בעוד שנתיים שלוש או חמש – יום השואה הבינלאומי יתפוגג, יתאדה וייעלם. הטקסים המרשימים שהתקיימו לציון היום הזה, ההצהרות הנמלצות של מנהיגים עולמיים, ההודעות לעיתונות שהפיצו הארגונים היהודיים בארה"ב, כל זה טוב ויפה, אבל לשעה – לא לדורות. בעוד שנים מעטות גם לא יחיו שרידי מחנות הריכוז, לא יהיו עמנו נציגי שארית הפליטה, ולא יהיו מי שיספרו מה קרה מניסיונם הנורא.

כדי שיום השואה יישאר בינלאומי, הוא צריך קודם וראשית כל להיות בעל אופי ומעמד יהודי. כדי לשמר, לעגן ולהנציח את יום השואה לשנים הבאות, לדורות הבאים, דרושים שני מהלכים - חינוך והענקת תוכן דתי ליום. לפי סקרים שפורסמו לציון יום השואה, אחוזים גבוהים בקרב תושבי מדינות אירופיות לא יודעים על השואה.

לא צריך לנדוד רחוק. אם הסוקרים היו נכנסים לאולמי ישיבות או לבתי מדרש הם היו מקבלים הלם מהיקף הבערות בכל הנוגע לשואה שהם היו מגלים בקרב תלמידי ישיבות והאברכים לומדי הכוללים. לא רק בורות, אלא גם אדישות וחוסר עניין בקורות השואה. ראש ישיבה גדולה ומפורסמת בארה"ב התבטא לא כבר, ש"בדור הבא של בחורי ישיבה, יהיו כבר כאלו שלא יאמינו בכלל שאירעה שואה, שמספר של שישה מיליון יהודים שנספו בשואה ייראה בעיניהם כמוגזם".

קורות השואה האיומה ביותר בתולדות האנושות חייבות להיכלל כחלק משמעותי ובלתי נפרד מתוכנית הלימודים בבתי ספר יסודיים ונושא מרכזי, דיסציפלינה, בתוכנית הלימודים בבתי ספר תיכוניים. חשוב לא פחות להנצחת יום השואה הוא תוכן דתי. יש לנסח ולקבוע תפילה מיוחדת, לימוד מקורות המספרים על חורבן שני בתי המקדש. יש לציין שינויים בלוח היהודי, ולא לקיים חופות וחגיגות ביום השואה.

הנצחת מועדים לדורות היא משימה לא פשוטה. חכמי התלמוד מספרים עד כמה היה קשה ומסובך לאסתר המלכה לקבל מגדולי הדור בזמנה אישור לשמר ולעגן את חג הפורים במסורת היהודית לדורות. אם לקבוע לדורות יום שמחה כמו פורים, קשה יותר יהיה להנציח לדורות יום אבל וצער,  אבל זה אפשרי. אם לא ייעשה ובקרוב משהו מהותי ומשמעותי להנצחת יום השואה לדורות – היום הזה לא יהיה תאריך בינלאומי ולא יהיה מועד יהודי.