אין ויכוח על כך שתא”ל אבי בלוט שגה כאשר לא העביר בשעה אחת לפנות בוקר את הנחיית ראש הממשלה שלא לבצע את פינוי שני היבילים מעמונה והחליט להמתין לשש בבוקר. בפועל התברר שהפינוי עצמו החל מוקדם יותר, ונתניהו ספג ביקורת מימין, שכנראה מטרידה אותו יותר מאשר האלימות החריגה שהתפתחה שם. מבחינתו של בלוט, האירוע נגמר בנזיפה מהרמטכ”ל, אבל זה לא הסיפור.
בלוט טעה בהפעלת שיקול דעת במקום שלא היה בו צורך. כבר היו טעויות חמורות הרבה יותר של מזכירים צבאיים, אבל את הכביסה הזאת משאירים בדרך כלל בבית. בין מזכיר צבאי לראש ממשלה מתפתחים בדרך כלל יחסים קרובים מאוד, ומדובר באחד התפקידים המשפיעים ביותר בסביבתו של ראש הממשלה. גם כאשר המזכיר הצבאי טועה, אין צורך בהתערבות הרמטכ”ל על מנת שינזוף בו בתיק האישי. הדברים היו יכולים להיסגר בשיחה קשה בארבע עיניים, שבה ראש הממשלה היה נוזף במזכירו הצבאי. הוא ממש לא זקוק לרמטכ”ל לטובת העניין הזה. אבל בימי בחירות, הדאגה מול הבייס בימין עומדת, כך מתברר, לפני מעמדו של המזכיר הצבאי בלשכה.
מטבע הדברים, השיח בסוף השבוע התמקד בטעות של בלוט והרבה פחות בשאלה מדוע קיבל נתניהו את ההחלטה לעצור את הפינוי של שני הקרוואנים, אף שכלל לא ברור שיש לו את הסמכות החוקית לעשות כך. במקרה הזה, כל המשוכות המשפטיות הוסרו, ומדובר כרגע בהחלטה שלכאורה לא הייתה אמורה להיות עליה מחלוקת. גם העובדה שנפצעו יותר מעשרים שוטרים בפינוי שהיה אמור להיות פשוט ביותר, נדחקה לקרן זווית. ההחלטה של נתניהו לבטל את הפינוי, שנובעת משיקול פוליטי מובהק, יחד עם אירוע הנזיפה המתמשך שנעשה לבלוט, שהיה מהמהירים ביותר בהיסטורית הנזיפה של המזכירים הצבאיים, ממחישים היטב לצה”ל - ובטח לרמטכ”ל הנכנס אביב כוכבי - את מורכבות התקופה הקרובה.
נתניהו הוא לא רק ראש ממשלה אלא גם שר הביטחון, כך שארבעת החודשים הקרובים עד לבחירות יהיו קשים במיוחד לכוכבי. אחרי הכל, ראינו איך ראש הממשלה לא היסס באירועים האחרונים לאותת היכן ישים את סדרי העדיפויות שלו, בטח כשמדובר ביהודה ושמרון. הצבא כדרג המבצע מחויב להנחיות הדרג המדיני. אבל כוכבי יצטרך, כבר בימים הראשונים בתפקיד, עמוד שדרה חזק במיוחד, וכן לדרוש מראש הממשלה להפעיל את הצבא על פי הספר ועל פי החוק, ולא מתוך מסע תקשורתי מיוחצן שבו עושים שימוש בצה”ל כתפאורה או במזכיר הצבאי כבובה.