מאז מלחמת ששת הימים חלפו כמעט 52 שנה. 32 שנה שלט הליכוד ורק במשך 20 שנה שלטו בנו מפלגות השמאל. ובכל השנים הללו לא השתנה מעמדם של שטחי יהודה ושומרון כמלוא הנימה. השמאל אומר "כיבוש". המשפטנים קוראים לזה "תפיסה לוחמתית". בימין אולי רוצים סיפוח אבל לא עושים

אני מכיר מקרוב חלק מהשרים וחברי הכנסת של הליכוד. יש בהם כאלו הנאמנים בכל נפשם לארץ ישראל. יש בהם כאלו, כמו בנימין נתניהו, שיסכימו להקמת מדינה, או "משהו פחות ממדינה" פלסטינית ביו"ש. ויש בהם כאלו שלא ממש אכפת להם. בימי "ההתנתקות" של שרון עמדו הנאמנים במבחן קשה. 13 מהם הצביעו נגד אריאל שרון, ונקראו "המורדים". מי שהיה שר או סגן שר פוטר מיד בידי שרון. אבל "המורדים" נותרו נאמנים, והסוף ידוע - שרון פרש והקים את קדימה. 
 

הנאמנים נשארו, הליכוד ירד לשפל של 12 מנדטים, ושב והתאושש, וזה עשור - שולט. אבל גם "נאמני ארץ ישראל" שבליכוד לא פרשו ממפלגתם אחרי נאום בר־אילן של נתניהו, כשהסכים להכיר במדינה פלסטינית כחלק מהסכם שלום. למזלם - ולמזלה של ישראל - הם לא נאלצו לעמוד שוב במבחן, כי את ההסכמים שהוצעו לנו דחו הערבים, ונתניהו ידע שאינו יכול לקבל ולשרוד. אבל האקדח הזה, התלוי על הקיר מאז הכרת נתניהו בתוכנית "שתי המדינות" - עתיד לירות יום אחד. ואינני מוכן לשים את ידי באש למען כל אחד מ"הנאמנים" בשורות הליכוד היום, כי אני יודע שלא כולם יעמדו בנאמנותם ביום פקודה.

למה אני חשדן כל כך?
 

כי כאמור - 32 שנה שולט כאן הליכוד ולא סיפח גרגיר אדמה ביהודה ובשומרון. והרי נאמנות נמדדת לא רק בהימנעות מבגידה. לא רק "סור מרע" אלא גם "עשה טוב". מרכז הליכוד קיבל "פה אחד" החלטה על החלת הריבונות ביו"ש כבר לפני למעלה משנה. נו, קרה משהו?
 

# # #
 

בכל אלו נזכרתי כאשר ערב הבחירות המקדימות בליכוד קיבלתי דוא"ל מתנועת "ריבונות" בהנהגתן של נדיה מטר ויהודית קצובר. הן עושות מלאכה מצוינת בעצם העיסוק הרצוף בצורך ובאפשרות להחיל ריבונות ביו"ש. פעם, כשהייתי מדבר על כך בכנסת, נמניתי עם מיעוט מבוטל וקיצוני. היום הדיון בריבונות נמצא בזרם המרכזי. אבל עדיין אין בכך די.
 

במכתבן קוראות מטר וקצובר לכל נאמני ארץ ישראל מקרב מתפקדי הליכוד וחברי המרכז לתמוך גם באותם מתמודדים שתמכו במהלך מסע הבחירות שלהם בחזון החלת הריבונות ביהודה ובשומרון. למכתבן צורפה רשימה נאה: יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, השרות מירי רגב וגילה גמליאל, השרים אופיר אקוניס ויואב גלנט, והמתמודדים גדעון סער וניר ברקת. לכל המלצה צורף ציטוט נאה. הבטחה מרוממת.
 

הרשימה הזו באה בהמשך לרשימות מחויבות ונאמנות קודמות שהפיצו השתיים, ובהן (מן הליכוד): חיים כץ, ישראל כץ (כנראה לא זה שתמך בהתנתקות, ישראל כץ אחר), גלעד ארדן, זאב אלקין, יריב לוין, איוב קרא, ציפי חוטובלי, אורן חזן, יהודה גליק, יואב קיש, נורית קורן, מיקי זוהר, אברהם נגוסה, דוד ביטן, אוסנת מארק, אמיר אוחנה ושרן השכל. אבל התזכורת שהגיעה אלי השבוע, ברגע האחרון ערב הפריימריז, הזכירה לי שלפני הבחירות צריך לעיין היטב בכל הצהרה והתחייבות. כי בתקופה כזו נדרשים המתמודדים להציע את מרכולתם הרעיונית, מצעם האידיאולוגי, ולפזר את הבטחותיהם. בעונה זו מחיר המילים נמוך מאוד. ההצהרות בזיל הזול. ההבטחות כתובות על הקרח. נתניהו נשבע אמונים להתיישבות ולמתיישבים. זה תמיד קורה לו לפני הבחירות. מין מחלה עונתית. וחולפת מאליה. כך היה גם לגבי רמת הגולן. כשבכיסו העתק המכתב שהפקיד בידי הממשל האמריקאי ובו הסכמה לסגת מרמת הגולן - עלה לרמה והצהיר אמונים באוזני המתיישבים. וכך שב ועשה כשחזר להיות ראש ממשלה. אין ספור הבטחות בלי כיסוי פיזרו גם ראשי ממשלה אחרים, משמאל ומימין, וגם שרים, סגנים, חברי כנסת  ומתמודדים חדשים.
 

וכדי לא ללכת שולל אחרי הצהרות ריקות וחלולות ולדעת לזהות דברי אמת, יש לעתים צורך במחקר ממש. פעם זה הצריך ארכיון ענק של קטעי עיתונות וזיכרון מצוין. היום די בגוגל. יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, ממתנחלי גוש עציון, מ"המורדים" נגד שרון בימי ההתנתקות, אינו זקוק כמובן לתזכורת של הרגע האחרון כדי שהמחנה הלאומי יזכור שהוא נאמן בלא סייג לארץ ישראל ויישובה. 
 

אבל חדש־זה־מקרוב־בא כמו גלנט טעון בדיקה. במהלך ביקור בשומרון הוא אמר: "אפעל למימוש הריבונות ביו"ש. ההתיישבות היא המפתח לאחיזה לריבונות ולציונות". אכן, דברים כדורבנות. כשר־גלאנט. אבל בנאום שנשא לפני ארבע שנים, במהלך מערכת הבחירות הקודמת, כשהיה מועמד מטעם מפלגה אחרת ורצה לקלוע לטעם אחר, אמר אותו גלנט: "אם וכאשר תוקם מדינה פלסטינית, עליה להיות מפורזת". והוסיף: "אין היגיון שנשב במקומות צפופי אוכלוסייה פלסטינית, זוהי שגיאה בעיני. עלינו להעניק לפלסטינים רציפות טריטוריאלית שתאפשר להם לנהל את חייהם בתוך ישות עצמאית, תוך כדי המשך הבנייה וההתיישבות שלנו בגושי ההתנחלויות הגדולים". ודברים אלו הם בגדר טריפה גמורה. שמאל מובהק. ממש בני גנץ ר"ל. אז איך יודעים לאיזה גלנט להאמין? לגמרי פשוט: לא להאמין. 
 

והאם לסמוך על מירי רגב האומרת "המתיישבים רוצים שנחיל ריבונות ביהודה ושומרון והם צודקים. הם רוצים שייתנו להם את הזכויות המגיעות להם", או להאמין לזאת שדיבררה בעליצות ובחיוך מושלם גירוש 8,000 יהודים מבתיהם בהתנתקות וכינתה את המתיישבים "עבריינים ברברים". והיום אומרת "תמיד התנגדתי להתנתקות". באמת: לא קלה היא, לא קלה דרכנו. 
 

# # #
 

מתפקדי הליכוד ידעו להעריך את עמדתם של רוב תומכי החלת הריבונות. רק מעטים הודחו מהרשימה, וגם אלו - למרות, ולא בגלל. 15 המקומות הראשונים אוישו באלו שתומכים בריבונות, או לפחות אמרו ככה. כ־65% מהליכודניקים צפצפו על דרישת נתניהו למחוק את גדעון סער. בהתחשב בעובדה שמדובר אחרי הכל בליכוד - רשימה לא רעה.