השב"כ תופר תיקים לנערי גבעות בדיוק כמו שהמשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש תופרים תיקים לראש הממשלה. על פניו, אין קשר. במציאות, יש ויש. אחרי חוקרי המשטרה, ראש להב, המפכ"ל, הפרקליטות והיועמ"ש, הגיע תורו של שירות הביטחון הכללי. אנשיו, שרבים מאיתנו חייבים להם את חייהם, מואשמים בשבוע האחרון בכל הפשעים שבעולם. דמונים אפלים, שחוטפים ילדים תמימים מתלמוד התורה שלהם היישר למרתפי העינויים.

אלה דברי בלע והסתה, הבל ורעות רוח. נכון, הם באים מכיוון אחר, אלים עוד יותר מהכיוון שמייצר את המסע נגד שומרי הסף, אבל זוהי אותה רוח רעה, רוח מפקד, תחושת כאוס והיתר כללי להרוס, לשבור, לנפץ ולשרוף את המועדון. ועוד משהו: האם שמעתם את ראש הממשלה, הממונה על השב"כ, מגנה את אלה המסתערים עכשיו על הארגון שבפיקודו? האם שמעתם אותו מגבה את אנשיו? שמעתם את שרת המשפטים אומרת משהו? מישהו מחברי הליכוד? דודי אמסלם? גלעד ארדן? יש מישהו בבית? האם הכל קם ונופל על אותו בייס מפלצתי שאסור לעצבן? ומה עם המדינה?

כשמערכות השלטון, בהנהגת ראש הממשלה, מסתערות על שומרי הסף והמוסדות הממלכתיים שלה, זוהי מחלה אוטו־אימונית. זוהי מערכת חיסונית שמאכלת את עצמה. בין ההסתערות של דודי אמסלם וחבריו על מערכת אכיפת החוק, להסתערות של נערי הגבעות, פטרוניהם, רבניהם וסיעניהם, על שירות הבטחון הכללי, קיים קשר הדוק. כשהרב חיים דרוקמן דורש מראש הממשלה ש"יורה מיד על שחרורם של הילדים", אין מי שיגיד לו שבמדינת ישראל הדמוקרטית ראש הממשלה לא יכול להורות על מעצר או שחרור בידי שב"כ (לפחות בינתיים, למזלי). רק בית המשפט יכול לעשות את זה. טוב, לזכותו של דרוקמן ייאמר שלא היה מי שיסביר לו שגיבוי לרב מוטי אלון יכול להוביל לאסון. כשאלה הארזים, מה יגידו אזובי הקיר?

אזובי הקיר, כך התברר אתמול, מציתים בזמנם הפנוי את דגלי ישראל, מקשטים את דגל הכחול־לבן בצלב קרס וקמים על הציונות להשמידה, מבפנים. אחר כך קוראים להם "ילדים" ודרוקמן מזיל דמעות תנין על סבלם. זה החל בהגדרה "עשבים שוטים", אבל העשבים גדלו פרא, השתלטו על הערוגות ומאיימים עכשיו על הגינה כולה. זו הגינה שראש הממשלה מנסה לרצות, כשהוא משפיל את המזכיר הצבאי שלו, תוצר מפואר (באמת) של אותה ציונות דתית, בגלל שגיאה מנהלית זניחה. אז עכשיו באמת שאין מה להתפלא על שהוא מניח לשב"כ להתגולל ברפש המוטח בו ולא משחרר אפילו רמז של גיבוי.

פעולת תג מחיר בשכם. העשבים מאיימים על הגינה כולה. צילום: נאסר אישתייך, פלאש 90

ייאמר במפורש: הציונות הדתית אינה אויבת העם או המדינה. נהפוך הוא. היא משגרת את טובי בניה למסוכנות שביחידות צה"ל, היא תורמת למדינה ומפארת את החברה. רוב רובם של חברי הציונות הדתית הם ישראלים נהדרים, שומרי חוק. זה נכון גם לגבי רוב רובם של המתנחלים. הבעיה היא עם המיעוט. הוא הולך וגדל, הוא הולך ומקצין, הוא הולך ופורק עול וקורא תיגר על עצם קיומנו כמדינה דמוקרטית. זה מזכיר במשהו את הסיפור של החרדים. גם שם, רוב רובו של הציבור שומר שלום וחוק, מיעוטו קנאים מופרעים ומתפרעים.

בשב"כ מזהירים כבר מעל שנה מפני אובדן ההרתעה מול אותם נערי גבעות. המדינה חוששת להכביד עליהם את עולה. מוצאים להם צווי הרחקה והם חוזרים מיד למקום הפשע. מה קורה? שום דבר לא קורה. המשטרה לא עושה כלום, בתי המשפט לא אוכפים, אף אחד לא נוקף אצבע. הנערים חוזרים אל הגבעות באין מפריע. האידיאולוגיה שלהם ממשיכה להקצין, תעוזתם גוברת, יצירתיותם משביחה. במצב הדברים, הזהירו בשב"כ כבר מזמן, ההישגים שהושגו בפיצוח פרשת דומא עלולים להתאייד. זה בדיוק מה שקרה. מספר פשעי השנאה היהודיים ביהודה ושומרון המריא פי חמישה. את הסופה הזו שאנו קוצרים עכשיו, שתלנו בעצמנו, וגם השקינו וזיבלנו. בעיקר זיבלנו. שמעתם משהו על כל זה מאנשי מפלגת השלטון? נאדה. הם עסוקים עכשיו בלטנף את הרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ. זה האיום האמיתי.