ראינו את זה רק לא מכבר במערכת הבחירות לרשויות המקומיות. מועמדים גידפו זה את זה, התחייבו מראש לא לשבת בשום תנאי זה עם זה, וראו זה פלא: מרגע שנודעו התוצאות, רוב יריביו של המנצח התייצבו בשורה וחברו אליו להקמת קואליציה. במערכת הבחירות לעיריות בוחרים בראש ובראשונה את המועמד לראשות העיר. מי מספר 2 שלו, מי עוד איתו ברשימה – זה לגמרי לא עניין את הבוחרים. גם הבחירות לכנסת נדמות יותר ויותר כבחירות של איש ולא של אישיו. השיקול העליון של הבוחר הוא מי עומד בראש הרשימה. לאידיאולוגיה שלה יש משקל נמוך בהרבה. מערכת הבחירות שלפנינו צפויה על כן להיות רדודה, טעונה, אישית מאוד, עם הטחות בוץ כפי שאולי לא ידענו בעבר. מחכים לנו, אזרחי ישראל המחוזרים, שלושה חודשים של גועל נפש. 

יאמרו, זוהי הדמוקרטיה. זוהי מלחמה על אופיו של השלטון. שווה לנהל אותה עם כל הלכלוך הנלווה, ולאחר 9 באפריל ישובו ענייני המדינה למסלולם הרגיל. השאלה היא האם בשלושת החודשים האלה, שבהם נהיה עסוקים במלחמת כל בכל, לא יגבר עוד יותר האיום החיצוני, עד כדי הידרדרות למלחמה של ממש. אויבינו, קרובים כרחוקים, ערוכים כבר עתה לתקיפתנו. אולי הם יחשבו בטעות כי רצוי לממש את איומיהם דווקא כאשר אזרחי ישראל נתונים במלחמה פנימית? בטעות הם עלולים לחשוב כי גם כוחות הביטחון שלנו לא יהיו דרוכים מספיק לקדם פני איום חיצוני.


גם בחודשי מערכת בחירות אין ריק שלטוני; יש ממשלה בישראל. אומנם ממשלת מעבר, אבל ממשלה לכל דבר, שיכולה לקבל כל החלטה, אפילו החלטה דרמטית הנוגעת לביטחון ישראל. ביוני 1981, כזכור, הורה ראש הממשלה דאז מנחם בגין על תקיפת הכור האטומי הנבנה ליד בגדד. זה היה כשלושה שבועות לפני מערכת הבחירות לכנסת העשירית. כצפוי, בגין הואשם על ידי יריביו כי הורה על הפעולה הנועזת משיקולי בחירות וטובת הליכוד. תגובתו הייתה קוצפת. הוא הסביר בלהט כי למען בחירות לא היה מעז לסכן את חיי טייסינו, וכי עיתוי התקיפה נבע מידיעות על התקדמות הכנת הכור להפעלה של ממש. 


תקיפת מחסני התחמושת האיראניים בשבוע שעבר בסביבות דמשק עוררה ביקורת דומה. אומנם ישראל לא הודיעה רשמית כי ביצעה את התקיפה, אבל ראש הממשלה נתניהו כבר הואשם ברשתות החברתיות כי ניצל את צה"ל לצורכי בחירות. אם הממשלה תחליט על עוד פעולה כלשהי בשטח הסורי, בוודאי יגברו הקולות מהשמאל על השימוש הציני שעושה ראש הממשלה בביטחון. 


אנחנו נכנסים אפוא לתקופה רגישה ביותר. עם מערכת בחירות או בלעדיה, בעולם הערבי מתגברות המתקפות האנטישמיות על ישראל, הסתת הזוועה מתעצמת, והיא כמו קדימון לפעולות צבאיות של ממש שעלולים לנקוט אויבינו בתקופה רגישה זו. העיסוק של אזרחי ישראל בפריימריז ובקרבות מילוליים עלול לזרז את החלטת האויב לשחרר את הנצרה, ולכן צה"ל צריך להיות דרוך יותר מתמיד. הביטחון חייב להיות מחוץ לתעמולת הבחירות. 


ישראל רשאית להיות גאה בהיותה מדינה דמוקרטית יחידה במזרח התיכון. דמוקרטיה אינה מפגן של חולשה, אף כי כך אולי מפרשים זאת אויביה, שאינם יודעים דמוקרטיה אמיתית מהי וגם אינם חפצים בה. הבה ננהל את המלחמה הפנימית באחריות מרבית מצד אחד, ונאפשר לממשלת המעבר לעמוד על משמר ביטחון ישראל מצד שני. זהו האינטרס הלאומי שצריך לאחד את כל המפלגות הציוניות.