אבל בשלישי היא אמרה שהיא לא שומעת באוזן שמאל. גם אני לא שומע שם. כואב לך? שאלתי. היא ענתה שקצת. אז אמרתי לה שנארגן לה את דוקטור נגריס, שהוא נגר מומחוי גדול לאף־אוזן־וגרון ומתקן בובות במיידי. אבל היא תמיד יודעת טוב יותר, אז היא בחרה נגר־על־הדרך מהאתר של מכבי.
נכנסנו לאח והוא אמר שנחכה להסעה שתיקח אותנו לאף־אוזן־וגרון. הודעתי לו שאני קצר בזמן, וניסע לבד. שיבא זה כמו עיר. אם אתה טועה בפנייה, הפסדת 20 דקות. אבל מאחר שכבר הקאתי בחניון, ולא ידעתי אם יש לי לחץ דם גבוה או נמוך, נהגתי לאט והגענו. אני, והבובה החולה.
# # #
# # #
ומה תעשינה עכשיו כל הנשים המוכות, עם הילדים המוכים? יתמודדו. ובעוד כמה ימים, כאשר מישהי תישחט, תודיע דוברות המשטרה שלא הוגשו תלונות על ידי הקורבן, והמקרה שלה לא היה ידוע למשטרה. מרשויות הרווחה יודיעו לנו שהמקרה ידוע, אך לאחר המשפט וההרשעה הופסק הטיפול.
# # #
# # #
כיפוש שבה הביתה, מבחינתי היא בריאה כשור, על אף שהיא קצת חירשת. היא מיד הכינה סיר מרק, שיהיה לי מה לאכול אחרי הרדיו. הלחץ מהביקור בבית החולים גרם לי לכאבים בכתף, אז נתתי לה את המשחה של קרם הנאקות, שתמרח לי על האזור הכאוב.
“כן, היית ממש עוגן. הבטתי בך, היית לבן לגמרי וטפטפת זיעה. איך זה שאתה כזה מגודל, וכזה פחדן. אני אף פעם לא מבינה את זה".
“כן, חיים שלי. אתה ממש אמיץ. אתה יכול להביא לי כוס מים?", שאלה האישה, כאשר סידרה עליה את השמיכה בספה.
הבטתי בה, וזיהיתי שינוי אבולוציוני במערכת היחסים שלנו. כפרע, את חולה באוזן, לא ברגליים. מה נסגר איתך, למה שאני אקום ולא את?
נכון, את צודקת, אבל מחר תבקשי שאני אשטוף כלים וזה ידפוק לי את הגב, או שאוריד זבל וזה ידפוק לי את הירך והכתף. החיים הם נגעת־נסעת, חיים שלי. חשוב שתפנימי את זה. שטח כבוש לא מחזירים, הבית פה זה ארץ ישראל השלמה, ארץ אבותינו.
“התחלת לחפור? בצהריים היית אילם מהפחד. אז אתה מביא לי מים?"
כן, אני כבר מביא לך, אני רק לא רוצה שזה יהיה תקדים לשינוי מגמה.
“בסדררררר", היא אמרה.
התרעות פיקוד העורף