הבחירות המקדימות בליכוד, הן באשר לתוצאותיהן ולא פחות מכך באשר להתנהלותן, היו כה מוצלחות, עד כי אפילו חלק מאויבי הליכוד בתקשורת ובזירה הפוליטית נאלצו להודות בכך.
אומנם גם במפלגת העבודה ולראשונה הפעם גם במרצ עומדות להתקיים בחירות מקדימות בהשתתפות כל חברי המפלגה, אולם אין הן דומות לאלה שנערכו השבוע בליכוד. רשימת המצביעים בעבודה הינה בחלקה הגדול תוצאה של "מפקדי ארגזים", כשהמתפקדים יכולים מיד ליטול חלק בבחירות, בעוד שחברי הליכוד יכולים להשתתף בבחירות רק בחלוף 14 חודשי חברות בתנועה, ובכך להוכיח כי הם הצטרפו למפלגה מתוך אמונה בדרכה ולא כדי להיות טופס בארגז. באשר למרצ, מדובר במפלגת שוליים, שהמתרחש במסדרונותיה הינו חסר כל משמעות, בין השאר בגלל המספר הקטן של כלל החברים בה.
השמאל הקיצוני הפוליטי והתקשורתי, המתאפיין בהתנשאות "אליטיסטית", אף שבינו לבין אליטה אין ולא כלום, רואה את חברי הליכוד, ועוד יותר מכך את מיליון מצביעי הליכוד, כהמון נבער, מוסת וחסר בינה ודעת. חברי הליכוד הינם מדגם מייצג מובהק של מצביעי הליכוד, פסיפס אמיתי של עם ישראל בארץ ישראל. הליכוד נהנה מעוצמה פוליטית לא רק בערי הנגב והגליל, אלא גם במרכז הארץ. בראשון לציון, חולון, בת ים, רמת גן, פתח תקווה, באר יעקב, לוד, רמלה, רחובות - כולן ערים במרכז, שמתגוררים בהן למעלה מ־1.5 מיליון תושבים. הליכוד זכה בבחירות האחרונות במספר הקולות הרב ביותר בכל אחת ואחת מהן, תרחיש המוכיח כי מצביעי הליכוד באים, באחוזים משמעותיים, מכל שכבות הציבור, או "השבטים", כפי שמכונה העם היושב בציון על ידי התקשורת העוינת.
ההרכב המצוין ובעיקר החכם של רשימת הליכוד לכנסת הינו ראיה ניצחת שמוכיחה עד כמה השלטון הקולקטיבי של העם מסוגל להנפיק רשימה ששום חבורה אליטיסטית ומתנשאת לא הייתה מסוגלת להעמיד. המוני חברי הליכוד הבינו שמול הקצין הכושל - כפי שהוסבר במאמר מן השבוע שעבר - "התקווה הלבנה" הנוכחית, בני גנץ, הנהנה מהילת דרגות הרב־אלוף שהיו על כתפיו, יש להעמיד קצין בכיר ובעל שם. לפיכך, האלוף במיל' יואב גלנט, אף שהתמודד לראשונה בבחירות מקדימות בליכוד, הוצב במיקום גבוה ביותר, קרי, במקום השישי. מאותה סיבה סגן הרמטכ"ל לשעבר, אלוף במיל' עוזי דיין, נבחר בנקל במחוז החוף שבו התמודד.
גם איכויותיו היוצאות דופן כאיש פוליטי וכבעל השקפות לאומיות מובהקות של גדעון סער ידועות היטב לחברי הליכוד. לפיכך, חרף ההאשמות - נטולות אבק הראיה - של נתניהו כלפיו, בעניין קנוניה שלו כביכול עם הנשיא ריבלין במטרה להדיחו, ותוך גילוי תבונה פוליטית מובהקת, הלכו רבים מחברי הליכוד לקלפיות כאשר התובנה הבאה בראשם: "אוהבים אותך, נתניהו, אולם בכל זאת נצביע עבור גדעון סער". התוצאה, סער התברג בנקל בחמישייה הפותחת וליתר דיוק במקום הרביעי. בצדק הוא הגדיר זאת כהישגו הפוליטי הגדול ביותר.
יש להדגיש כי שום ועדה מסדרת ואף לא גוף בוחר מצומצם היו מעיזים להציב את סער במקום כה גבוה, כאשר מנהיגה הבלתי מעורער של הליכוד טופל עליו את אותן אשמות שווא. אולם 70 אלף חברי הליכוד, בבחירות דמוקרטיות ונקיות למופת, היו בעלי תבונה מספקת כדי לעשות כן.
מירי רגב, בשל מאבקה חסר הפשרות בתת־התרבות החותרת תחת קיומה של המדינה ומהללת את הבזויים שבמרצחים הערבים במסווה שקרי של "אומנות", זכתה לא בכדי לאהדה רבה ודורגה גם היא בחמישייה הפותחת. ניר ברקת, ראש העיר החילוני והמוצלח של ירושלים, שעשה חיל רב גם בשדה תעשיית הטכנולוגיה הגבוהה, והעיקר, הינו בעל השקפת עולם לאומית מובהקת, הוא חיזוק משמעותי וחשוב לליכוד, ולפיכך הוצב על ידי חברי הליכוד בעשירייה הראשונה, וזאת אף שהתמודד לראשונה.
יריב לוין, שר מצוין ואיש סודו ואמונו של נתניהו - שנעזר רבות במאמרו האווילי של הנתניהופוביומט אמנון אברמוביץ', שקרא לחברי הליכוד להציבו במקום נמוך ברשימה - התברג בנקל בעשירייה הראשונה, במקום השביעי. כמוהו גם השר זאב אלקין, העושה זה עשר שנים עבודה מצוינת הן כח"כ בתחילה ואחר כך כשר, והוצב על ידי המצביעים בקדמת העשירייה השנייה. מסיבה דומה זכתה גם סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי לקידום משמעותי ברשימה, כמו גם הח"כ המוכשר והמצוין אמיר אוחנה, שידיו רב לו כיו"ר ועדת הכנסת המיוחדת לחוק יסוד הלאום, בחקיקתו ההיסטורית של חוק זה.
שיטת המחוזות, הנהוגה בבחירות המקדימות בליכוד, מאפשרת התחדשות רבתי של הרשימה לכנסת מדי בחירות. זאת, היות שלמעט חריגים בודדים ניתן למועמד במחוזות - לרבות על משבצות השמורות לנשים ולמשבצות השמורות למיעוטים ולצעירים - להתמודד פעם אחת בלבד במחוזות. לכן נבחרו לראשונה במקומות ריאליים אופיר כץ, אתי עטיה, קרן ברק, פטין מולא, קטי שטרית, מאי גולן ואריאל קלנר, תרחיש שרק בליכוד הינו בעל היתכנות.
גם אותם ח"כים שנפלטו מהרשימה ולא יכהנו בכנסת הבאה, לפחות חלקם - מבלי לנקוב בשמות, בכדי לא לשפוך מלח על פצעיהם - "הרוויחו ביושר" את איבוד מקומם בכנסת הבאה.
ההליך הדיקטטורי
התרחיש המרענן של הבחירות המקדימות שם ללעג ולקלס את ההשתלחות השקרית בליכוד בכלל ובנתניהו בפרט, מצד "התקווה הלבנה" בדימוס, יאיר לפיד, שלפיה, הליכוד ונתניהו מסכנים את הדמוקרטיה. לפיד אינו בוש מלעשות כן, אף כי הוא עצמו בוחר כרצונו בלבד את הצייתנים שלו לרשימת מועמדי מפלגתו לכנסת, כשהנאמנות האישית לו הינה התכונה הנדרשת ביותר מנבחריו. לפיד, שרוממות הדמוקרטיה הבוקעת מגרונו מתמחה בפליטת כזב, בוחר את חברי הכנסת של מפלגתו בדיוק באותה צורה שבה היה ממנה פרנסיסקו פרנקו את חברי המועצה הפאשיסטית של מפלגתו בספרד.
"התקווה הלבנה" הנוכחית, בני גנץ, יבחר את מועמדי מפלגת האווירה הקלאסית שבראשה הוא עומד (אין כל קשר בין שמה "חוסן לישראל" למהותה ההפוכה) - בדיוק כפי שהדיקטטורים האדומים מהקרמלין לדורותיהם היו בוחרים את חברי הפוליטבירו, קרי בעצמם בלבד. כך בדיוק יעשה גם שותפו, רודף השררה חסר המעצורים, משה יעלון. מועמדי מפלגת האווירה הכושלת כולנו ייבחרו גם כן אך ורק על פי החלטת כחלון, כמו גם רשימת המועמדים של ישראל ביתנו, שאביגדור ליברמן בלבד יחליט מי הם יהיו. כך גם מועמדי מפלגתה של ציפורה שפיצר, שממילא לא יגיעו לכהונה בכנסת בגין כישלון ודאי במעבר אחוז החסימה. התמונה אינה שונה בהרבה באשר למפלגות החרדיות, שמועמדיהן נבחרים על ידי מועצות גדולי התורה.
הנה כי כן, תנועת הליכוד הינה מפלגת ההמונים היחידה שהתנהלותה הינה דמוקרטית למופת. 70 אלף המשתתפים בבחירות המקדימות שקיימה השבוע הם והם בלבד קבעו מי ייצג אותם בכנסת, לאחר שקבעו קודם לכן שנתניהו יוביל את הרשימה. מאחר שדמוקרטיה הינה, כמאמרו של ווינסטון צ'רצ'יל, שיטת הממשל הפחות גרועה, הרי שרשימת מועמדים פרי ההליך הדמוקרטי בליכוד עולה באיכותה עשרות מונים - בלשון המעטה - על רשימת המועמדים שדיקטטורים שחצנים ורודפי שררה ונטולי כישורים, כלפיד, הוציאו מתחת ידם.