לקחתי מספר ממכשיר שידע את מספר הזהות שלי עוד לפני שהקשתיו, והתיישבתי על כיסא מרופד בהגזמה, לחכות בתור. אינני יודעת באיזה כישרון עשיתי זאת, אבל כל שהגעתי לבדוק הוא חוסר בוויטמינים ועייפות מוגברת. איך זה שהזמנתי תור דווקא לגינקולוג - ועוד לרופא הנשים המבוקש ביותר באזור?
הנשים צחקו. "זו הזקנה" אמרה המתולתלת, "מה יעשה?". אחת מהנשים אמרה: "מה יעשה? יאללה שיפרוש, שייקח את אשתו לקרוז, יש מבצעים עכשיו". כולן צחקו שוב. הבחנתי שהדוקטור לא סגר את דלתו עד הסוף, וצוהר קטן נשאר בינה לבין המשקוף. קיוויתי שלא שמע את שיחותיהן. אף אחת לא נכנסה אל חדרו, שלחתי מבטי אל המסך שמעל דלתו. בניגוד לגינקולוג שעל ידו, בשביל הרופא הזה לא עמדה אף אחת בהמתנה. לבי נכמר, הדבר הזכיר לי את שירותי הצבאי ואת היתומה מרמלה שבכל חג, כשבאו הורינו עם סלים גדולים, הייתה מסתתרת בחדרה ומתרצת זאת בעייפות גדולה.
כמובן שהסכים. למעשה, היו לנו יותר מ־40 דקות, ולו הייתי מושכת - השיחה הייתה נמשך גם יותר. הוא נתן לי הפניות לכל הבדיקות האפשריות, בדק ביסודיות, אמר שאין כל לחץ להיכנס להריון והתלהב כשסיפרתי לו שרזיתי 20 קילו. אחר כך הקליד הכל על המחשב ואכן, בזמן שעשה זאת, תהיתי אם כבר יש שלום עם הפלסטינים ואם משיח בן דוד כבר עומד בשערי ירושלים. ובכל זאת, רגע לפני שיצאתי אמר: "תחזרי אלי עם הבדיקות, נכון?".
התרעות פיקוד העורף