התקיפות המיוחסות לחיל האוויר בסוריה והמשך המבצע להשמדת המנהרות של חיזבאללה לא באמת מאפשרים לרמטכ"ל גדי איזנקוט את הסיבוב המסורתי הארוך של פרידה מיחידות צה"ל. לפחות כרגע, יש משהו סמלי בכך ששבועיים לפני סיום תפקידו ישראל תוקפת מטרות של חיזבאללה ואיראן בסוריה, כך על פי התקשורת הסורית, וחושפת מנהרות לאורך הגבול הצפוני, שני היבטים מבצעיים שבמידה רבה מזוהים עם המדיניות שהוביל הרמטכ"ל בשנים האחרונות.
 
איזנקוט כנראה היה מעדיף לסיים את תפקידו כשהנושאים הללו עומדים במרכז - ולא העימות המתוקשר עם נציב קבילות החיילים בנוגע לשאלת מוכנות הצבא למלחמה הבאה. אבל לאחר שמסננים את רעשי הרקע, ההתקפות האישיות והפערים בפרשנות, נראה שלעיסוק בדוח של יצחק בריק יש חשיבות רבה דווקא בעיתוי זה, לקראת כניסתו לתפקיד של הרמטכ"ל הבא, אביב כוכבי.
 
למרות הפרופיל התקשורתי הנמוך של איזנקוט, יש קונצנזוס לגבי תפקודו והיותו רמטכ"ל משפיע ודומיננטי. הוא זוכה להערכה רבה בצבא ובברנז'ה הביטחונית, שמסכימה כי תקופת כהונתו היא בעלת חשיבות רבה לצה"ל, גם בהסתכלות על אתגרי העתיד.
 

מבחינה מבצעית, בשנות כהונתו של איזנקוט עמדה במרכז המערכה בין המלחמות (מב"מ), שתכליתה להילחם נגד התבססות איראן בסוריה ונגד התחמשות חיזבאללה, וכל זאת בפעולה שאינה מובילה את ישראל למלחמה. לעומת חזית עזה, שבה נגררה ישראל אחרי מדיניות חמאס וצה"ל איחר לזהות את השלכות קמפיין תהלוכות השיבה - בצפון נותרה היוזמה בידי צה"ל. לעומת הביקורת המוצדקת על ההרתעה הנשחקת בדרום, מאות התקיפות הישראליות שנותרו כמעט ללא תגובה מצד איראן וחיזבאללה מספרות סיפור אחר לחלוטין. 
 
לא מן הנמנע שאילו ישראל הייתה פועלת כך לאחר מלחמת לבנון השנייה, התעצמות חיזבאללה הייתה נבלמת. אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, ואיזנקוט ראוי לקרדיט על ניהול המערכה ועל ניהול הסיכונים המושכל. 
 
גם בהתמודדות עם איום המנהרות לצה"ל הישגים רבים בתקופה זו. אחרי שנים של כשלים בניסיון להתמודד עם האיום, שבכירי הצבא הציגו אותו כבלתי אפשרי לפתרון, הוכיח איזנקוט שעם ריכוז המאמצים, עבודת מטה נכונה בצה"ל ושיתוף פעולה עם התעשיות הביטחוניות אפשרו להגיע לתוצאות מהירות. הוויכוח הציבורי והפוליטי לגבי תעדוף המבצע בצפון לפני עימות עם חמאס בדרום לא צריך לעמעם את גודל ההישג ברמה המודיעינית והמבצעית. 
 
ועדיין, הרמטכ"ל הנכנס, אביב כוכבי, יצטרך לבדוק לעומק אם ריכוז המאמצים בטיפול במנהרות אינו בא על חשבון השקעת משאבים ופיתוח היכולת ההתקפית בהתמודדות עם הרקטות, שהיו ונשארו האיום המרכזי על ישראל, הרבה לפני המנהרות. הביצועים בתחום זה בסבבי ההסלמה האחרונים בעזה הצביעו על שחיקת יכולות בתחום זה, כאלו שהיו בעבר ברמה גבוהה. 
 
לפני הרמטכ"ל עמדו גם אתגרים ביהודה ושומרון. במקרה זה לפערים המהותיים בחברה הישראלית ולפוליטיקה יש השפעה גדולה, והצבא מצא עצמו לא אחת מפלס את הדרך כבשדה מוקשים בידיעה שהנתק הפוליטי המוחלט ששורר כיום בין הרשות הפלסטינית לישראל עלול להסלים. המדיניות המושכלת שהוביל צה"ל בגיבוי ראש הממשלה ושר הביטחון יצרה חיץ בין גורמי הטרור לאזרחים וסייעה לבלום את גל טרור היחידים שאיים להפוך לאינתיפאדה שלישית. 
 
מעבר לאתגרים המבצעיים, בשנים האחרונים עמדו צה"ל וערכיו במרכז ויכוח ציבורי וחברתי נוקב. בתחילת כהונתו איזנקוט הציב כמטרה את הרחקת הפוליטיקה מצה"ל, אבל הקוטביות בחברה הישראלית והפוליטיקאים עצמם הציבו בפני הרמטכ"ל אתגרים בעוצמה שהצבא לא היה מורגל אליה. מפרשת אלאור אזריה ועד הביקורת של שרי קבינט על המשפטיזציה בצבא והטענות שצה"ל אינו חותר לניצחון. איזנקוט גילה שעמוד השדרה שלו יציב, אבל מה שהוא חווה זה לא כלום לעומת מה שמצפה לכוכבי בתקופה הקרובה, בשיאה של מערכת הבחירות. 


יצחק בריק, שלי יחימוביץ' ותא"ל אורי גורדין בוועדה לביקורת המדינה. צילום: אריק בנדר

 
הבעיה של הנציב 
המערכה נגד חיזבאללה ואיראן בסוריה מביאה לידי ביטוי צד מבצעי צר של צה"ל. המבחן לרמת המוכנות של הצבא יהיה כשייערך מבצע משמעותי, שבו צה"ל יגייס את כוחותיו ויידרש גם לתמרון יבשתי. כזה לא היה בתקופת איזנקוט.
 
זאת ועוד: הדרך שבה אפשר לבחון את הפעולות של הרמטכ"ל היוצא והתאמתן לאתגרי העתיד נמדדת רק בפרספקטיבה של שנים. צה"ל הוא גוף גדול ולא גמיש בתנועתו. בתפקידו כרמטכ"ל קיבל איזנקוט החלטות רבות ועשה שינויים רבים שקודמיו בתפקיד נמנעו מלעשות. הוא התנהל בגישה של ניהול סיכונים, שמביאה בחשבון את מגבלות המשאבים ובהתאם לכך מתאימה את מבנה צה"ל. 
 
כוכבי כרמטכ"ל יידרש לבחון אם השינויים שנעשים בצבא - כמו המשך קיצור השירות והקטנת צבא הקבע - מתאימים למציאות המשתנה באזור שלנו, שבו ארגוני הטרור הופכים בתמיכת איראן לצבא. הבעיה היא שכרגיל אין גוף שיכול לפקח ולהציג עמדות אחרות כנגד החלטות המטה הכללי, טוב ומוכשר ככל שיהיה. 
 
בביקורת שלו נציב קבילות החיילים, אלוף יצחק בריק, מצביע על מחדלים קשים, הוועדות הנוספות לבחינת הצבא מצביעות בחלק גדול מהמקרים על אותן נקודות, אך הרטוריקה שונה כשהם מדברים על פערים ולא על מחדלים. בעיני בריק, המחסור באלפי משאיות להובלת התחמושת והמשוריינים של הצבא הוא מחדל שדורש פתרון מיידי, גם על חשבון כסף לרכישת מטוסים. לדעתו של צה"ל, מדובר בפער שנכון לטפל בו בהדרגה בעשור הקרוב. 
 
אין ספק שוועדת מבקר צה"ל בראשותו של אילן הררי עשתה מלאכתה נאמנה, אבל מדרך הצגת הדברים לכתבים הצבאיים השבוע אפשר להבין את השוני בתפיסות. כשהמבקרים הררי והאלוף אבי מזרחי, שעמד בראש צוות ההיגוי, יושבים ליד אותו שולחן לצד המבוקרים שלהם, בכירי זרוע היבשה, ומסבירים יחד את דוח הביקורת שלהם וממעיטים בחומרת ממצאיו - ברור שיש כאן בעיה. 
 
אם נוסיף לכך את הדברים התקיפים שאמר מזרחי נגד בריק, על מה שלדבריו מהווה נזק לצה"ל ולרמטכ"ל באופן אישי, כבר ברור שאין שום הפרדה בין המבקר למבוקר. 
 
ואם כבר בבריק עסקינן, קבלו סיפור: אחת הטענות המרכזיות של צה"ל הייתה שהנציב חורג מהמנדט שניתן לו ומבקר נושאים שאינם מעניינו, כמו נושא האימונים. בעקבות הממצאים של בריק על  בעיות קשות באיכות האימונים של כוחות המילואים במרכז לאימוני יבשה בצאלים,  תקף את מסקנותיו מפקד זרוע היבשה אלוף קובי ברק. 
 
אלא שמקורביו של נציב קבילות החיילים מספרים לנו סיפור שונה לחלוטין. לטענתם, לפני כחצי שנה פנה ברק לבריק וסיפר שהכפילו לו את מספר האימונים, ובמקביל קיצצו 150 תקנים. "לא מקשיבים לי", אמר ברק. "אני לא מצליח לשכנע את הרמטכ"ל שיש פה בעיה". 
 
לדברי אותם גורמים, בריק נפגש עם 12 קצינים האחראים לתחומי האימון השונים ועם סגן מפקד הבסיס, ונחשף לתמונה קשה המציגה בעיות חניכה, קשיים בהתאמת אמצעים חדישים ועוד. בעקבות הפגישות הללו הוציא בריק דוח ארוך שמגיע עד סגן הרמטכ"ל, אביב כוכבי. 
 
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "בניגוד לטענות, מפקד זרוע היבשה אלוף קובי ברק נפגש עם נציב קבילות החיילים בנושא קבילות חיילים ביבשה בלבד". 
tguvot@maariv.co.il