אין לקנא באביחי מנדלבליט. לו ידע כשהתייצב בפני ועדת האיתור שבחרה אותו לתפקיד היועמ”ש, שייקלע לסיטואציה הקפקאית שאליה נקלע, היה בוודאי מחשב מסלול מחדש. הוא לא חלם שילוהק, שלא בטובתו, לתפקיד ראשי וכפוי טובה בסדרת מתח פוליטית, ש”בית הקלפים” נראה לידה כמו רחוב סומסום. עם זאת, ככל שחולף הזמן, כך גובר הרושם שהיועץ הזה יודע מה הוא עושה. אפשר להתווכח על הקצב, גם על הנחישות, אבל לא על העקביות.

אתמול, עם היוודע דבר הקדמת הבחירות, פרסם משרד המשפטים הודעה שלפיה להקדמה אין שום השפעה על המשך התהליך שמוביל היועץ בכל הקשור לחקירות נתניהו. למרות ההודעה הזו, אני בספק גדול אם מנדלבליט יודיע חודשיים או שבועיים לפני הבחירות הודעה דרמטית כל כך. אם הוא יגיע להחלטה, יהיה בלתי אפשרי לשמור אותה בסוד עד אחרי הבחירות. סביר יותר להניח שהוא יכתיב קצב שיוביל להחלטה מתישהו בסוף אפריל, תחילת מאי. תחשבו על זה: יכול להיות (אם כי לא בטוח) שראש הממשלה הנבחר, הטרי, יקבל את ההודעה הזו עוד בטרם ירכיב קואליציה. האם יצליח להחתים את שותפיו הקואליציוניים על התחייבות “בלאנקו” שהוא ממשיך לכהן בכל מקרה, גם כשיוגש נגדו כתב אישום? קשה לי מאוד להאמין.
 

כך או אחרת, על שולחנו של אביחי מנדלבליט מונחת פצצת זמן־מימן חסרת תקדים. כל זה קורה כשיו”ר הקואליציה מאיים ב”מיליוני אזרחים” שלא יסכימו לקבל את שלטון החוק, וחברת כנסת מסוימת מתחייבת שתתמוך בהמשך כהונת נתניהו לא רק אחרי שיוגש נגדו (אם יוגש) כתב אישום, אלא גם אחרי שיורשע. בבית המטורפים הכאוטי הזה, אביחי מנדלבליט הוא המבוגר האחראי היחיד.

אביחי מנדלבליט בכנסת. צילום: מרק ישראל סלם  אביחי מנדלבליט בכנסת. צילום: מרק ישראל סלם

 

אל תאמינו לקשקושי חוק הגיוס. השרה איילת שקד הציעה אתמול כמה פתרונות למשבר הפוליטי סביב גיוס החרדים. שקד מסוגלת לרבע כל מעגל, נתניהו מסוגל לעגל כל ריבוע. לקח לה כמה דקות להבין שאין על מה לדבר. ההחלטה לטוס לבחירות לא נפלה בעקבות פניית הפרסה של לפיד וליברמן באשר לתמיכה בחוק הגיוס, אלא מיד לאחר נאומו המהדהד של פרקליט המדינה שי ניצן בכנס גלובס בשבוע שעבר. המוטיבציה להמשיך עם הממשלה הנוכחית אחרי פרישת ליברמן לא הייתה קשורה למנהרות חיזבאללה, אלא להדלפות מכיוון משרד המשפטים על צוות “איפכא מסתברא”, שיאריך את התהליך. 

בלי חוק סער אבל עם סער עצמו 

 

המוטיבציה ההפוכה, לרוץ לבחירות, לא באה בגלל חוק הגיוס, אלא מפני שנאום ניצן פתח את שערי הגיהינום וגילה לנתניהו שהלו”ז של היועץ המשפטי לממשלה קיבל זריקת סטרואידים עוצמתית. הוא הבין ששעון החול אוזל, והשליך את עצמו על רימון היד הזה בתקווה לעצור את השעון. להערכתי, זה יצליח לו, אבל הניצחון הזה יתגלה כניצחון פירוס. השעון ייעצר לכמה דקות, יאפשר לו להתמודד בבחירות, ויחזור לתקתק במרץ מיד אחריהן. הוא יצליח להימלט מגורלו עוד קצת, אבל לא לנצח. כל זאת, בהנחה שבסופו של דבר תהיה אכן החלטה להגיש כתבי אישום. מצד שני, קשה מאוד להניח שהיועץ יהפוך את המלצות כל הגופים שתחתיו - משטרה, פרקליטה מלווה, פרקליטות ופרקליטת מדינה. נתניהו זקוק לנס.

זאת ועוד, נתניהו יוצא לבחירות בלי חוק גדעון סער (אבל עם גדעון סער עצמו), עניין שמדיר שינה מעיניו, גם בלי הורדת אחוז החסימה שתכנן, כדי למנוע אפשרות שאחת ממפלגות הלוויין מימין תימחק. נחמתו היחידה היא העניינים היגעים מצדו השני של הכביש. הוא הצליח לתפוס את בני גנץ לא ממש מוכן (אני בספק אם היה מגיע מתישהו למוכנות פוליטית אמיתית), הזמן שנותר למועמדי המרכז־שמאל להתארגן ולחבור מולו מינימלי, והאפשרות שתקרה תקלה לא צפויה שתשבש את מכונת הקמפיין של נתניהו קטנה בהתאמה. הוא מקדים גם את תוכנית השלום של טראמפ ואת אפקט מצב הרוח והגזירות שאמורות להגיע בעקבות קריסת הבורסות והמשבר הכלכלי שבאופק.

במרכז־שמאל ההתרוצצות בעיצומה. העכברים מנסים להבין לאן לשחות ומי מהספינות טובעת. בינתיים מגיע צונאמי. כבר נאמר פעמים רבות, ועדיין זה מדויק - כשכולם רוצים להיות ראש הממשלה, ביבי ראש ממשלה. הסיכויים שבני גנץ יספיק להרים מפלגה ברבע השעה שנותרה אינם גבוהים. אם לא, מה יעשה? ולמי יחבור בוגי יעלון? ומה יהיה עם אהוד ברק? איפה תמצא את עצמה ציפי לבני? מה יעשה גבי אשכנזי? זאת, ועוד שאלות רבות מאוד מהסוג הזה, בפרק הבא, שיגיע בקרוב מאוד. את הסדרה הזו ניאלץ לראות בצפיית בינג’, ברצף תזזיתי, כי הכל קורה עכשיו.