זרעי המהלך של נפתלי בנט ואיילת שקד נזרעו בבוקר ההוא שבו נאלצו לרדת בבושת פנים מעץ האולטימטום, לוותר על תיק הביטחון, לנגב את הרוק מהפרצוף, לבלוע את שאריות הגאווה ולהבין את מה שהיו אמורים להבין מזמן: הם בני ערובה בידיו של נתניהו. כל עוד הם מחוברים לבית היהודי, לעולם לא יצליחו להשתחרר ולהריח קצת חופש. ביבי פורט על מיתרי נפשה של הציונות הדתית ככנר־אומן. הוא קיפל אותם במהירות ובזריזות, בשיטת האוריגמי, ולא נודע כי באו אל קרבו. הם הפסידו את הקרב, אבל לא הייתה להם כוונה לוותר גם על המערכה.

בשבועיים האחרונים הם עשו הערכת מצב. התברר שבני גנץ לא חובר לאחת ממפלגות השמאל. אין, בשלב הזה, מפץ גדול במרכז־שמאל. שלטון נתניהו מובטח (בכפוף לשימוע). זו הזדמנות פז. הפעם, כשמולו שלוש מפלגות בינוניות בלבד (לפיד, גנץ, גבאי), לא יוכל נתניהו להפעיל את המשאבה המפורסמת ולנקז את המנדטים לטובת הספל שלו בקשית ארוכה. זו ההזדמנות לעשות מעשה. לנתק את השלשלת שכובלת אותם לאבן הריחיים של הרבנים הקיצוניים ביותר והשגיונות של בצלאל סמוטריץ' ואורי אריאל, ולהמריא. כן, הם יודעים שההמראה הזו יכולה להסתיים בהתרסקות. יש בה סיכון כבד, אבל סיכוי לא רע. הם יודעים שעידן נתניהו עומד בפני סיום. גם אם יודיע רק אחרי הבחירות, נדמה לי ששקד ובנט יודעים מה שהיועץ עומד להודיע. אין ולא תהיה קואליציה לנאשם בשוחד. זה הזמן לבצע את שלב ב' בתוכנית הגדולה. זה מה שהם עשו אתמול.

ואם בכל זאת יהיה מפץ במרכז־שמאל? אז יהיה גם איחוד בימין, הם אומרים. יש זמן. ברגע האחרון, אם וכאשר זה יקרה, אפשר יהיה להכריז על ריצ'רץ' חפוז בין הליכוד ל"ימין החדש". למה לא? זה יקל עליהם להצטרף אחר כך לליכוד, ביום שאחרי נתניהו, כשהגברת כבר לא רושפת ומסכלת יוזמה מהסוג הזה.

הם היו יכולים להשקיע קצת יותר באירוע עצמו. הוא לא נראה טוב ולא שידר רצינות. הם דיברו לסירוגין, כצמד מנחים נרגשים בטקס סיום חטיבת הביניים, מגמה סוציולוגית. כדי להוסיף מלח לפצעים הפציע שם גם אחד ממפגיני המחאה (עו"ד גונן בן־יצחק) והטריל את מסיבת העתונאים לאורך דקות ארוכות, מביך אותם, את עצמו ואת כל הנוכחים. עם כל זאת, זוהי מכה קטנה בכנף. המבחן של "הימין החדש" יהיה בשבועות הקרובים, והוא לא יהיה פשוט.

האירוע דרמטי גם מבחינת מערכת היחסים המיוחדת בין שני גיבוריו. בנט ושקד אינם עוד זוג שותפים פוליטיים. לי לא זכורה ברית פוליטית מהסוג הזה במערכת הישראלית. ברית שמבוססת על חברות אמיתית, על שיתוף, על פרגון והערכה הדדית עמוקה. אלא שמשהו מפתיע קרה במעלה הדרך. שקד, שהייתה תמיד מספר 2, מצאה עצמה פופולרית בהרבה ממספר 1. תפקיד שרת המשפטים, שאותו סידר לה בנט, הזניק אותה לעמדת פופולריות נדירה גם במונחים לאומיים. היא ידעה את זה, הוא ידע שהיא יודעת, הקרנף שבחדר לא הקל על אף אחד מהם.

בנט ושקד אמש. צילום: אבשלום ששוני

בחודשים האחרונים היה ביניהם משבר לא פשוט. פתאום נשמעו מקורבים של בנט מתדרכים, אם כי בחשאי ובפרטי, נגד איילת. לא היה כדבר הזה. אבל האש כובתה. אין צמד פוליטי אחר בישראל שהיה שורד את האירוע הזה. הם שרדו. היא נשבעה לתת לנפתלי להתמודד על ראשות הממשלה פעם אחת. ובכן, מדובר בפעם הזו.

בבחירות הבאות כבר יהיו פריימריז ב"ימין החדש". גם על ראשות התנועה. כרגע, יש שני יו"רים. בנט ואיילת. ההחלטות מתקבלות על ידי שניהם, במשותף. הוא מספר 1 ברשימה, היא מספר 2. הוא יקבל את התיק הבכיר, היא את התיק הבא בתור. בפעם הבאה, הכל פתוח. אם אכן יהיה "ימין חדש" בפעם הבאה. מעניין יהיה לעקוב בחצי השנה הקרובה איך זה מתפתח. האם האחווה נשמרת. האם החברות נשארת. האם הצמד־חמד הזה, שכבש בסערה את המקום הראשון ברשימה השחורה של בלפור בכל הזמנים נמצא כאן, ביחד, כדי להישאר. אני לא מוכן להתחייב על תשובה לשאלה הזו.

בינתיים, הם הצליחו לקחת איתם את יו"ר הסיעה, חברת הכנסת המוערכת שולי מועלם רפאלי. היום יתברר אם גם הרב אלי בן דהן בעניין. הטלפונים שלהם מפוצצים חבר'ה שמציעים את עצמם. השיטה תהיה דתי־חילוני, פיפטי־פיפטי. האם יהיה קאמבק לאלי אוחנה? שמות חמים נוספים הם העיתונאי יועז הנדל, האלופים יעקב עמידרור וגרשון הכהן, ואולי אפילו תא"ל (מכהן) עופר וינטר, מזכיר צבאי של שר ביטחון נטול תפקיד (כי שר הביטחון הוא גם ראש הממשלה) שלא ממש ממתין לשיבוץ איכותי בצה"ל.

הם קיבלו החלטה אמיצה מאוד. יש בה הימור כבד, אבל גם סיכוי לא רע. הם יציעו לציבור מפלגה נקייה, נטולת טרלול קיצוני ורבנים מופרעים, מנותקת מסמוטריצ'יות, אבל ימנית ללא פשרות. הם מאיימים על קולות מהליכוד, ישראל ביתנו, גנץ, לפיד, אורלי לוי־אבקסיס ועוד כמה. הפוטנציאל קיים, השאלה היא עד כמה הם ימצו אותו. דבר אחד אפשר להגיד לזכות הצמד הזה: לא משעמם איתם. אתמול בערב הם החליטו לקחת את גורלם בידם, להתנתק מספינת האם, לוותר על הבייס הטבעי של הציונות הדתית ולנסות את כוחם. ב־9 באפריל נדע אם צדקו.

אי אפשר בלי מילה על היועץ לביטחון לאומי מאיר בן־שבת. בנט אישר אתמול בדבריו את הידיעה ההיא של עמית סגל, שלפיה שיגר ראש הממשלה נתניהו את בן־שבת לביתו של הרב דרוקמן כדי לשכנע אותו שישכנע את מנהיגי הציונות הדתית שיפעילו לחץ על בנט לא לפרוש מהממשלה. זו הפרה גסה של הכללים, ובמדינה מתוקנת היועץ לביטחון לאומי שם מפתחות למחרת בבוקר. למזלנו, אנחנו לא מדינה מתוקנת, אז נוכל להמשיך ליהנות משירותיו של בן־שבת. איזה מזל.