אפי נוה הגיש תלונה על פריצת הטלפון שלו. הפריצה גובתה כחוק על ידי גורמים משפטיים, וזה ממש לא מעניין אם לתביעה של יו"ר לשכת עורכי הדין הפורש יש או אין בסיס חוקי. ניצן פעל נכון משום שמדובר במלחמה לחיים ולמוות של מערכת המשפט, של הדמוקרטיה. למערכת הזו, שהיא ליבת הזהות של מדינת ישראל, יש זכות מלאה להתגונן - בכל דרך - כנגד תחמונים זדוניים שאמורים ליטול ממנה את יכולתה להגן על הדמוקרטיה. ברגע שלפריצת הטלפון של נוה יש פוטנציאל לפתוח תיבת פנדורה של תעלולי איילת שקד, יש זכות וחובה לחשוף אותם.
לא מדובר ביחסים הפרטיים של נוה, שהם עניינו ועניינה. לפני כחודש, אחרי הראיון ב"עובדה", נכתב כאן כי נוה אינו הבעיה. הבעיה היא השימוש ששרת המשפטים עושה בו כדי לפגוע ברוח הדמוקרטית במערכת המשפט לטובת הרוח הלאומנית־דתית של משפט ההלכה. ואכן, כשנשאל נוה מי שומר איתו על קשר ומעודד אותו בשעות קשות אלו, אחרי פרשת נתב"ג, הוא השיב ללא היסוס שאיילת שקד.
מדובר, אגב, בניצול הדדי. לכן כל בדל ראיה שנוגע לזיהום תהליך בחירת שופטים חייב להיות מוצג לציבור - ויש למה לחכות. חובה על כל מי שהחזיק את הטלפון הפרוץ לפרסם בדרך זו או אחרת כל תוכן שפוגע בהליך הדמוקרטי שמערכת המשפט אמורה להתנהל על פיו. לא מדובר בעבירה, אלא במאבק על זהותה של החברה בישראל מול מכונה משפטית שעשויה להיות בעתיד דורסנית רק בכיוון אחד. מעולם לא היה הביטוי ששופטים בתוך עמם יושבים נכון כמו בימינו, שבהם העם עצמו יושב בתוככי מערכת המשפט. בהנחה שלא כל השופטים שמונו בעזרת הידיים של שקד ונוה הם תפוחים רקובים (גם אם כולם יודעים מי מינה אותם ומה מצפים מהם לקראת המינויים בהמשך), יש כאן בעיה של ממש. כאשר מגיע לבית המשפט אדם או מקרה ששקד סקרנית לגביו, יש מצב שבו היא עשויה לזרום עם בן הברית הנאמן נוה.
יותר מאשר זו פרשת אפי נוה, זו פרשת איילת שקד. כבר עכשיו, בחסות הסקנדל הנוכחי, נשמעים קולות שקוראים להיפטר מהוועדה למינוי שופטים ולהעביר את הליך הבחירה לכנסת, "כמו באמריקה".
מכל האנשים בעולם, מצאתי את עצמי משוחח (ברדיו) עם איתמר בן גביר על השלכות פרשת נוה. בן גביר מקדם את המשפט העברי, שהוא שם מכובס למשפט ההלכה, וחלק מהשרשרת שהחוליות שלה הן שקד, נפתלי בנט, רבני השטחים ונערי הגבעות. וכן, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא החוליה המחברת בין כולם.