בפעם הקודמת שבה פירק נתניהו את הקואליציה ביוזמתו והלך לבחירות מוקדמות, לקח לנו זמן להבין את המניע האמיתי. אחת ההערכות הייתה שחוק "ישראל היום" היה הגורם הראשי לפירוק הממשלה, אבל היה קשה להאמין לגרסה הזו. זה נשמע מופרך. הרי יש גבול. אחרי הכל יש כאן גם מדינה. לקח לאמת כמה שנים להזדחל החוצה, עד שנתניהו הודה בקולו שזו אכן הייתה הסיבה. הניסיון לפגוע בשופר הנפש שלו הוריד אותו מהפסים והדהיר אותו אל הקלפי. זהו, אגב, אחד מטיעוני ההגנה שלו בתיק 2000.

גם עכשיו הוא הולך לבחירות מוקדמות ביוזמתו. למניע הרשמי לפירוק (חוק הגיוס) אף אחד לא מאמין. בסיבוב הזה, האמת מקדימה לצאת לאור. נדמה לי שלאף אחד אין יותר ספק שהסיבה הרשמית, הבלעדית והיחידה לכך שנתניהו מיהר בשבוע שעבר לפרק את החבילה היא אחת ואין בלתה: נתניהו רץ לבחירות כדי להקדים את אביחי מנדלבליט, שרץ (בקצב שלו, כן) להחלטה להעמידו לדין. זה מזכיר קצת את סיפור הילדים ההוא על תחרות הריצה בין השפן לצב, אבל כמו באגדה, גם כאן הכל פתוח. לפעמים הצב מנצח. אבל השורה התחתונה היא שגם הפעם, בדיוק כמו בפעם שעברה, רותם ראש הממשלה את המדינה לצרכיו האישיים ופוליטיים. במקום לעשות מה שטוב למדינה, המדינה עושה מה שטוב לו. זוהי כבר מזמן לא מדינה שיש לה ראש ממשלה (מכהן!), אלא ראש ממשלה שמכשכש במדינה. קודם כל הוא, אחר כך אנחנו.

אגב, אם יחובר נתניהו לפוליגרף ויישאל את השאלות הללו, הוא יכחיש ויישבע שהוא פועל אך ורק למען מדינת ישראל. הוא יימצא דובר אמת, מסיבה פשוטה: הוא מאמין בזה. הוא כבר מזמן יודע שבלעדיו, הלך עלינו. שאחריו, לא יישאר מאיתנו שריד ופליט. לכן כשהוא רותם את המדינה לצרכיו, הוא בעצם פועל למענה, כי צרכיו הם צרכיה. זה אמיתי.

לפני שבועות ספורים היה צורך להפוך את עניין מנהרות חיזבאללה לאיום קיומי נורא שחייבים להתאחד מולו, כלומר להשאיר את בנט בממשלה. אחר כך התברר שמנדלבליט מקצר הליכים, אז האיום חלף והתפוגג בן לילה, וראש הממשלה אפילו הרשה לעצמו, בעוד מבצע המנהרות נמשך במלוא הקצב, להתלוות לרעייתו וצמד ידידיה, מיכאל צ'רנוי וניקול ראידמן, לשבוע של שיכרון חושים בחופים שטופי השמש של קופקבנה. הערכת המודיעין בטרם החל מבצע מגן צפוני הייתה שלא צפויה מלחמה, הסיכוי להתלקחות נמוך ונסראללה יבלע את זה בשקט. זה לא הפריע לנתניהו לעצב את ההערכה הזו על פי צרכיו וליצור אווירת ערב שואה חדשה כדי לנעול את בנט ושקד בממשלה. 

הטור המלא במעריב "סופהשבוע"