד אשר מדד המחירים כלל לא עלה בעשור האחרון, הרי השכר הממוצע במשק - קרי, שכרו של המעמד הבינוני - עלה מ־7,836 שקל בחודש ל־10,804 שקל בחודש, עלייה של 38%. במילים אחרות, בעשור האחרון עלה כוח הקנייה של המעמד הבינוני ב־37%, כלומר, יוקר המחיה מבחינתו ירד ב־37%. באשר למשתכרים בשכר המינימום, מצבם השתפר עוד יותר. במהלך העשור האחרון שכר המינימום עלה מ־3,700 שקל ל־5,300 שקל, עלייה של 43%, כלומר כוח הקנייה של מקבלי שכר המינימום עלה ב־42%, ויוקר המחיה מבחינתם ירד ב־42%. שום כלכלה מפותחת בעולם, למעט הישראלית, לא יכולה להתגאות בהישגים חסרי תקדים כאלה.

כל זה אינו מונע, כצפוי, את האספסוף מייצר הכזבים הנכלוליים, בהובלת אלדד יניב ושות', להזיל דמעות תנין על "יוקר המחיה המשתולל".