הגשם ממשיך לנזול לביוב, אבל עושה קולות של טייפון. בטיפשורת דיווחו שייתכן שצונאמי עם גל בגובה שמונה מטרים עתיד לשטוף את רצועת החוף. מתי באמת הוא יבוא הגל הזה לנקות פה את הסחלה? הדלקתי מחשב כדי לשמוע ברקע את כל הביצועים לשיר של בוב דילן על גשם כבד עומד ליפול, והכי אהבתי את זה מהמופע בגארדן ב־1993, לרגל 30 שנות פעילות של דילן. ג'ון קרוגר מלנקמפ וג'מעה של עוד עשרה תותחי־על, נתנו שם ביצוע חד־פעמי.

חלמתי באמת על טייפון שישטוף את כל הדרעק שהותירה כאן הכנסת ה־20. איפה אלוהים כשצריך אותו? באזור חיפה והקריות התחילו בבתי החולים להעמיס קשישים בשקיות ולשנע אותם למקררים, כי אין כבר מקום במסדרונות למסכנים האלה. בבחירות 2019 אתם תצאו להצביע לערימת האפסים שמאכלסת את אגם הדרעק, ותשכחו שיום אחד, שאו־טו־טו יגיע, אתם תהיו הקשישים ששוכבים במסדרון של בית החולים הקרוב למקום מגוריכם - ואף אחד מהפוליטיקה הסרוחה לא יבוא אפילו להביט בכם כשתבקשו את נפשכם למות כבר, בגלל חוסר הכבוד המינימלי לאדם. זו מדינה שמנהיגה מגדיר אותה כאומת הסטארט־אפ, כן? רק שהיא לא מסוגלת לבנות בית חולים ציבורי אחד ב־45 שנה.

כןןןןן, לכו תצביעו לביבי מהליכוד, או לגבאי ממפא"י, שטוען שהוא היחיד שמתמודד עם ביבי על ההנהגה. צ'מע אדון גבאי, הקשבתי לך ברוב קשב בחדשות 2. אני חייב לדעת באיזה חומר אתה משתמש, כי גם אני רוצה לרחף ככה, כמוך. זה בטח יעשה לי טוף מיאוט, כי כיפוש מתייחסת אלי כאל שב"ח מאריתריאה או סודן, תלוי באיזה יום שואלים. על מה ואל מי אתה מדבר, בנאדם? איזו התמודדות? הרי כל ג'מעתך כבר עם הסטילטו ביד לדפוק לך דקירה בכליה. בוחן המציאות שלך הוא אפס. אני מבין בזה, גם אני הייתי דפוק פעם על ריגושים, מכל סוג שיש, באמא. ביום בהיר, אם כי היום מעונן, אתה בקושי רב מכניס 10 דגנרטים לאגם הדרעק, כדי להתעלל בציבור ולקשקש שטויות.

אוקצור, אם אתה רוצה שאשכנע את כיפוש להצביע לך, תן לי את השם של החומר. השכנה נוקשת בדלת. בסדר, בסדר, אני מחליש את המוזיקה, צרחתי לה. אינעל העולם, אמרתי לעצמי. למה הבאנו את הצרפתוקאים האלה לתל אביב? לא היה כאן רע מספיק לפני?

עברתי לגללי צה"ל. דקל־סגל, זחוחים שעפים על עצמם כל חמישי, משוחחים עם דודי אמסלם. כל שבוע הוא כוכב בליין־אפ. מגיע, מספר שרה"מ ממש לא מדבר איתו (גם אני לא הייתי מדבר איתו. סחתיקה ביבי), אבל מה שקורה כאן, דרייפוס פראייר בהשוואה, והציבור יודע והציבור ימחה. לך לאלף עזאזל עם האיומים והפרשנות, חתיכת מאוס.

הלאה, הנה אייטם נוסף שכבר שמעתי שלוש פעמים בחודש האחרון. ערימה של ארכי־מאכערים, שקוראים לעצמם "יועצים אסטרטגיים", מודיעים לנו הציבור, שאנחנו ערימה של בבונים. הם רק צריכים להפעיל לנו סוג של תדר במוח - המנוון משימוש בסלולרי ונייס־גאי, כי האיי־קיו שלנו מזמן ירד מ־70 - ואז אנחנו נדע למי להצביע. להקיא בעעעע...

# # #

טלפון מהנהלת בית הספר. הרגשתי שנסתם לי עורק באיזה חדר בלב. שאגתי הלווווו והמזכירה ענתה: "אל תיבהל. לגיא נרטבו הנעליים והגרביים, הוא אצלנו יחף". היסטרי, טלפנתי לכיפוש, היא לא ענתה. התחלתי לרעוד, נכנסתי לחדרו, פתחתי ארון, הוצאתי ארבעה זוגות גרביים, שני טרנינגים ושני זוגות מגפיים, הכנסתי לתיק ורצתי אל האוטו. הילד רטוב, אולי יהיה חולה, איזה מזל שאני בסביבה.

ירד מבול, רכב שעשה פרסה בחניון איבד שליטה ונכנס בכלוב לאיסוף בקבוקי פלסטיק. זרקתי את התיק בחדר המדרגות ורצתי אל הג'יפ. פתחתי את הדלת וראיתי שתי נשים בבלונז' צוחקות בהיסטריה.

אתן בסדר? שאלתי. "לא יודעת איך זה קרה לי", אמרה הנהגת בחיוך. "אני כבר מתקשרת לבעלי שיגיע, הוא יטפל בכל. תודה לך". עמדתי שם רטוב, הבטתי בשתי הגרציות החייכניות, ושאלתי את עצמי מה באמת היא יודעת לעשות שבעלה העמיד לרשותה כלי משחית כמו ג'יפ עם 300 כ"ס? מינוי בגט־טקסי לא היה טוב יותר? האישה הרי סכנה לציבור.

כיפוש התקשרה. "הייתי בישיבה, אבל אמרתי לבנות לענות לטלפון, כי אני יודעת שאתה חרדתי אם אני לא עונה. מה קרה?" גיא נרטב, אני עם הצ'ימידן בדרך להחליף לו נעליים, גרביים ומכנסיים. "צ'ימידן? למה אצלך הכל בגדול, בענק? קח את הנעליים האדומות שלו וזוג גרביים. בתיק שלו יש טרנינג חלופי. וקודם כל תירגע. אני שומעת בקול שלך שאתה על טורים גבוהים. ילדים נרטבים, זה קורה".

כיפוש, לא כל הילדים נרטבו, הבן שלך כן נרטב. במקום לנהל לי את החיים בשלט רחוק, תגיעי לזירה ותנהלי אותה מכאן. אל תעלי לי את הסעיף על הסובאח. למה לא שלחת אותו עם מגפיים אטומים למים? שלוש פעמים בלונדון העמסת טונה של ציוד בטינופת הזו שקוראים לה פרימרק. פרקתי כתף רק מלסחוב את הזבל הזה למלון, אחרי שהיית שם ארבע שעות, ואני הסתובבתי ברחובות כמו פקיסטני הומלס. וביום היחיד בשנה שקצת נוזל פה גשם, הוא יוצא עם סניקרס? ואת עוד רוצה שאביא לו אדומות? את יודעת שהחברים שלי לא אוהבים לראות אותו באדום. הם מזהירים אותי שגם דנה אינטרנשיונל לבש אדום בילדותו, וגם היה כוכב בסטנגה ושערים קטנים בחצר.

"זה מה שהוא בחר ללבוש ולנעול בבוקר כשישנת, ואתה עוד היסטרי", היא אמרה ביובש. אז מה אם הוא בחר? מחר הוא ירצה ארגז פעולה של רימוני עשן, ויתרגל לוחמה בשטח בנוי בבניין, יזרוק רימון בכל כיתה וינעל את הדלתות. תיתני לו? מה נסגר איתך? "מאמי, הוא בן 6, הוא לא חייל, תרגיע. הוא לא כמוך, שאמא שלך שרכה לך נעליים עד הבר מצווה ועד היום אתה לא יודע לשרוך. תנשום עמוק. שתית כבר את האספרסו שלך? לך, תן לו את הבגדים והנעליים וסע לקפה, קודם כל תירגע. דבר איתי בהמשך היום".

מצאתי את הצדיק הקטן מצייר במזכירות, נהנה מתשומת הלב של הצוות. בוא הנה, תגרוב גרביים, תנעל את המגפיים, ולך תביא לי הציוד הרטוב.

"לא רוצה את המגפיים הכחולים, אבא. לך תביא לי סניקרס צהובות. לך, אני מחכה לך כאן", הוא השיב תוך כדי ציור, ואפילו לא הביט בי. גיאצ'ו, זה מה שיש עכשיו, יאללה תזדרז. "לא, אבא, אני לא רוצה את המגפיים". המזכירה הבינה את מצוקתי, סימנה לי ללכת ואמרה: "גיא, לגרוב גרביים ולנעול את המגפיים, עכשיו". בתוך שנייה הוא התיישב על הרצפה, וביצע את ההוראה.

עזבתי תוך כדי מחשבה למה הוא לא עושה מה שאני אומר לו, ורק כשאישה מדברת אליו הוא הופך במיידי לרובוט ממושמע. העיקר שאני משקיע בפסיכולוג ילדים, ריפוי בעיסוק, פגישות כל שישי עם ההורים וגם בקרב מגע. אבל בקטנה, רק חמישייה בחודש.

# # #

נכנסתי לאוטו, פתחתי טלפון, ואיזה חלאה שלח לי מסרון שאני משתתף בסקר בחירות ולמי אצביע. סימנתי "3", כי זו הרשימה המשותפת, וכתבתי גם שאני מאחל להם רימון זרחן במשרד. אבל הייתי עצבני עוד, אז סימנתי שוב ליהדות התורה ולש"ס, כי אני משתגע על אריה־גאנעב־זכאי־צדיק־תמיד, ואני מקווה שלא יפנו אלי יותר. הבעיה עם החולירע יאסנה הזו של סקרים במסרונים היא שאם אתה חוסם מספר אחד, יש להם עוד אלף. העיקר שיש חוק נגד ג'אנק ברשתות. פוי, גועל נפש של מדינה.

אבל אז קפץ לי פתאום איזה פוסטר של אורלי לוי־אבקסיס. אני חולה עליה, לא רק כי היא מהפוליטיקאיות היפות בעולם, אני באמת משוכנע שהיא המהות של נבחר/ת ציבור. היא צנועה, עוד לא תפסתי אותה בשקר, והיא באמת פעילה חברתית. אני מקווה שהיא לא תיגרר להצהרות מדיניות/גיאו־פוליטיות, שיורידו אותה מהמשקוף של העין שלי, אבל אנחנו זקוקים לנשים מנהיגות כמותה באגם הדרעק - עם כוח אלקטורלי.

אני הרי לא משתתף ברולטה הרוסית הזו שנקראת "מימוש זכותך האזרחית" להצביע כדי של־120 טיפוסים דוחים תהיה עבודה ויהיה להם הרבה כוח ביד - כדי לשרת אינטרסים פסולים של בעלי הון למיניהם - אבל יש לי אישה שתצביע, אז טלפנתי אליה. כיפוש, מצאתי לך למי לתת את הקול בבחירות.

"מאמי, אני באמצע מאזן סוף שנה ורבעון. מתי זה?"

ב־9 באפריל. את תצביעי גשר, לאורלי לוי־אבקסיס. סגרנו? אני יכול להיות רגוע? "חיים שלי, אני עסוקה. נדבר על זה, יש עוד זמן. בסדר?" רק תגידי כן, יבוצע. למה להתווכח על כל דבר? פעם קודמת הצבעת למוישה כחלון. אמרתי לך, הטריפולינו הזה הוא ביטול תורה. איך וייס נישט גורנישט, אבל שופע ביטחון עצמי. אז הנה מצאתי לך מרוקנית כמוך, יפה בחוץ וגם בפנים. תגידי כן, ונתקדם.

"אני לא אוהבת שאתה כופה עלי מה לחשוב. אני עסוקה, יש לנו עוד מספיק זמן, איך אתה אומר: השוק רק נפתח". כופה? מה אני כפייתי? אני הרי עבד שלך 24/7, אין לך דם בגוף ולא בושה בפרצוף. אני מבקש ממך משהו אחת לארבע שנים, ואת נותנת לי וודג' של חוסר שביעות רצון? מה הבעיה שלך להגיד כן, וזהו?

"כי אני עוד לא יודעת מה יהיה, מי עוד מתמודד, תן לי להחליט בקצב שלי. מה אתה ממהר? יש זמן, ואני מבטיחה לך שאודיע לך עשרה ימים לפני מה החלטתי", פסקה והחליפה נושא: "אל תשכח לאסוף את גיא ברבע לאחת. יש אוכל, תחמם לו, ואל תריב איתו על הטלוויזיה. הרי סיכמת איתו שבאור יום היא שלו. ביי".

אבל עכשיו מעונן וגשום. שיבנה פאזל, אני חייב לראות את הערוץ של אגם הדרעק. זה עושה לי טוב בלב שהם אורזים. הנה נפטרנו מזועבי וזחאלקה, וגם לפחות משליש מהליכוד. מפא"י תפסיד 60%, איווט ואריה־גאנעב־זכאי־צדיק־תמיד אולי לא יעברו את אחוז החסימה, ישתבח שמו. כיף פה כפרע.

"טובבבבב. אתה כזה ילדותי, לריב עם ילד בן 6 על השלט, תתבגר כבר. ביי".

# # #

חניתי בקפה. הכל רטוב, אז תפסתי עמדה מתחת לגג, היכן שאסור לעשן. איזו קשישה ייקית פעתה: "אסור לעשן כאן. תראה את השלט". למה את ככה, גבירתי? למה להיות מכשייפל'ה על הסובאח? איפה החנית את המטאטא כשהגעת? הוא נרטב לך? אני אייבש לך. צריך לדעת לחלוק את השטח הקטן, כי רטוב בחצר. אז מה את אומרת? יש מצב את לוקה בהתקף טוב לב, נתינה והכלה של השונה ממך, רק לשעה?

יאללה, שרונה - פניתי למלצרית - תני לי את הסט הרגיל, תוסיפי לי קרואסון עם ריבה של הדרים. "זה לא טוב לך, רון. הרופא אמר לך לא לאכול גלוטן", השיבה שרונה, "אכין לך פרוסה עם ריבה במקום". שרונה, הרופא אמר? הוא אומר הרבה דברים. הוא גם אמר לי לעבור ניתוח לשינוי מין. מה את אומרת על זה? ולמה את מדברת בכלל? פנים לקיר, להתמתח, ולשלב ידיים לאחור. עמוד דום! עמוד נוח! זהו, ככה אני אוהב אותך, שתוקה, עם תודעת שירות.

"תכף אני אראה לך מה זה שתוקה. תיזהר ממני".

לא לדבר! דוואי, דוואי, רבותה, רבותה, כמה זמן אני אחכה לקפה כאן? העמסתי גיליון של הביביתון וראיתי את הכותרת בעמוד הראשון. זהו, החלה המתקפה של ביבי על היועמ"ש ד"ר אביחי מנדלבליט. אני מקווה שמישהו ביחידה להפחתת אישים בשב"כ כבר תגבר את האבטחה סביבו, שלא יגמור כמו יצחק רבין, וביבי ייתמם: אני הסתי? אתם חמוצים, וגם שמאלנים; ושפטל יאמר: השמאל־הנאצי־מחבלו־פלשתינו־חמאסו רצח כאן יועץ משפטי!

מצד שני אני לא מבין את מנדלבליט. הוא כבר היה אלוף בצה"ל, היה מזכיר ממשלה, עכשיו יועמ"ש - שופט בעליון הוא לא יהיה גם אם שר המשפטים יהיה שיבוט של דן מרידור ובני בגין. אז ממה אתה פוחד, אחינו? פנסיות טובות בורוך השם כבר יש, תן בראש לכל החולירות. הזדרז נא ושלח את אריה־גאנעב־זכאי־צדיק־תמיד, את חיים כץ הספקולנט וכמובן את ביבי, היישר צ'ורטי־וועז־נאייט לאגף אח"מים במעשיהו. תן לנו קצת שמחה בלב, שנדע: אוי ואבוי לו לשובב, היועמ"ש בעקבותיו.

ואז, אחרי ההרשעה ואחרי הפס"ד החלוט, נוסיף בית להמנון הלאומי:

האגף עוטף גדרות/

ומסביבי ארבעה קירות/

סורגים לי בחלון, בכל פינה/

לא עשיתי כלום, ואני מדגיש שוב/

לא מבין מדוע אני בכלוב/

העולם יודע, באמת, בכל מקום/

אסור שביבי ילבש כתום!

תן לנו את זה, מנדלבליט, וזכור: החיים מתחילים, היכן שהפחד נגמר! ואז יהיה כאן שמייח, כמו שאני אוהב. גוג ומגוג שואו, מיטב המאכערים יעשו כאן הון על חשבוננו, רק כי דיירי אגם הדרעק החליטו לפנק־לפנק־לפנק את הלהקה הזו. הם יספרו לנו שזה בשבילנו, לטובתנו. בעעעע....

# # #

טוף, אני חייב שנ"צ. ראיתי פרומו לתוכנית על אפי נווה, היו"ר של הפינגווינים, שנאשם בעבירות חמורות ובזויות. הוא מקבל זמן אוויר לשטוח את טענותיו נגד הפרקליטות. ואיפה החברה שלו, שרת המשפטים איילת שקד? היא בהדממה. כי אפי זה חבר, אפי זה שותף לדרך, אפי עוזר למנות שופטים לפי קשריהם. אותי הפחדן הזה מבחיל, אז אני חייב להיות קשוב לכל ספין וטינוף שהוא ייתן הערב.

לאדם במעמדו מותר להבריח את הגבול בשיטת "כפיות עם הפתק" הנפוצה - כמו סוחרי הנשים מהרפובליקות הבלטיות, סוחרי סמים ועוד צדיקים? הוא טוען שלא עבר עבירה. כ־ו־ל־י תקווה שבת זוגו לעבירה (צוותא־חדא קוראים לפרטייה הזו?? תלמד אותנו, אפי), סטודנטית למשפטים, תגיע לוועדה למינוי שופטים בעוד 15 שנה אם־ירצה־השם־השוטר־והשופט, ותמונה ישר למחוזי, להרכב פשע חמור, כי היא למדה מהיצירתי ביותר בתחום - ואז באמת מגיע לה.

נרדמתי. הטלפון צלצל, על הצג כתוב כיפוש. "מאמי, הכל בסדר? גיא אכל? מה הוא עושה?" הוא בונה רובוט. מתוק הילד, ואני עובד. "איפה אתה עובד, במיטה? אתה יכול להשתדל לדבר אמת, לפחות פעם אחת ביום?" כיפוש, רדי ממני. אני חושב על מה לכתוב, אני מסדר לי את הטקסט בראש, ככה אני. מה את רוצה ממני? "אני רוצה לנסוע לאנשהו ביומולדת שלך. קח אותי למקום שעוד לא הייתי בו". אין בעיה, כפרע, מצאתי. מה דעתך שתסעי למטבח בשעות הצהריים? לא זכור לי שהיית שם, מאז שאני מכיר אותך. "חחחחחחח... אין עליך, יש לך את זה. אני אזמין לבד. כבר התרגלתי לגדל שני ילדים לבד. הגדול ביניהם שזה אתה, טיפולי תמידי".

tguvot@maariv.co.il