הפצצה הפוליטית רבת העוצמה והבלתי צפויה שהטילו במוצ"ש נפתלי בנט ואיילת שקד הינה צעד מבורך, בזמן הנכון ובמקום הנכון. במקרה שהשניים - מנהיגים מהטובים והמוצלחים שישנם - ישכילו לכלכל בתבונה את המשך צעדיהם, ובראש ובראשונה להרכיב רשימה שתכלול אישים מהמעלה הראשונה, הן מן הציונות הדתית והן חילונים בעלי השקפה לאומית מובהקת, כי אז, לא זו בלבד שלא יהיה בכך ריסוק של המחנה הלאומי, כפי שטוענים בנימין נתניהו ודוברי הליכוד, אלא דווקא ברכה רבה, לרבות גידול במספר הח"כים המהווים את ליבת המחנה הלאומי - הליכוד, מפלגת הימין החדש והבית היהודי, שתפנה בבירור ימינה יותר. 

בהערת אגב, השם שבחרו שקד ובנט למפלגתם החדשה אינו מהמוצלחים, ושם מוצלח הרבה יותר היה יכול להיות "המפלגה הלאומית החדשה".
 

מפלגתם של בנט ושקד צפויה לשאוב קולות הן מהבית היהודי, הן מישראל ביתנו ובעיקר מכולנו, כמו גם מקרב אלה המתכוונים להצביע עבור גשר של אורלי לוי־אבקסיס, ולבסוף - למנוע גידול משמעותי מהליכוד. בהערת אגב, על פי תת־תרבות הסקר־שקר הכוזבת, מפלגת הליכוד מקבלת בתעשיית רמייה זו 30 מושבים בכנסת הבאה. הואיל ועסקינן כאמור במצגי סקר־שקר, כי אז ברי כי הליכוד, אשר תמיד מקבלת בתעשיית כזב זו 10% או 20% פחות ממה שהבוחר מעניק לה בפועל ביום הבחירות, הרי שבבחירות הבאות עשויה - לפני צעדם של שקד ובנט - להגיע קרוב ל־40 מושבים. 
 

תרחיש זה לא יקרה כנראה, אולם כפי שיובהר להלן, אין בכך כל רע. התנהלות נכונה של בנט ושקד יכולה להביא אותם בנקל לסיעה של 10 מושבים לפחות בכנסת הבאה. הבית היהודי, אם חפצת חיים היא, תחויב להתאחד עם מפלגת תקומה־האיחוד הלאומי, שאיתה רצה בבחירות לכנסת הנוכחית, אך בכך לא די. מפלגה מאוחדת זו חייבת תהיה להתאחד גם עם עוצמה יהודית, שבכל מערכת בחירות מוכיחה כי היא שווה שני מושבים; אך מכיוון שהיא אינה עוברת את אחוז החסימה, קולות אלה יורדים לטמיון. מנהיג ש"ס בעבר, אלי ישי, יכול גם הוא להביא כמות מצביעים השווה לפחות למושב אחד, אולם ריצה שלו לבד, אפילו עם עוצמה יהודית, לא תספיק כנראה כדי לעבור את אחוז החסימה.
 

הנה כי כן, מפלגת ימין מובהקת, דתית־חרד"לניקית־ציונית, המורכבת מכל המפלגות הנ"ל, שיש ביניהן קרבה רבה אם כי לא זהות אידיאולוגית, חייבת לקום וככל הנראה אף תקום מכורח המציאות.
 

לפיכך, לפנינו תרחיש ממשי שלפיו עקב ה"מפץ" של בנט ושקד, בהתנהלות נכונה של כל הגורמים הנוגעים לעניין, יקום גוש לאומי מובהק של שלוש מפלגות, הליכוד - כ־30 ח"כים, מפלגת הימין החדש כ־10 ח"כים, ומפלגה דתית־חרד"לית־ציונית - כ־8 ח"כים, היינו קרוב ל־50 מושבים. יחד עם יהדות התורה, הצפויה להיות סיעה של 7 ח"כים, יגיע הגוש לכ־55 ח"כים.
 

מציאות זו תגרום לכך שכולנו, ישראל ביתנו וש"ס יהיו סיעות של 4־5 ח"כים בכנסת הבאה, ובכך תהיינה במצב שבו לא זו בלבד שירצו להצטרף לממשלה בראשות נתניהו, אלא אף יזחלו לתוכה.
 

במילים אחרות, למחנה הלאומי תהיה בנקל קואליציה של 63־64 ח"כים, ללא כולנו. קואליציה שתמשיך לתפקד בראשות נתניהו, גם אם יוגש כתב אישום שערורייתי נגדו, שאינו אלא פוטש, פשוטו כמשמעו, של הממסד המשפטי נגד ראש ממשלה, שלאחר הבחירות יזכה לחמש הבעות אמון מהציבור.
 

מסלול עוקף פוטש

יתרה מכך, קואליציה מבורכת שכזו תוכל לסכל באמצעות חוק חסינות חברי הכנסת את עצם היכולת להעמדתו לדין של נתניהו ובכך לסכל את הפוטש באִבו. יודגש כי חוק החסינות חוקק בראש ובראשונה כדי למנוע תרחיש של פוטש פוליטי במסווה משפטי נטול יסוד. קל וחומר פוטש נגד ראש ממשלה שזכה חמש פעמים לאמון הציבור, לרבות כאשר ילך לבחירות הבאות, כשהציבור יודע שהוא צפוי להיות קורבן לכתב אישום נטול בסיס עובדתי ומשפטי.
 

בהערת אגב, חבורת הצבועים הכוזבת, שרוממות שלטון החוק בגרונם, מתעלמת מכך שהכרזתו הנכונה והצודקת של נתניהו, שלפיה כלל אין עולה על דעתו להתפטר בעקבות הפוטש המתוכנן נגדו - הוא כמובן לא השתמש במילה "פוטש", אבל התכוון לכך - היא אמירה שכל כולה במסגרת החוק, והכוונה לחוק יסוד "הממשלה".
 

בסע' 18(א) נקבע: "הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב חבריה, להעביר מכהונתו את ראש הממשלה שהורשע בעבירה ובית המשפט קבע בפסק דינו שיש עמה משום קלון; החליטה הכנסת כאמור, יראו את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה". בסעיף 18(ד) נקבע: "לא הועבר ראש הממשלה מכהונתו לפי סעיף זה ופסק הדין כאמור בסעיף קטן(א) נעשה סופי, תיפסק כהונתו של ראש הממשלה ויראו את הממשלה כאילו התפטרה ביום שבו פסק הדין נעשה סופי".
 

הנה כי כן, רצונו המפורש של המחוקק וזאת במסגרת חוק יסוד חוקתי העוסק בכך, הינו כי לא זו בלבד שכתב אישום אינו מחייב את התפטרותו של ראש ממשלה, אלא שאפילו הרשעה שיש עמה קלון אינה מחייבת זאת. ההפך הגמור נקבע בחוק היסוד: ראש הממשלה - אלא אם רוב חברי הכנסת סברו אחרת - רשאי להוסיף לכהן גם בתקופה שבה ערעורו על ההרשעה נדון וטרם נדחה בפסק דין של ערכאת הערעור.
 

יודגש: חוק יסוד זה התקבל בשנת תשס"א (2001) גם בקולות מפלגת העבודה - שסיעתה בכנסת מנתה אז 26 ח"כים, כמו גם בקולות כל מפלגות הקואליציה שהקים אז אריאל שרון ז"ל. הנה כי כן, סעיף זה בחוק היסוד התקבל בהסכמה לאומית רחבה, ועתה הוא המועד הנכון ליישמו הלכה למעשה.

זאת ואף זאת, קואליציה לאומית בהנהגת הליכוד, כאשר באגפה הימני שתי מפלגות ימינה מן הליכוד, תכפה על נתניהו התנהלות תקיפה ולוחמנית הרבה יותר מול חמאסתן, תביא להרס מהיר של בנייה ערבית בלתי חוקית במרחבי הנגב ובשטח ג' - C בלעז - ביו"ש, תמנע כל אפשרות של הקמת מדינה ערבית ממערב לירדן, והחשוב מכל, תביא לחקיקת חוק יסוד "הפרדת הרשויות, סמכויות בתי המשפט במשפט הציבורי והמנהלי", שיעקר חוקתית את ארבעת יסודות הדיקטטורה של בג"ץ ובכך יביא לחיסולה.
 

נכון, השבוע גם קרה דבר נוסף, יו"ר העבודה פירק את המחנה הציוני - החסר כל קשר בין שמו למהותו - ובתוך כך השליך באופן מבזה, אך ראוי מאין כמותו, את ציפורה שפיצר החוצה, וזאת בשידור חי. אולם השפעתו המעשית על המפה המפלגתית של אירוע זה, עסיסי ככל שיהיה, תהיה מזערית, בשל אפסותן הפוליטית של שתי הדמויות מ"תוכנית המציאות" המוצלחת ביותר שהייתה כאן בזמן האחרון.

tguvot@maariv.co.il