בשנת 1983 פשט רמטכ״ל לשעבר את מדיו והקים תנועה רעיונית לציונות מתחדשת, ובקיצור צומ״ת. היא התחבטה והתלבטה, הצטרפה והתפלגה. בבחירות 1988 נכנסה במפתיע לכנסת, עם שני מנדטים. ב־1992 הצליחה הרבה יותר. רפול ושבעת הגמדים – כלומר, הרמטכ״ל לשעבר רפאל איתן ועוד שבעה חברי כנסת שנאחזו בשולי גלימתו, היו כוח פוליטי משמעותי. 
 

רפול מכר לציבור תדמית שיש לה כוח משיכה גם היום: איש צבא ואיש חינוך, ישר דרך, צנוע בהליכותיו, איש מעשה. בניגוד לכמה גנרלים אחרים, לא הסתיר את עמדותיו. בדומה להם, הרכיב מפלגה מאוויר. לא מפלגה – פלטפורמה פוליטית שמטרתה אישית: השפעה פוליטית לרפול עצמו. הוא היה המנהיג, הוא היה המסר, הוא היה הסיבה להצביע. את הגמדים אף אחד לא ספר.


הבוחרים רצו אחד, וקיבלו שמונה. או אז התברר שגם לגמדים יש אצבעות. שלושה מהם פרשו מהמפלגה והעבירו בכנסת את הסכם אוסלו ב’. הצבעתם רפול – קיבלתם גולדפרב (שקיבל מיצובישי). שלא לדבר על גונן שגב. 


הפתק שאנחנו מטילים לקלפי הוא לא פתק לנתניהו, גנץ, לפיד או זנדברג. זה פתק למפלגה. זה פתק שיכניס מנהיג אחד, וגם את כל הגמדים הבאים בתור. רוצים נתניהו? שימו לב לאורן חזן. נסו לשער מה תעשה מירי רגב בקדנציה הבאה. רוצים לפיד? נסו לשער את מי ימנה לשר ממפלגתו, ואיזו ״למידה משמעותית״ ידחף לכם הפעם. רוצים בנט? אל תשכחו את ניסן סלומינסקי, הקומבינה והשפם. 
 

רפול. צילום: פלאש 90רפול. צילום: פלאש 90


שלא לדבר על גנץ. גם הוא איש צבא ואיש חינוך, ישר דרך, צנוע בהליכותיו, איש מעשה. רפול של המאה ה־21; מינוס החספוס החינני, פלוס הבלורית ויפי התואר. גנץ הוא בוודאי מועמד ראוי. אבל כמו רבים מקודמיו, גם הוא יתומרן על ידי פוליטיקאים שכבר שכחו מזמן את מה שייקח לו עוד הרבה שנים ללמוד. הוא יתומרן על ידי יריבים מנוסים ממנו. הוא יתומרן גם על ידי ידידים: מה שעושה גלנט לכחלון, מה שעושה לבני לגבאי, יעשו גם הגמדים של גנץ. 


וכמובן, הם לא יהיו גמדים. גם חלק מחבריו של רפול לא היו גמדים. הם יהיו קצינים ואנשי חינוך, ראשי עיר ופעילים חברתיים, הם יהיו נבחרת מפוארת ומצוחצחת ותפקידם האחד הוא לספק תפאורה למופע של גנץ. הצלחתו – הצלחתם. רק שלא יפריעו. 


ומן הסתם, לא יפריעו. לא לפני הבחירות. מה יעשו לאחריהן, מי יודע. השמות עוד לא נחשפו, האידיאולוגיה, אם יש כזו, תישאר מעורפלת. בתחום האפור של המרכז הישראלי. אם הסקרים מנבאים נכונה, גנץ עשוי להכניס לכנסת הבאה יותר מתריסר גמדים כאלה. ביום שלאחר הבחירות – אם לשאול דימוי בוטה מרפול – כל אלה יחלו להתרוצץ כג׳וקים מסוממים במסדרונות. הם ירצו תפקידים, הם ירצו להעביר חוקים. בתחילה יהיו אסירי תודה לגנץ שהביא אותם עד הלום. במהרה ישכחו אותו ויחשבו בעיקר על עצמם.


הם יהיו טרף קל. חשופים למניפולציות. פוליטיקה היא מקצוע קשה, והם לא יהיו אנשי מקצוע. בקושי מתלמדים. משה גפני יעשה להם בית ספר. גדעון סער יאכל אותם לארוחת בוקר. שלי יחימוביץ׳ תקצוץ ותטגן. טירונים - דימוי מתבקש במקרה הזה. טירונים שגם המפקד שלהם עוד לא ממש יודע את החומר. 


יש משהו מרענן, כמעט מרגש, בכניסה של כוחות חדשים לפוליטיקה, בניעור של הממסד העבש. אבל, כמו שמזכירה החותנת, כל דבר צריך לעשות במידה. רפאל איתן והשמינייה שלו היו יותר מדי. כמוהו גם רפי איתן, משבעת גמדי מפלגת הגמלאים. עכשיו דמיינו 15 כאלה, או 17. דמיינו וזכרו: זה לא רק גנץ. זה גם הזנב הארוך שלו. זנב שאין לדעת איך יכשכש.