בשנת 2006 הייתי חבר הכנסת ה־16 מטעם סיעת האיחוד הלאומי־ישראל ביתנו. זו הייתה סיעה משותפת למפלגות תקומה, מולדת וישראל ביתנו. היו איתנו אנשי הציונות הדתית שפרשו מהמפד"ל, תומכי הימין של גנדי הי"ד ויוצאי ברית המועצות ובראשם ליברמן. 

לפני הבחירות לכנסת ה־17 באותה השנה, הגיע ליברמן לסיעה והציג סקר עומק שהוכיח כי אם ניפרד - נכפיל את כוחנו. הרבה יותר רוסים ואנשי ימין חילוני יצביעו לליברמן אם לא יהיה מחובר למפלגה דתית. המספרים היו משכנעים. רק בני אלון ע"ה ואני, נציגי מולדת בסיעה, נחמץ לבנו, כי מולדת מראש הייתה מפלגה שקיוותה לאחד ימין דתי וימין חילוני. אבל התברר שהצטערנו לשווא. בבחירות לכנסת ה־17 ליברמן כמעט שילש את כוחו. גם האיחוד הלאומי והמפד"ל (שבבחירות האלו הרכיבו סיעה אחת) הגדילו את כוחן. 

התופעה הזאת הייתה מנוגדת לקלישאה הלא מתמטית הגורסת כי השלם גדול מסך חלקיו. תופעה פוליטית מוכרת בכל העולם היא שאיחוד כוחות יוצר מכפלת כוח. גם אם הדעת נותנת כי כך הוא - השכל הישר לא תמיד עובד בפוליטיקה שלנו. זו שבטית ויצרית מאוד. 

אחוז החסימה הוא הבלם מפני פיצול אינסופי. קשה כמובן לזהות את נקודת האיזון הנכונה, מתי ההיענות לרצון קבוצות שונות באוכלוסייה למצוא בדיוק מי שמייצג אותם תביא יותר בוחרים לקלפיות, ומאיזה רגע נוצרים רסיסי מפלגות שיגרמו לאובדן קולות כי לא יעברו את החסימה. אפשר כמובן להישען על סקרים, ובעיקר על מגמות בסקרים, אבל גם אלו לא הצטיינו בשנים האחרונות בחיזוי העתיד.

כשהתמודדתי לכנסת ה־19 בראש עוצמה לישראל, לא עברנו את אחוז החסימה וגרמנו לאובדן קולות. וגם בבחירות שלאחר מכן (אני כבר לא הייתי שם), כשעוצמה יהודית חברה לאלי ישי - גם הם לא עברו, כי רף החסימה כמעט הוכפל בינתיים. ושוב אבדו קולות רבים, ולפיכך לא קל לדעת מראש מתי פיצול מכפיל כוח ומתי הוא עלול לגרום אובדן שלטון.

להערכתי, סיכוייו של “הימין החדש" בראשות בנט ושקד לשחזר את הצלחת הפיצול בין האיחוד הלאומי וישראל ביתנו לפני 12 שנים רבים מהסיכויים לשחזר את כישלונה של המפלגה שלי או את ההתרסקות של קדימה. סקרים שהתפרסמו ביממה שלאחר הכרזתם של בנט ושקד צופים למפלגה החדשה 6־14 מנדטים. 

הסכנה אורבת דווקא לסיעה שהותירו מאחוריהם או לישראל ביתנו, המתנדנדים סביב אחוז החסימה. לו לא היה חשש ל"אובדן שלטון הימין", לא הייתי מבכה את היעלמותן. על הסכנה באובדן קולות יוכל הימין להתגבר אם אלי ישי יצליח לחזור לש"ס (במקרה כזה לא יתקיימו כנראה הבחירות כלל, כי תהא זו עדות להגעתו של משיח צדקנו), או להקים סיעה משותפת עם עוצמה, האיחוד הלאומי ומה שנותר מהבית היהודי. ליברמן יכול לשוב ולחבור לליכוד במקרה כזה. 

הטעות הטרגית ביותר באגף הימני היא החלטת הליכוד לדבוק בכל מחיר בנתניהו, על אף המלצות המשטרה והפרקליטות להעמידו לדין. נתניהו עלול לקחת עמו בנפלו את כל המחנה הלאומי. אובדן האמון בו מחזק כל מיני “גנצים", שהציבור נוהה אחריהם כעדר שאולי יודע אחרי מי הוא הולך, אבל אינו יודע לאן הוא מוליך אותו.

אומנם ייתכן בהחלט כי נתניהו יצליח להרכיב גם את הממשלה הבאה, אבל ייאלץ לפרוש לאחר זמן קצר. יש מצביעי ימין רבים שהצביעו ליכוד, אף שלא סמכו על נתניהו שישמור על ארץ ישראל, אבל לא רצו להצביע למפלגה דתית ולא רצו להעביר את השלטון לידי השמאל. הציבור הזה מחפש אלטרנטיבה, ו"הימין החדש" יכול להיות יעד מתאים להצבעתם. גם רבים ממחפשי “משיח חדש" בדמות גנץ, אורלי לוי ויעלון, או מאוכזבי “משיחים חדשים לשעבר" כמו לפיד וכחלון, יכולים למצוא בבנט ובשקד, שניתקו מכבלי המפד"ל, כתובת ראויה.