לכאורה, הערכות המודיעין של צה”ל בשנים האחרונות תמיד נראו אותו הדבר - האיומים הגדולים בצפון מול חיזבאללה, ההתבססות האיראנית בסוריה והסיכוי להסלמה בזירה הפלסטינית, בעיקר מול רצועת עזה. את ההבדלים בין הערכות המצב של המודיעין לאורך השנים צריך לחפש בסעיפים הקטנים. אף שגם בשנה שעברה הציבו באמ”ן דגל אדום בכל הקשור לסיכויי הסלמה בזירה הפלסטינית, שהתממשו רק באופן חלקי, השנה הסבירות לעימות ברצועת עזה מול חמאס עולה מדרגה. 
 

את תהליכי ההסלמה ברצועה ניתן לזהות בשטח, גם ללא הבנה עמוקה בתהליכי מודיעין. יש לכך כמה סיבות, ובהן הבחירות בישראל, האביב שבפתח וטרור האש שצפוי להתחדש. התסריט ידוע מראש. פתרון מדיני לא נראה באופק, וההבנה בישראל היא שקמפיין תהלוכות השיבה ייפסק רק באחד משני התנאים הבאים - עימות צבאי, שלאחריו תהיה הסדרה חדשה, או התקדמות מדינית.
 

בתנאים הנוכחיים, עימות צבאי קרוב הרבה יותר מכל הסדרה אחרת. ישראל ממאנת לקבל החלטות, לא במישור המדיני וגם לא בדרך הפעולה הצבאית, ולמעשה קונה שקט משבוע לשבוע כשבתנאי היסוד אין שינוי. מצד אחד, נוקטת ישראל תגובות צבאיות נרפות, כמו ירי פגז טנק לעבר עמדה ריקה של חמאס לאחר ירי של פצמ”ר לשטח ישראל. מנגד, התהליך המדיני תקוע לחלוטין. 
 

במצב שאליו נקלעה ישראל, כל הטבה לטובת חמאס תיראה, ובצדק, כסחיטה תחת איומים. בטח בתקופת בחירות, שבה ראש הממשלה לא יכול להרשות לעצמו להיראות כחלש מול החמאס. מצד שני, לישראל אין רצון להסלמה, ובהתאם לכך גם מדרגות התגובה הנמוכות של צה”ל.

יחיא סינוואר. צילום: רויטרסיחיא סינוואר. צילום: רויטרס

 

אבל הערכת המודיעין השנה מזהה גם שינויים בזירה הצפונית. חופש הפעולה של ישראל בסוריה אומנם קטן בגלל המעורבות הרוסית, אבל לא נסגר. החלק שנותר פתוח מביא איתו יותר סיכויים לתגובות מצד איראן וחיזבאללה לתקיפות המיוחסות לצה”ל. 
 

כפי שפרסמנו כאן לפני כחודש, חיזבאללה ואיראן מקדמים יכולות גם דרך פעולות של כוחות מיליציה, שיכולות להגיב בפעולות מוגבלות כנגד כוחות צה”ל או בירי לשטח ישראל. אירועים מסוג זה יכולים להתרחש בירי רקטות לעבר ישראל או בביצוע פיגוע לאורך הגבול, בניסיון לייצב משוואת הרתעה מול ישראל. בישראל לא מתפשרים. מול כל הפרה מפעילה ישראל כוח צבאי משמעותי, כפי שהיה ככל הנראה גם השבוע. בשיחות לא רשמיות אומרים בכירים בצה”ל שאסור לנו להרשות לעצמנו שקו הגבול בצפון יהפוך להיות דומה לזה שבדרום.
 

בהערכת המודיעין של צה”ל, הסבירות לעימות צבאי משמעותי מול איראן, סוריה או חיזבאללה, לא גבוה במיוחד. אבל באמ”ן מצביעים על אפשרות סבירה שבשנה הקרובה יתרחשו בצפון ימי קרב, מוגבלים בהיקפם אך עדיין בעצימות גבוהה יותר מעימותים קודמים שהיו לאורך הגבול בשנה האחרונה. בצה”ל מעריכים שגם בחיזבאללה ובכוח קודס לא רוצים להגיע להסלמה משמעותית מול ישראל, אבל מבינים שיש נקודת איזון שאינה מאפשרת להם להבליג בגלל פגיעה מצטברת בכבודם וניסיון לבנות משוואת תגובות מול ישראל. 
 

לכן האינטרס הבסיסי של ישראל הוא להמשיך את מדיניות העמימות, שאינה ממנפת את התקיפות בסוריה. שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן תקף השבוע את נתניהו ואמר כי המעבר החד ממדיניות העמימות למדיניות ההתרברבות מקרב בצעדי ענק עימות ישיר בין ישראל לכוחות הציר בחזית הצפונית. יש בכך אמת. ההתנהלות של נתניהו בנושא זה קשורה אך ורק לשיקולי בחירות, ורחוקה מאוד משיקולי הביטחון.