זה אולי יישמע קצת מוזר, אבל הפעם הראשונה שבה הבנתי שיש בעיה רצינית עם האלוף יואב גלנט, השנייה שבה קלטתי שאולי באמת לא כדאי שהוא יהיה רמטכ"ל, לא נבעה דווקא מסדרת התחקירים שפרסמנו על אודותיו ב"מעריב" בענייני הקרקעות שלו. 
 
התובנה הזו לא הייתה קשורה להתנהלות הבריונית שלו במושב עמיקם. היא לא הייתה קשורה לדרך שבה הצליח לסדר לעצמו 35 דונם "לפנים משורת הדין", באופן שאחרים לא הצליחו. היא לא נבעה מההשתלטות שלו על 28 דונם נוספים, שעליהם נטע זיתים ומהם סירב לצאת במשך שלוש שנים, גם אחרי שמינהל מקרקעי ישראל שב ודרש ממנו לעשות את זה. היא לא נגעה לסיפורי הבדים שמכר לבית המשפט הגבוה לצדק, בעתירה של שכניו נגדו. היא לא נגעה לאופן שבו גויס למענו צבא ההגנה לישראל, שקצין מטעמו חיבר מסמך שהסביר שחייבים להשאיר לגלנט את הדרך הבלתי חוקית שסלל לעצמו, כי גלנט – דווקא הוא – חייב שתהיה לו "דרך מילוט" מהבית, למקרה חירום. 
 
כלומר, ברור שכל אלה מלמדים הרבה מאוד על האיש, אבל כאמור הרגע האחד שבו נפל אצלי האסימון ושבו למדתי שהבעיה עמוקה הרבה יותר הגיע מאוחר יותר. זה קרה כשגלנט הבין - בעקבות החלטת שר הביטחון אהוד ברק וראש הממשלה בנימין נתניהו שלא יהיה רמטכ"ל - והחליט לעתור לבג"ץ כדי לדרוש לעצמו את הרמטכ"לות. כי כזה דבר עוד לא ראינו. גלנט הוא אומנם קצין בכיר שתרם תרומה חשובה למדינת ישראל ולביטחונה, על זה אין שום מחלוקת, אבל מי שלא מבין שאת תפקיד הרמטכ"ל הממלכה מבקשת ממך למלא, ואתה לא יכול לדרוש את זה ממנה בבית המשפט, לא מבין כמה דברים בסיסיים מאוד.

מיכה לינדנשטראוס. צילום: מירי צחי
יהודה וינשטיין. צילום: פלאש 90

 

הסיפור של גלנט, והוא לא הראשון מהז'אנר הזה, מלמד אותנו ששירות משמעותי במערכת הביטחון לא מכשיר אותך ולא מלמד עליך דבר בכל מה שקשור לאופן שבו תתנהג ותתנהל בחיים עצמם. צה"ל הוא עולם משל עצמו, ובמקרים רבים אין לו יותר מדי נקודות השקה לעולם האזרחי. אתה יכול להיות לוחם עז נפש ומפקד משכמך ומעלה, ובמקביל איש בעייתי באזרחות.
 
משכך, נוכח חוויות העבר האלה, כששמעתי את גלנט מאשים את מבקר המדינה לשעבר ואת היועץ המשפטי לממשלה לשעבר בכך שהם קבעו מה שקבעו בעניינו משום ש"נסחטו על ידי גורמים מסוימים" בסוגיה שקשורה ל"צנעת הפרט", לא נפלתי מהכיסא. 
 
אין לי מושג למה התכוון גלנט ואיזה סיפור הוא מספר לעצמו, אני יודע דבר אחד: שום סיפור לא יכול למחוק את העובדות שבבסיס פרשת הקרקעות שלו. שום אגדה לא יכולה להסביר איך קיבל לעצמו קרקעות מדינה באופן ובהיקף שאף אחד אחר לא היה מקבל, ואיך המצאה כזו, פרועה ככל שתהיה, יכולה למחוק את ההתנהלות שלו בפרשה הזו או את השקרים שהוא ומינהל מקרקעי ישראל, שנזעק לסייע לו, מכרו לבית המשפט.
 
על דבר אחד צריך להתעקש: גלנט הוציא את דיבתם של שני אנשים ששירתו כאן בתפקידים בכירים. היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין ומבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס. אם הוא יודע משהו, שיספר עכשיו. אם לא, שיבקש מהם סליחה. מהם ומכולנו.