בימים אלה פרסם "מרכז המידע למודיעין וטרור על שם מאיר עמית" מחקר על "הטרור הפלסטיני נגד ישראל בשנת 2018: נתונים, מאפיינים ומגמות". זהו מחקר ייחודי שרצוי מאוד שכל הפוליטיקאים שלנו, וכל נציגינו בחו"ל, יעיינו בנתונים האמינים ובתובנות המקצועיות המצויים בו. זאת מול התופעה הרווחת, בעיקר בתקשורת האלקטרונית שלנו, לתת במה חופשית לתעמולת חמאס - מקום של כבוד לשלל דובריה. 
 

לא רק זאת, הציבור הישראלי כבר הורגל לראות את המהומות על הגדר ברצועת עזה רק דרך הצילומים של חמאס. בצילומים אלה תמיד יראו נפגעים על גבי אלונקות, נשים וילדים, ולעולם לא את זורקי הרימונים, למשל. אז מה היא התמונה הגדולה של הטרור הפלסטיני בשנה שחלפה?
 

ברצועת עזה חלה עלייה חדה ברמת האלימות והטרור, לאחר כשלוש שנים של שקט יחסי מאז מבצע צוק איתן. היו לכך שני ביטויים מרכזיים.
 

הראשון, צעדות השיבה מאז 30 במרץ. צעדות אלה הן המחוללות של כל האלימות. פעילי חמאס הם אלה המבצעים את מרבית מעשי האלימות ליד הגדר. מרבית ההרוגים והפצועים מאש כוחותינו באים מהתנועה. כל הסדרה עם חמאס (למשל העברת הכסף) שלא כוללת את הפסקת הצעדות היא זמנית לחלוטין, ומשאירה את המציאות בשטח למזל ולגורל.
 

הביטוי השני הוא ירי רקטות ומרגמות. שיא של העשור האחרון (למעט צוק איתן): 1,119 נפילות בשטח ישראל. בעבר הרחוק, היקף כזה של נפילות היה סיבה סבירה למכה חזקה מאוד של צה"ל. לא כך בשנה שעברה.

סנוואר בחגיגות ה-31 להקמת חמאס. צילום: AFP

 

התופעה הבולטת של האלימות היא שהיוזמה נמצאת בידי חמאס. ישראל רק מגיבה, לא יוזמת. לא רק זאת, דומה שחמאס ויסת את האלימות בהתאם להיענות ישראל ללחציו ואיומיו. הצפי לשנה הנוכחית: חמאס ימשיך במדיניות האלימות המבוקרת שלו, היוצרת פוטנציאל להידרדרות לעימות צבאי נרחב, גם אם אין לו עכשיו עניין בכך.
 

ביהודה ושומרון נמשכה מגמת הירידה בטרור העממי (דקירות, דריסות וירי): 55 פיגועים משמעותיים (לא כולל זריקות אבנים) לעומת 82 בשנת 2017. מספר ההרוגים מפיגועים אלה עמד על 12 לעומת 18 ב־2017. השיא של פיגועי הטרור העממי, 171, היה ב־2015, ומאז אנו כאמור עדים לירידה. 
 

זהו טרור הזוכה לתמיכה מוצהרת של הרשות הפלסטינית ובראשה אבו מאזן. זו מטפחת את תרבות השהידים בדרכים רבות, מעבר לסיוע הכספי הנדיב למשפחות מבצעי הפיגועים. 
 

חמאס נכשל במאמציו לייצא טרור צבאי ליהודה ושומרון. בראש ובראשונה בגלל עבודת שב"כ וכוחות הביטחון, שסיכלו יותר מ־480 ניסיונות פיגוע קשים. להסיר את הכובע בפניהם.
 

הציבור הפלסטיני לא יצא בהמוניו להפגין ברחובות לנוכח צעדות השיבה ולאחר העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים. התחזיות לאינתיפאדה של רואי השחורות אצלנו התבדו גם הפעם, כמו בשנים עברו. 
 

ומה באשר לשנת 2019? סיום 2018 עמד בסימן עלייה בהיקף הטרור העממי. האם זה אומר שמגמת הירידה הרב־שנתית עומדת להיבלם? דבר אחד בטוח: חמאס ושאר ארגוני הטרור ימשיכו במאמציהם לפעול, במידה כזו או אחרת, נגד ישראל.