הודעת השב"כ, שהתיר לפרסום את דבר מעצר החשודים ברצח הפלסטינית עאישה ראבי בפיגוע לפני כשלושה חודשים, ממחישה, על אף התקדמות החקירה, את הקושי המשפטי של השב"כ והמשטרה בהתמודדות עם הטרור היהודי. למעשה, להבדיל מטרור פלסטיני, שבו מרבית המאמצים לאחר השגת המודיעין מתרכזים באיתור החשודים ובמעצרים בשטח, באירועים כאלה השב"כ מתקשה בעיקר להשיג עדויות וראיות שיבססו את כתב האישום.

כך למשל, מעצר שלושת החשודים המרכזיים ברצח הפלסטינית. החשודים נעצרו יותר מחודש וחצי לאחר האירוע, על אף שכיווני החקירה של השב"כ היו ברורים עוד בשלב מוקדם. בשב"כ ידעו כבר בימים הראשונים לאחר פיגוע יידוי האבנים על התדרוך החריג של בני הנוער בישיבה ברחלים, שנתנו להם במהלך השבת כמה אנשים שיצאו במיוחד מיצהר. על פי החשד הם לא היססו לחלל שבת ולצאת ברכבם לישיבה ברחלים כדי לתדרך את הנערים כיצד להתמודד עם חקירת השב"כ.

ככל הנראה, ידע השב"כ לסמן את החשודים המרכזיים כבר בימים הראשונים לאחר הפיגוע, ולמרות זאת לקח לו יותר מחודש וחצי לעצור אותם. זאת, כשהלקח המרכזי מאירועים קודמים, היה להפוך את החקירה לגלויה רק בשלב שבו יש מספיק ראיות מוצקות. בניגוד לתמונה שמנסים לצייר גורמים בימין, כל פעולה של השב"כ מגובה על ידי בית המשפט בישראל. הטענה כאילו שב"כ מנהל בנושא זה מדיניות משלו היא דמגוגית במקרה הטוב. למעשה, המדינה על מוסדותיה היא זו שמאפשרת לשב"כ לנקוט צעדים חריגים בהתמודדות עם טרור, ובעניין הזה לא צריכה להיות הבחנה בין טרור יהודי לטרור פלסטיני.

במערכת הביטחון מתייחסים לפיגוע בכפר דומא ביולי 2015 כקו פרשת המים. עד הפיגוע, שבו נרצחו שלושה בני משפחת דוואבשה, היו שטענו כלפי השב"כ שהוא אינו מצליח להתמודד עם הטרור היהודי. בחקירת הפיגוע בדומא השתנו הכללים והוסרו הכפפות, והחקירה של החשודים התנהלה כפי שהיא מתנהלת מול חשודים בטרור פלסטיני.

מכוניתם של בני הזוג ראבי לאחר הפיגוע. נפגעה סמוך לרחלים. צילום: חברת החדשות

לאחר הרצח בדומא, ננקטו בשטח כמה צעדים, כמו מעצרים מנהליים והרחקת פעילי ימין קיצוני מהשטח. במבחן התוצאה, במשך יותר משנתיים חלה ירידה דרמטית במספר אירועי תג מחיר. בשנה האחרונה נרשמה שוב עלייה, עם כ־50 אירועי תג מחיר, כשחמישה מהם מוגדרים כאירועי טרור. מדובר במגמה שמטרידה מאוד את הביטחון.

גיל החשודים בפעולות תג מחיר נע בין 15־20, רובם קטינים שנפלטו ממערכות החינוך ופעמים רבות מגיעים מחוץ ליהודה ושומרון. לעומת האירוע בכפר דומא, החשודים בפיגוע האחרון לא נחקרו תחת אישורים מיוחדים כפצצה מתקתקת, ועדיין ניתנו לחקירה אישורים חריגים מטעם בית המשפט.

שריפת דגל ישראל. צילום: דוברות שב"כ

גורמים בימין טוענים שהתנהגות החוקרים פסולה, כיוון שמדובר בקטינים. כאן נשאלת כמובן השאלה אם מי שטוען לשימוש באמצעים פסולים בהתמודדות מול טרור יהודי, מוכן גם להכיל את ההתנהלות מול נערים פלסטינים שביצעו פיגועי טרור, ומה תהיה ההשלכה המבצעית על ביטחונם של תושבי יהודה ושומרון היהודים, במידה ותהיינה הגבלות חמורות יותר על חקירת בני נוער פלסטיניים שמעורבים בטרור.אומנם אין להשוות בנתונים בין מספר פיגועי הבודדים החמורים, שבוצעו על ידי יהודים בשנה האחרונה, לעומת מספר הפיגועים שמבצעים פלסטינים ביהודה ושומרון, אבל מרגע הפיגוע במדינה שומרת חוק, היחס לחומרת האירוע זהה ואינו ניתן לפרשנות, במיוחד כשהפיגוע מסתיים בתוצאה קטלנית.

בהודעת השב”כ אתמול הייתה גם פסקה חריגה: "מאז תחילת המעצרים, שב"כ מזהה מאמץ יזום ומתמשך מצד גורמים בעלי אינטרס להכפיש את הארגון ועובדיו וליצור דה־לגיטמציה לפעילותו". אל לנו להקל ראש בכתוב בהודעה זו, כמו גם בפרסום השחתת דגלי ישראל בידי ארגוני הימין הקיצוני. בטח כשמדובר בהודעה רשמית, שממנה ניתן לזהות את התסכול של הארגון מכך שהוא אינו זוכה לגיבוי ברור בנושא זה מראש הממשלה ושריו.

שתיקת הפוליטיקאים בעת הזו מקוממת. ההתקדמות בחקירת הרצח של הפלסטינית הייתה אמורה לגרור לכל הפחות גיבוי לשב"כ. זה נכון למנהיגי ההתיישבות ביהודה ושומרון, שבוודאי מתנגדים לטרור יהודי, נכון לשרי הממשלה וגם למתמודדי מרכז רבים. אבל בימים של בחירות, מה שפעם היה ברור מאליו הופך לאופציה, ועם זה השב"כ, המשטרה וצה"ל צריכים להתמודד כמעט לבדם.