יותר מכל, הקמפיין ״הם לא יחליטו״ שמסעיר את כולם, מזכיר תוכנית ריאליטי. בדומה ל״הכל שפיט״ של אהרן ברק, גם במערכת הבחירות הנוכחית לכאורה הכל שפיט. רק שהכוונה אינה לשפיט בבית המשפט, וגם לא בפרקליטות או במשטרה או חלילה בתקשורת, אלא שפיט באמצעות הצבעת הצופים בבית.


רק שקהל הצופים הזה חשוף לכמויות מטורפות של ספינים כבר חודשים ארוכים. מה המסר מאחורי ״הם לא יחליטו״? מי בעצם אמור להחליט? המשטרה ודאי לא תחליט, כי היא למעשה כבר החליטה. מנדלבליט אמור לקבל החלטה, אבל אף אחד לא מאפשר לו לקבל אותה. מסכת הלחצים על היועמ״ש עברה כל גבול, בין שמ״סביבת הליכוד״ או מקומץ המרשיעים מטעם עצמם שמפגינים באובססיביות כבר כשנתיים מול ביתו. ואם זה לא מספיק, כולם מפעילים לחץ לגבי העיתוי של החלטתו.


לכאורה הציבור אמור להחליט, אבל כולם מהתלים בו, מסיטים את דעתו עם פרובוקציות בכל רגע נתון, כדי לסחרר עוד קצת את המשתמשים התזזיתיים ברשתות החברתיות. מרוב רעש, האם מישהו זוכר בכלל איפה אנחנו חיים ועל מה הבחירות? 


שלשום נורה טיל איראני משטח סוריה לחרמון, מלווה באיומים להשמיד אותנו. סין מגנה את ישראל, רוסיה משחקת משחק כפול וארצות הברית החליטה להוציא את כוחותיה מסוריה, מה שלא בדיוק משפר את מצבנו. חמאס מנסה להשתלט על שטחי הגדה המערבית, אבו מאזן מתחשבן איתו על גב תושבי עזה, ואלה מקיימים מדי שישי הפגנה אלימה בגבול זה עשרה חודשים, כדי להזכיר לנו שאם לא נאפשר העברת מזומנים לחמאס, נחטוף בלוני תבערה ורקטות. ומה יש לנו לומר על המצב הנפלא הזה? הם לא יחליטו. ואז לפצוח בוויכוח סוער אם זו הסתה נגד עיתונאים, או דווקא לגמרי בגדר חופש הביטוי והדמוקרטיה.


קמפיין הם לא יחליטו. צילום: מתוך הטוויטר של ישראל כהן


מדינה שהבחירות בה מוכרעות על ידי הביטחון, מותירה את האירועים הביטחוניים בשולי השיח ושרויה בדיונים אם כל ימני הוא פשיסט ואם זה לגיטימי להיות שמאלני. אספסוף עיוור מסייע לספינולוגים לתדלק את שתי התזות האוויליות האלה, ונוזף בקהל הגדל והולך של הקולות המתנדנדים שייקח צד בקטטה, כי לכאורה אחד הצדדים גרוע קצת פחות.


קהל הצופים בבית אמור להחליט, אבל זאת לא תוכנית ריאליטי אלא מציאות חיינו, ולכן כמות הקולות הצפים גדולה מאי פעם. מתברר שלמרות אווירת תיאוריות הקונספירציה, בכל זאת יש בישראל לא מעט אנשים שמבינים שמאכילים אותם ברעש ובהבלים, ונמאס להם.


עם ישראל מצביע על סוגיות מדיניות וביטחוניות, אז הגיע הזמן לעסוק בהן בעקביות וברצינות לפני הבחירות. ״הם״ אומנם לא מחליטים מי יהיה ראש ממשלה, אבל העיתונות כן מחליטה מה יעמוד על סדר היום. כרגע היא נכנעת לספינים ומתזזת ביניהם תוך הצטדקות ש״זו עבודתה״ - אבל עבודתה היא למתן את הספינים, לא לרכוב עליהם. תביטו לרגע מה קורה סביבנו. לאן אנו הולכים מכאן? בואו נעסוק במה שחשוב. דברו לעניין.