הילד נראה ונשמע מוכשר, ואם יש לו סבלנות לגריאטריה שהוא מנגן איתה אז למה לא? כל הכבוד, ילד, באמת. אבל היה מופע ענק, מדויק, עם הרמוניה קולית ויכולת נגינה מרשימה ואף יותר. נכון, אין בהם את החייתיות המרוסנת בקושי של אקסל רוז וג'מעתו בגאנז־אנד־רוזס, אבל נהניתי. אפילו חייכתי בכל פעם שכיפוש הודיעה לי שאחד מהקלידנים והגיטריסט מזריקים בוטוקס. הסברתי לבת הרב הצעירה, שכל חודש שהם עוד לא בדיאליזה, ואין להם ערמונית מוגדלת, זה בונוס.
כן, ברור שכן, הם ימצאו תרופה לסרטן, יתקינו מעקות בטיחות בכבישים הבינעירוניים, ידאגו לקשישים וכמובן שיבנו כאן עשרה בתי חולים. אשפה, זה מה שאנחנו - האשפה של האנושות, שמתעסקת בשטויות כמו איראן והטרור העולמי.
הודעתי לכיפוש שתחדש את הגרדרובה הייצוגית של בת ישראל כשרה, עם פאות וכל הציוד הנלווה, כי הוא ימכור אותנו שוב ומהר. תנו זמן לזמן.
כפי שקבע רבנו אריק איינשטיין זצוק"ל "פוליטיקה, את זונה לא קטנה" (בשיר "פרנצ'סקה פוליטיקה"), כל הג'מעה מימין ומשמאל מורידה מחירים, מבצע רק ליום אחד כל כמה שנים. והציבור משום מה לא נגעל מהם, ואף בוחר בהם. סוג של נס.
ונפתלי הגבר, שבכל ראיון שלו זה אני, אני, רק אני וכמובן שאני, מוסיף נדבך חשוב איך הוא נלחם למען המזרחים. כולנו רשאים להקיא מהבלה־בלה הצפוי.
בשבת החלטתי להפתיע את הצדיק גיאצ'ו ושאלתי אותו אם הוא רוצה ללכת ללונה פארק.
גיאצ'ו, זה לא בשבילך, אתה עוד קטן לרכבת הרים הזו.
נשמתי עמוק, ואמרתי בסדר, בוא תאכל משהו קודם. בשביל שניצלונים שטוגנו בשמן מכונות וצ'יפס ששרד מהסבנטיז - משלמים 47 שקל. זה עוד סביר לעומת נקניקייה באותו מחיר, שאפילו חתול רחוב ברח מהשאריות שלה. אוקצור, ב־420 שקל כולל חניה (מה עושים הורים לשלושה ילדים בפארק? דופקים בנק?), עם המתנה של שעה כדי לצאת ממנה, עשיתי לצדיק יום כיף. מזל שסוגרים את הפארק בחמש, ומודיעים חצי שעה לפני, אחרת הייתי טרוד עכשיו בהחלפת ברך מפלסטיק, ואיזו פיזיותרפיסטית חמודה הייתה אומרת לי "בונז'ור, בוא נלמד ללכת, צעד אחר צעד".
אני רק רוצה לצרוח: אולי תרדו ממני? לא מספיק שאני עובד 24/7 כדי לממן את עלויות הפקת הענק הזו שנקראת גידול ילדים? מתברר שלא. פרויד, אדלר, יונג ושאר גונבי הדעת רוצים שתהיה מעורב ועובדים לך על המצפון, כדי שגם תתרגל את ההנחיות. אז בשביל מה אני משלם לכן בדיוק? כדי שאני אתרגל? תתרגלו אתן! חוץ מזה, ואולי זה העיקר, לילד יש אמא, תתרגלו איתה, היא אוהבת לתרגל. אבל כאשר אתה בן 60, מצפים ממך להתנהגות בוגרת, כי איזה סמרטוט קבע כללים לגיל המזוין הזה.
ברזי אומר שכבר כייפתי מספיק, בשביל כל האנושות. "תשקיע בילדים. מה אתה רוצה, שהילד יהיה נער פנימיות כמוך? ילד שאף מוסד חינוכי לא רצה לקבל אותו בגלל שהיה מופרע? הבנות עושות לך נחת, זה בונוס, תיהנה מזה. הילד יעשה אותך מאושר, יש לו פוטנציאל של דוקטור לפיזיקה, אם לא תקלקל אותו. תן לאמא שלו להחליט מה טוב בשבילו. לאן אתה הגעת עם האנרכיה, כבר ראינו".
הטלפון צלצל, כיפוש על הקו.
"מאמי, אתה זוכר שיש לך הקלטות עכשיו בסאונדהאוז? איפה אתה? הם מחכים לך".
בטח שאני זוכר כפרע, אני כבר כאן, רק החניון מלא, אז אני מחפש חניה. הווייז הודיע שתוך 24 דקות אגיע ליעד.
זהו, בן 60, אבל דפוק לגמרי.