מסיבות סוף השנה יהיו שמחות במיוחד בשמאל הישראלי. נפתלי בנט ואיילת שקד יהיו הסיבה למסיבה, כי הם הפתיעו את השמאל הישראלי המיואש ושימחו אותו. מצווה גדולה לשמח אנשים, ואת המצווה הזו מילאו היטב איילת שקד ונפתלי בנט. יש אלוהים! נשמעה קריאה מפי רבים בשמאל, כאשר נשמעה ההודעה של איילת שקד ונפתלי בנט על פילוג הבית היהודי והקמת מפלגה חדשה של דתיים־חילונים. 

מה שעם ישראל צריך זה אחדות ולא פילוג. כולם מסכימים על כך ומתפלגים בלי הפסק. העובדה שיש כבר מפלגה של דתיים־חילונים ושמה הליכוד כנראה לא
עלתה בדעתם של שני המתפלגים. למעשה, דתיים וחילונים יש בכל המפלגות בישראל. 

מהלך הפילוג האחרון, שדומה להתאבדות, הוליד לשמאל סיכוי שלא היה כאשר נתניהו הכריז על הקדמת הבחירות. ההימור של בנט ושקד יכול לסדר לשניהם את הזכייה הגדולה, אבל באותה מידה נולד עוד שותף לסיכוי לפרס הגדול: השמאל. אם קודם הסיכוי של השמאל היה 30 מול 70, ההימור הנועז והמיותר הזה החזיר את הסיכוי ל־50־50. לכן אל תתפלאו אם תראו פוליטיקאים של השמאל עליזים ואופטימיים יותר בימים הקרובים. גם יאיר לפיד, שיהרוג אותי אם אכנה אותו שמאל, הבין: קרה דבר משמח מבחינתו. יש לו סיכוי. אולי אחרי הבחירות הוא ובנט יכריזו שוב שהם אחים, אבל הפעם יאיר לפיד יהיה האח הבכור היורש. 


בכל ההימור הזה, שכמו בכל הימור יש סיכון שלא יצליח, חבל על שקד, שהפגינה מנהיגות עם סגנון, תבונה ונחישות. היא רכשה כבוד וכיבדה את מעמדה. שמה הועלה אפילו כמחליפה אפשרית עתידית לנתניהו. היא עלולה לאבד הכל בפזיזות הזו. 

בדרך כלל השמאל היה ידוע בפילוגים שלו. אנשי שמאל מסוגלים להתפלג על קוצו של עיקרון לא מציאותי ולקרוא לכל אחד מן הפלגים איחוד או מאוחד או מאחד. גם לימין לא חסרה תאוות פילוג, אבל הפעם זה היה מפתיע מתמיד. כאשר הוכרזו הבחירות התמונה הייתה פחות או יותר ברורה, אבל אחרי שהבחירות יוצאות לדרך אי אפשר לצפות את ההתפתחויות. ניתן לנחש שזו עדיין לא ההתפתחות האחרונה. יכול להיות שאחת ההתפתחויות הייתה שמפלגת בני גנץ ובוגי יעלון הבהילה לרגע את בנט וגרמה למהלך ההרסני הזה. 

אם כולם מהמרים, אסתכן בהימור משלי: לדעתי, המצביעים של הימין החלוצי ושל הציונות הדתית לא יהיו רבים מספיק כדי שיתחלקו באופן שיגדיל את כוחן של שתי מפלגות שנולדו מתוך הבית היהודי. הציונות הדתית, ובמיוחד המתנחלים, הם אנשים בעלי חוט שדרה חזק ומחויבות ערכית גדולה. הם מוכנים לשלם מחיר יומיומי כדי לבנות עולם יפה יותר בהתנחלויות, תוך קיום מצוות שמחייב מאמץ לא פחוּת. הם לא צריכים מפלגה פושרת, חצי חילונית חצי דתית, שמנסה לברוח מהרבנים.

מצד שני, החילונים של הימין, תומכי הציונות הישנה והאקטיביסטית שהוכיחה את עצמה, אומנם מעריכים מאוד את אנשי הציונות הדתית ואת מפעל ההתנחלות המפריח את הארץ ומבטיח את העתיד, אבל הם עצמם לא בנויים לסוגי ההקרבה ארוכי הטווח האלה. אם חילונים כאלה מחפשים מפלגת ימין, לא בטוח שהם ינהרו דווקא למפלגת החצי־חצי החדשה הזו. הם גם יחששו מהאופי הדתי, כי אפילו 50% זה יותר מדי בשבילם. 
 
המפלגה החדשה הזו היא רעיון יפה. כרעיון היא הייתה צריכה להיות המפלגה הגדולה ביותר. אנשים טובים יצביעו בעבורה, אבל במציאות יתברר שלא יהיו די מצביעים כדי לתת לה כוח פוליטי משמעותי.