אני זוכרת את עצמי בחופשת לידה, עם תינוק קטן ומיליון שאלות שמרחפות לי מעל הראש ומדי פעם נוחתות עליו, בלי רשתות חברתיות, ועם ההבנה שבעוד רגע נסגרת ההרשמה למשפחתונים לשנה הבאה. זה היה בחודש ינואר, ואני, שבכלל לא רציתי להפקיד את הילד שלי בידיים זרות, עמדתי חסרת אונים. התחלתי במלאכת חריש עמוק.

"הכי טובה המטפלת של יונתן", אמרה לי חברה. "היא אומנם גרה בקצה השני של העיר, אבל כדאי לך. היא מאוד משקיעה. מוציאה את הירקות מהמקרר כמה שעות לפני שהיא טוחנת אותם, זה חשוב". מוציאה את הירקות מהמקרר? מי בכלל חשב על זה? לרגע או שניים שקלתי את האפשרות, אבל זו ירדה מהפרק כשהתברר שהמשפחתון היוקרתי כבר בתפוסה מלאה עד שנת 2900 בערך.

עברתי בין כל המשפחות שהכרתי בשכונה. עכשיו, ממה שראיתי, אין דבר כזה תמימות דעים, ומהורים קשה בדרך כלל לחלץ ביקורת מאוזנת. כך, עם הגב לקיר ותינוק תלוי עלי ובי, יצאתי למסע בין משפחתונים. מה לא ראיתי. המשפחתון המוזיקלי של גברת אחת התגלה כמשפחתון שבו היא שרה לילדים. נחמד, אבל לא בדיוק האקדמיה למוזיקה. המשפחתון הלוגוסופי היה כזה שאף אחד, כולל בעלת המשפחתון, לא באמת ידעה להסביר מה הכוונה בו, וכך הלאה. על נושא המחירים הבלתי מפוקחים ולוח החופשות הפרוע מיותר להכביר מילים: מטפלות פרטיות, גיליתי, נוטות לנכס לעצמן את לוח החופשות של התמ"ת, חגי ישראל, מועדי הבהאים, יום הבנקים האמריקאי ואת חודשי הקיץ. 
 
בקיצור, לקח זמן עד שמצאנו משפחתון. זה היה סיפור הצלחה עד שהפסיק להיות סיפור הצלחה, כי כרגיל, התיידדתי יתר על המידה עם המטפלת, שבשלב מסוים שכחה שהיא נותנת השירות ואני הלקוחה. משם הדרך למעון יום מפוקח הייתה קצרה. אני, שנשבעתי שהילד שלי לא ילך ל"מקום כזה", קיבלתי חבטה בפנים. בקיצור, מה שאני רוצה לומר זה שעברנו כל כך הרבה בבחירת מסגרות, שהלוואי שהיה מישהו שירכז עבורנו את כל מה שנזקקנו לו, בדרך לשם. 
 
עד כאן פינתנו הפופולרית "מסדר הכנפיים של כרמית", ועכשיו לפרקטיקה: חוק הפיקוח על המעונות קובע כי כל מסגרת שיש בה יותר משני ילדים צריכה לקבל רישיון ממשרד התמ"ת. זו אולי המגמה, אבל במציאות, על פי רוב, אין מי שמפקח על המסגרות הפרטיות. אם להסתמך על הטבלה המקצועית המשמשת מודל במסגרות לגיל הרך בחלק מארצות אירופה וארצות הברית, על היחס להיות מטפלת לשלושה ילדים, ולעתים גם מטפלת לארבעה. גודל הקבוצה המרבי הוא בין שישה לשמונה ילדים. הסטנדרטים של משרד התמ"ת (שמחייבים את מעונות היום) לגילי שנתיים הם יחס של מטפלת ל־11 ילדים, כאשר הקבוצה יכולה להגיע גם ל־35 ילדים. במשפחתונים, לעומת זאת, היחס הוא מטפלת לחמישה ילדים. גילי הילדים במשפחתון אמורים להיות לא אחידים, כך שקל יותר למטפלת היחידה להתייחס באופן אישי לצרכיו של כל ילד.  

***
בחנו את הצרכים האישיים שלכם: שעות העבודה, ניידות, מחיר והתאמת שעות הפעילות לסדר היום המשפחתי. 

נא לא להרוג אותי (1): לפעמים כדאי להרפות מעט (רק מעט) מהצד המקצועי של המסגרת הפוטנציאלית לטובת הנוחות האישית שלכם. בקשו מראש את לוח החופשות של המטפלת. באתר התמ"ת מופיע לוח החופשות המומלץ. אם בחרתם במסגרת פרטית, חשוב לברר מי מגבה את המטפלת בזמן היעדרות. 

נא לא להרוג אותי (2): עוד לפני הרישום לגן ערכו ביקורי פתע, ואם אפשר בשעות השיא: 11:00 – זמן האכלה, החלפה והתכוננות לשינה. הקשיבו דקות ספורות לפני כניסתכם למסגרת למתרחש בפנים. התבוננו באינטראקציה של הילד עם המטפלת וכיצד היא מגיבה לו. פעם אמרה לי אישה חכמה: "שימי לב אם השרוכים של הילדים קשורים ומה מצב הנזלת שלהם. דווקא הפרט הקטן הזה לכאורה, יכול להעיד על שימת הלב". 
 
הגיעו מוכנים עם כמה שיותר שאלות: האם לצוות יש תעודות מטפלות מוסמכות סוג 1 של משרד התמ"ת? עד כמה המקום ערוך לתינוקות והאם הצוות עבר קורס עזרה ראשונה? האם הציוד בטוח, האם יש ערכת עזרה ראשונה, סורגים על החלונות, מכסי בטיחות על שקעי החשמל ושערים בין החדרים? בדקו האם הצעצועים מתאימים לגיל הילדים, האם המרחב מרווח ונקי. ודאו שיש מטף כיבוי אש ומקלט. שימו לב אם חומרי הניקוי מאוחסנים בנפרד, הרחק מהישג ידם של הילדים. 

האם הילדים נראים רגועים ועסוקים? בקשו טלפונים של הורים אחרים, ושאלו אותם עד כמה המטפלת משתפת אותם במתרחש. בדקו את התפריט היומי והאם הוא מאוזן. שאלו את המטפלת על מקומות עבודה קודמים, על ממליצים ומה הייתה סיבת הפסקת העבודה, לאיזה גיל של פעוטות היא מתחברת יותר ומה היא יודעת לעשות, אבל אל תהיו חטטניים. 

נרשמתם? יופי. מערכת יחסים, כידוע, צריכה להיבנות לאט ובצעדים מדודים.

 לא להרוג אותי (3): אסור לטשטש את הגבולות, וצריך לזכור כי מדובר במערכת יחסים של עובד־מעביד לכל דבר ועניין. חתימה על חוזה בין המסגרת לבין ההורים היא חשובה ובסיסית. דאגו כי בידכם יישאר עותק של החוזה וודאו כי הילד מבוטח בביטוח צד ג'.

בפוליטיקה מדברים על 100 ימי חסד. בהקשר הזה – לא. אם יש ספק, אז אין ספק. להורים יש אינטואיציות בריאות, ואם תחושת הבטן מנבאת רע, עצרו את ההתקשרות מיד. עוד כמה ימי חופשה בטלים בשישים מול שלום הילד.