בסוף השבוע עלה מסע הפרסום “הם לא יחליטו". בשלטי חוצות לא חתומים פורסמו תמונותיהם של ארבעה עיתונאים חשובים: בן כספית, אמנון אברמוביץ', גיא פלג ורביב דרוקר, והסערה התורנית התעוררה. התגובות נעו בין “עבירה על חוקי הבחירות“ ו"פגיעה בפרטיות" ועד “הסתה" ו"התרת דם". בתחילת השבוע, כשעלו שלטי ההמשך, “הם לא יחליטו. אתם תחליטו. דווקא נתניהו", היה הליכוד חתום בתחתית השלט, והסערה רק גברה.
חוקי הבחירות אוסרים על פרסום מודעות לא חתומות. אבל מפלגות רבות השתמשו בתרגיל הפרסומי הזה, כשהשלב הראשון במסע הפרסום (“טיזר") הוא אניגמטי ולא חתום, ורק בשלב השני מגיעה שורת המחץ החתומה. “לא סחבק. לא נחמד" זעקו לפני כעשר שנים המודעות הלא חתומות עם תמונתו של אהוד ברק, ורק אחרי ימים אחדים נוסף התואר “מנהיג" בחתימת מפלגת העבודה. קדימה פרסמה מודעות לא חתומות עם תמונה של ציפי לבני והכתובת “ביבי? אני לא מאמין לו". יו"ר ועדת הבחירות המרכזית דאז, השופט אליעזר ריבלין, קבע כי קדימה צריכה להסיר את המודעות או לחלופין - לחתום עליהן. טוב. אז הליכוד חתם על מודעת “אתם לא תחליטו". אבל זה לא נגמר בזאת, כי עדיין נותרו טענות ההסתה.
גילוי נאות: אני משדר מדי יום עם בן כספית. גם ממנו וגם מרביב דרוקר שמעתי בראיון כי להערכתם, בגלל ההשתלחות של נתניהו בעיתונאים “עוד ירצחו כאן עיתונאי". האם יש בפרסום הזה משום התרת דמם של העיתונאים? האם יש חשש מוצדק שמא מי ממצביעי הימין חמומי המוח, מעורער בנפשו או סתם אחד שאינו יכול לשאת עוד את מסע ההאשמות נגד נתניהו שמפרסמים העיתונאים הללו, יקום ויתבע את עלבונו מגופם של העיתונאים? להערכתי, הסיכון קלוש. אבל טיעון כזה גוזר למעשה אלם על תעמולת הבחירות. רק לשמאל יהיה מותר לתקוף את הימין ולא להפך, כי מצביעיו, כידוע, אולי שונאים את הימין, אבל אינם אלימים.
שבתי והתבוננתי במודעות. הסיסמה “הם לא יחליטו" לא יכולה להיחשב כהסתה. ודאי שלא לאור ההמשך “אתם תחליטו". הטיעון הוא כי הצגת דמויותיהם של העיתונאים הופכת אותם למטרות. אבל רק מיתמם ומגלגל עיניים יבוא לטעון כי עיתונאים היום מסתפקים בדיווח על גילוייהם בפרשיות שחיתות שונות המיוחסות לנתניהו, ואין להם סדר יום (לגיטימי לחלוטין!) שבו הציבו לעצמם כמטרה להוריד אותו מכס השלטון כדי להציל את ישראל.
רק מיתמם יטען שפוליטיקאי המתמודד בבחירות ומבקש להפיל את נתניהו חושף את עצמו לביקורת נגדית, ואילו עיתונאי או כותב טורי דעה הרוצה בכך ומנסה להשפיע על דעת הקהל בכתיבתו או בהופעותיו בתקשורת - חסין מביקורת נגדית.
“הם לא יחליטו" הוא מסע פרסום לגיטימי לחלוטין. הטיעון כאילו מותר למפלגה לפרסם תמונה של ראש הרשימה היריבה עם הכותרת “אתה לא תחליט", אבל אסור לה לפרסם תמונה כזאת אם מופיע בה עיתונאי או טייקון תקשורת, גנרל במיל' או יו"ר ועד עובדים - הוא מופרך, נטול ביסוס הגיוני או מנותק מהמציאות הציבורית.
שוו בנפשכם מסע פרסום של מפלגה המבטיחה לחוקק את פסקת ההתגברות, המבקשת לשלול מבג"ץ את כוחו הבלתי מוגבל לבטל חוקים של הכנסת. במודעה תופיע תמונה של כל שופטי בית המשפט העליון והכיתוב: “הם לא יחליטו. אתם תחליטו", או מסע פרסום של מפלגה הדוגלת בנישואים אזרחיים, ומבטיחה לשלול מהרבנות הראשית את סמכויותיה האבסולוטיות בענייני נישואים וגירושים. במודעה יופיעו תמונות הרבנים הראשיים והכיתוב “הם לא יחליטו. אתם תחליטו", או מפלגה המבקשת לשנות את שיטת בחירת השופטים בישראל, באופן שאלה ייבחרו ישירות בידי אזרחי המדינה. תופיע תמונה של חברי הוועדה לבחירת שופטים והכיתוב “הם לא יחליטו. אתם תחליטו". האם כל אלה הם מודעות הסתה? התרת דם? להבנתי אלה הם מסעי שכנוע חוקיים לחלוטין, החוסים תחת חופש הביטוי ודמוקרטיים לעילא.
לתקשורת מותר לבקר את השלטון. לפעמים היא ממש חייבת לעשות זאת. היא כלבת השמירה של הדמוקרטיה. אבל בדמוקרטיה מותר לשלטון להזכיר לאזרחים כי הוא הריבון. הוא ולא שום גורם אחר.