היוטיוברים

"ממי, צריך לחדש את חוזה השכירות, זה מזכיר לך משהו? אתה זוכר בכלל כמה זמן אנחנו ביחד?"

-"שנה ומשהו כזה?"

"שנה ושלוש. שנה ושלוש חודשים. אנחנו גרים יחד שנה. אבל הכרנו שלוש חודשים לפני זה בטינדר".

-"אה, נכון. אגב, אומרים שלושה חודשים".

"אוי, אתה כזה חכם. אבל תשמע, אמא שלי שואלת אתה יודע מה". 

-"מתי חתונה?"

“כן. גם אני חושבת שהגיע זמן לדבר. אני רוצה לדעת מה הכוונות שלך, כי אם אתה לא רציני, תגיד לי עכשיו. אני לא רוצה להישמע לחוצת טבעת, אבל חשוב לי לדעת אם החלום שלי להתחתן, להקים משפחה עם שני ילדים, ואז להיות יוטיוברית ולשדר את החיים שלנו בערוץ יוטיוב משלנו עם לפחות 100 אלף עוקבים יתגשם. אם אתה לא רציני, אצטרך לחפש לי מישהו אחר ולהיות יוטיוברית עם המשפחה שאקים איתו. מגיע לי להגשים את החלום שאני וכל החברות שלי חולמות מאז שהיינו בנות 12. היינו יושבות בחדר וחולמות: יו, יום אחד גם לי תהיה משפחה עם בעל וילדים חמודים, ומצלמות, ואני אהיה יוטיוברית". 


יידיש בצֶ'לֶנוֹ

באמצע איטליה יש אגם יפהפה ושמו לאגו בּוֹלְסֶנָה, ואני נמצא לא פעם בעיירה לגדותיו. בשל כך מגיע אלי במייל מידע על אירועי תרבות בעיירות שסביב האגם. אדם נחמד, שהוא גם האופטיקאי של המקום, מרכז את המידע בהתנדבות, ומשגר אותו במיילים שלא תמיד אני פותח. השבוע פתחתי, ומה ראיתי בין שלל האירועים? אירוע ששמו: "ויץ יציל אותנו". ויץ איננה מילה באיטלקית בשום אופן. קראתי הלאה, והבנתי דבר שהפתיע אותי אפילו יותר: ביום ראשון השבוע, 27 בינואר, קיימו במרכז התרבות של עיירה בשם צֶ'לֶנוֹ אירוע שזה שמו. הוסבר: "ההומור היהודי. הגשה של שירה, סיפורים מצחיקים וסיפורים נוגעים ללב. סקירה על שפת היידיש ותרבותה, כתיאור המצב הקיומי של היהודי הנודד". שמות המשתתפים מבטיחים שבביתם לא דיברו יידיש: גָ'אנִּי אָבָּטֶה, אֶנְיְוֹ קוּצ'וֹיִנִי, לוֹרֶנְצָה קוֹלוֹמְבִּי.

כדי שתבינו עד כמה המידע הזה הפתיע אותי, אספר שאת העיירה צ'לנו אני מכיר מעט. עיירה חקלאית שקטה, לא מקום שתיירים מגיעים אליו, אין בה יהודים. לדעתי רוב תושביה לא פגשו יהודי מימיהם. הדבר האחרון שצפיתי היה שיתעסקו שם בתרבות היידיש. שיתפתי במידע את ששי קשת. הוא ידיד שלי, הוא מנהל תיאטרון היידישפיל, ולא תאמינו: יש לו בית נופש שגובל בעיירה צ'לנו.
 

איש בצ'לנו לא יודע איזה סלבריטי גר שם בבית, גם לא מכירים בצ'לנו את יונה אליאן, הבית נקנה בשותפות עם ציפי פינס ובעלה, גם כמה מידידיהם המפורסמים שהו בו. כל השמות האלה לא אומרים מאום לתושבי צ'לנו. למעשה אין מקום רחוק יותר מקשר לישראל מאשר העיירה צ'לנו. איך הגיעו שם לרעיון לערוך אירוע להומור היידישאי ולספר ויצים?
 

התאריך מסגיר סיבה. יום ראשון השבוע היה יום השואה הבינלאומי. "כמה חבל", כמו שאמר לי ששי קשת, "שאנחנו לא יכולים להיות זבובים על הקיר בערב הוויצים היידישאי הזה".  


תשואותינו לאן?

מחיאות כפיים הן סקר מדויק לגבי הרכב הגילאים  בקהל. אם הקהל מבוגר, התשואות יופקו בהטחת כף יד בכף יד. אם יש צעירים בקהל, אל מחיאות הכפיים יתלוו יללות וצווחות קלות. ווויייי, יאוווו וצלילים דומים שאין דרך נאותה לבטא בכתב. קולות שדומים לצלילים שמפיק תן בלילה, או זאב מול ירח מלא.

אם אתה על במה, ומן הקהל יעלו יללות כאלה תוך כדי התשואות, האגו שלך מתנפח, כי יש סיכוי שצווחות ההתפעלות מגיעות משפתי נערות מעריצות. באחד מהימים האחרונים ישב עבדכם הנצחי בגלריה לאומנות בקיבוץ מחניים בגליל. זו הייתה פתיחת תערוכה ואזכיר שהאומנית היא עירית שטקלמכר, בת משפחתי האהובה. היה קהל רב. כל כיסא באולם שבו נערך טקס הפתיחה היה תפוס, ואנשים גם עמדו לאורך הקירות. יפה. ובכן מישהי פתחה ודיברה, דברי ברכה, ובסיום הדברים הקהל פרץ במחיאות כפיים. בתוך מחיאות הכפיים נשזר גם קול רם של יללה נלהבת. מיד נוסף גם צחוק מהקהל. לקח לי רגע להבין מדוע צוחקים. את היללה הפיק כלב קטן שהיה שם.
 

מכאן ואילך, בכל פעם שהקהל פרץ בתשואות, הכלב צירף את קולו, שהוא משהו שבין נביחה גבוהה לצווחת התפעלות. דומה מאוד לקריאות התפעלות שמשמיע מישהו בקהל אנושי. זה היה מדויק ומפליא. כאשר הנואמים, המברכים והאומנים דיברו, הכלב האזין בשקט ובנימוס, בשנייה שבה החלו מחיאות כפיים הוא פרץ ביבבה הנבחנית, המזכירה מאוד צווחת התפעלות של מעריצה.
 

שקעתי בהרהור. כלב כזה גר לו בגליל, בשעה שהוא יכול לעשות קריירה אם יגלה אותו מפיק מתאים. אומנות הפקת תשואות מהקהל היא לא פעם מפתח להצלחה של אומן. אם מכניסים כלב כזה לקהל של הצגות בכורה, השקת אלבום או הופעה בקיסריה, הוא יכול ליצור אווירת התלהבות מידבקת בכל קהל, גם המסוגר והמסויג ביותר.
 

פינת השלולית

בעיתוני העולם וגם בעיתוננו התפרסמה ידיעה על הצפרדע הבודד ביותר בעולם. הוא נמצא בבוליביה, צפרדע נדיר בסכנת הכחדה, שאין לו בת זוג בכל היקומים. הוא שמור 11 שנים באקווריום במוזיאון הטבע, ולא ראה צפרדעונת בחייו. והנה דווח שלאחרונה גילו חוקרים חמישה צפרדעים כמוהו בתוך נחל. מהם שתי נקבות.
 

ומה אם הצפרדע הבודד ביותר בעולם לא יאמין שיש דבר נהדר כזה כמו צפרדעונת? אולי אפילו כאשר יניחו אותה לידו, הוא יביט בה ויהיה בטוח שזה רק חלום?