ההיסטוריה של הציפייה למשיח שיבוא ויגאל את עם ישראל מגלויותיו ומצרותיו ארוכה וספוגת דם ודמע. מאז חורבן בית ראשון וגלות בבל, דרך השעבוד למלכות רומי והחורבן השני, והמרידות, וחורבן הקהילות בארץ ישראל והגלות - ועד לימי שיבת ציון בימינו, מופיעים מפעם לפעם מנהיגים ענקי רוח או משוגעים ומבשרים לנו כי באו לגאול את ישראל. הם מופיעים ככוכבי שביט גדולים ומזהירים בשמיים שחורים, וכבים עד מהרה. וכגודל התקוות שתלו בהם - עומק האכזבות והייאוש. בר כוכבא, ודוד אלרואי וראובני שר היהודים ושלמה מולכו ושבתי צבי ויעקב פרנק. ורבים רבים אחרים.
רשימות החיסול שהציג גנץ היו הקבלות וההוכחות למה שעשה. אי אפשר להתווכח עם עובדות. אבל מרגע שהחל להבטיח להמשיך "לחתור לשלום" וש"יכול להיות אחרת" - הוא מראה סימנים מובהקים של משיח שקר. כי כאמור, לפחות על פי הרמב"ם: המשיח לא אמור לחולל נסים מחוץ לגדר הטבע.
מי שמאמין שיהיה שלום עם הערבים מוזמן להצביע עבור כל אחד ממשיחי השקר המבטיחים לנו זאת שוב ושוב. אלו מהם המוכנים לתת לערבים גם את לבה של ארץ ישראל שלנו תמורת השלום שלהם - עלולים לגרום לכך כי גם הרמטכ"לים הבאים יוכלו להתגאות במספר הערבים שהרגו (ויצניעו את המחיר בשורותינו) כשיגיע תורם לרוץ לפוליטיקה, להיות המשיח הבא אחרי שהנוכחיים יכזיבו.
התרעות פיקוד העורף