גידי גוב וישראל אהרוני שודרו ביום רביעי שעבר כאשר הם עומדים במעגל ביחד עם נוצרים אמריקאים מכת האמיש, מרכינים ראש בעיניים עצומות יחד עם המארחים שלהם ומאזינים לתפילה בה אותם נוצרים מודים לאל שהביא אליהם את בני העם העברי האלה. המברך הנוצרי גם הוסיף שישו היה יהודי ונולד בישראל. אחר כך הלכו לאכול, כי על זה התוכנית. על זה כל התוכניות. בסדר. גם אני אכלתי פעם אצל בני האמיש. ארוחה טובה בהרבה ועשירה בהרבה ומעניינת בהרבה מאשר זו שצולמה בתוכנית.
 

נחזור אל אותו ילד יהודי שעליו דיבר אותו נוצרי מאמין. ישוע אכן נולד בארצנו וכל העולם הנוצרי חוגג את לידתו כל שנה. השבוע יחגגו לו יום הולדת 2019. היחסים בין העולם הנוצרי לבין היהודים היו לא קלים לאורך התקופה הארוכה הזו, לפעמים קשים, לא פעם רצחניים.
 

משהו השתנה בשנים האחרונות, בלי ששמנו לב. היחסים בין העולם הנוצרי לבין העולם היהודי עברו מיחס עוין ליחס של אהבה והערצה. לא כל העולם הנוצרי, אבל חלק עצום ממנו. הכוונה היא לנוצרים האוונגליסטים, אשר מונים היום בעולם מאות מיליונים, ומספרם הולך וגדל. הם מתפללים למען הצלחת ישראל, תורמים לנו, וחשוב יותר: נאבקים למען ישראל במאבקים הפוליטיים שמסכנים אותנו. יש גוף בירושלים המאגד אותם, "השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים". טלפנתי לקראת השנה החדשה ליורגן בוהלר, נשיא השגרירות הנוצרית בירושלים, בירכתי אותו, ודרכו את מאות המיליונים שהוא מייצג. 
 

יחד עם זה, אני יודע שמשהו מכאיב לאנשים המסורים האלה, וזה היחס המגונה של ישראלים מסוימים אליהם. זה חוזר כל הזמן. למשל בראיון של כתב "מקור ראשון" צביקה קליין עם ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי. מדוע האוונגליסטים צריכים לקרוא דברים כמו שאפרים הלוי אמר עליהם: “החלפנו את היהודים האמריקאים עם הנוצרים האוונגליסטים. זו טעות חמורה לדעתי. כשהגיעו שני כמרים אמריקאים לחנוך את השגרירות האמריקאית בירושלים, אחד מהם הזכיר בנאומו את ישו. כיהודי וכישראלי זה קצת היה זר לי”.  

השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים. צילום: מאיר עוזיאל השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים. צילום: מאיר עוזיאל

 

כמובן, אנחנו הישראלים פוגעים באוהבינו בקלות. עוד דוגמה מהשנה:  פול קולטר הוא אירי ומכהן כסגן נשיא סניף השגרירות הנוצרית הבינלאומית באירלנד. ככזה הוא נאבק כנגד חוק אירי שאוסר מסחר עם ההתנחלויות. ואז הוא קורא לתדהמתו מכתב גלוי בעיתון אירי נפוץ מאוד, ובו ישראלים ממריצים את הפרלמנט האירי לחוקק את החוק המחרים את ישראל, מטיפים להבדיל בין ישראל בגבולות הישנים לבין השטחים (וזה כולל את רמת הגולן ומזרח ירושלים) ולהחרים אותם.

מי חתום? הנה רשימה חלקית: פרופ’ אלי בר־נביא (לשעבר שגריר ישראל בצרפת), אילן ברוך (לשעבר שגריר ישראל בדרום אפריקה), מיכאל בן יאיר (היועץ המשפטי לממשלה לשעבר),   אברום בורג (יו”ר הסוכנות היהודית לשעבר) ועוד ועוד, ביניהם חתני פרס ישראל. עצוב. ככה מרגיש אותו אוונגליסט אירי שמנסה להגן על ישראל. 
 

אותו אדם טוען שהוא מתבייש להיות אירי נוכח יחס כזה של אירלנד לישראל, וטוען בכאב שהחוק הזה גורם לנוצרים רבים במדינה דאגה רבה. החוק הזה מזעזע ומבייש אותו, כי לטענתו הוא לא מצליח להסתיר את האנטישמיות שבו. “אני מתבייש בבני ארצי”, הוא טוען. גם אני מתבייש בבני ארצי. אבל לי יש הרבה יותר במה להתבייש.
 

מה שמוכיח את טענת פול קולטר, אותו נוצרי אירי שנלחם למעננו, שמדובר בשנאה אנטישמית, הוא העובדה הגלויה שברחבי העולם יש יותר מ־100 טריטוריות כבושות, אבל את החוק האירי האזורים האלה לא מעניינים. מה שהם רוצים זה רק לגרום לדה לגיטימציה של ישראל, בדרך להשמדתה. לידיד של ישראל ברור שגם אם ייעלמו ההתנחלויות, יימשכו המאמצים לדמוניזציה של ישראל. הוא, אירי אוונגליסט שנמצא באירלנד הקתולית, טורח ולוחם כדי להגן עלינו. בעיקר נגד המגמות בתקשורת ובפוליטיקה האירית. לדבריו, אפילו באירלנד העוינת יש לישראל לא מעט ידידים. 
 

“אנחנו לא נשתוק”, הוא מבטיח. אפילו טוען טענה אנטי אירית חמורה: הוא בטוח שישראל תמשיך ותפרח, אבל הוא לא בטוח שאירלנד תפרח אם הממשלה האירית תמשיך בדרך הזאת. זו הייתה דוגמה למאבק אחד השנה שעורכים הנוצרים אוהבי ישראל בשבילנו, כל השנה ובכל העולם. האם לא מגיעים להם איחולים לשנה חדשה טובה יותר? והפעם חידוש: עם קצת יותר אהבה והערכה אליהם.