שתי הערכות לאומיות חשובות הוצגו לאחרונה לקבינט ולמטה הכללי של צה"ל. משתיהן עולה כי מצבה האסטרטגי־ביטחוני־מדיני־מודיעיני של ישראל משתפר משנה לשנה, והסיכונים והאיומים עליה קטנים. בוודאי שהם רחוקים מהגדרה של "איום קיומי". המטה לביטחון לאומי (מל"ל) הציג את המאזן האסטרטגי הלאומי, ואילו חטיבת המחקר באגף המודיעין (אמ"ן) את הערכת המודיעין השנתית (ראו בהמשך).
 

אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו מתעלם בהצהרותיו מגופי המחקר שהוא אמור להסתמך עליהם בהערכותיו. מצבה האסטרטגי־ביטחוני המשופר של ישראל היה צריך לשמש מקור לגאווה ולהקרנת עוצמה, ולאפשר יוזמה ותעוזה מדינית. במקום זאת מנהל נתניהו מסע רווי סתירות שמשלב זעקות שבר "געוואלד" והתבכיינות, בצד זחיחות דעת והכרזות מתלהמות, על סף הפקרות. במרכזו של המסע ניצבת שוב ושוב איראן. ראינו ושמענו זאת פעמיים השבוע.  
 

ביום שלישי (לא בטוח כי טוב) איים נתניהו על איראן באופן שניתן לפרש כחשיפת סודות מדינה. ראשית, ביקר בבסיס חיל הים בחיפה, שמשמש גם מעגן לצי הצוללות של ישראל. כלקח ממלחמת לבנון השנייה, שבמהלכה שוגרו טילים לחיפה, הוקם בנמל "הפולינום" - מתחם גדול המשתרע על 520 מ"ר, ובו רציפים, מספנה, מגורי חיילים, וגם מעין האנגר מבטון מזוין שנועד להגן על הצוללות. אפשר להגדירו כמקלט מיוחד לצוללות.
 

לישראל יש כיום חמש צוללות בפעילות מבצעית, בניית השישית הושלמה במספנות בגרמניה, והיא עוברת עתה שורה של אימונים. במהלך שנת 2019 היא אמורה להגיע לנמל הבית בחיפה. לפי הוראת נתניהו, לפני כשלוש שנים הוזמנו שלוש צוללות נוספות. לטענתו, לא מדובר בהגדלת הצי לתשע, כפי שנטען נגדו, והן נועדו להחליף את שלוש הצוללות הישנות יותר, שאמורות לצאת משירות לאחר כ־25 שנה, ב־2024. הזמן הנדרש מהזמנת צוללת, בנייתה לפי מפרט ייחודי לחיל הים ועד לכניסתה לנמל בחיפה, הוא בין שבע לתשע שנים. 
 

זהו הרקע גם לפרשת 3000 - תיק כלי השיט והצוללות, שבו מעורבים מקורבי נתניהו, כולל פרקליטו ובן דודו דוד שמרון ובכירים לשעבר בחיל הים, בהם אלוף אליעזר (צ'ייני) מרום ותא"ל שי ברוש. משטרת ישראל העבירה את תיק החקירה לפרקליטות עם המלצה להעמידם לדין. לפרקליטות וליועץ המשפטי לממשלה יידרשו עוד חודשים כדי לקבל החלטה. 
 

לפי פרסומים זרים, בצוללות חיל הים הוסבו פתחי ירי הטורפדו כך שיוכלו לשגר טילי הרפון (כנרית) וטילי שיוט מדגם פופאי טורבו, לטווח של 1,500 קילומטרים. טיל השיוט הזה יכול, לפי אותם פרסומים, לשאת גם ראש חץ גרעיני. כלומר - צי הצוללות של ישראל משמש כזרוע אסטרטגית, ולכאורה מעניק לה יכולת מכה גרעינית שנייה.

פירוש הדבר הוא שאם יום אחד יהיה לאיראן או למדינה אחרת באזור נשק גרעיני, והיא תשגרו לישראל ותשמיד את מאגרי הנשק הגרעיני שיש לה על פי אותם פרסומים זרים, עדיין ישרדו הצוללות שמתחת לפני המים את המתקפה, ויוכלו להגיב בשיגורי טילי הגרעין שלהם. וכך, במהלך סיורו בבסיס חיל הים בחיפה הכריז נתניהו: "אני מתרשם מכל מה שראיתי כאן, כמובן שאי אפשר להראות הכל, אבל הטילים האלה שאתם רואים מאחורי - הטילים האלה יכולים להגיע רחוק מאוד, מול כל אויב, כולל השלוחות של איראן באזור שלנו".
 

אם להאמין לפרסומים הזרים, אפשר שהדברים האלה יכולים להתפרש כך שראש הממשלה מתכוון לטילים שהצוללות יכולות לשגר. במילים אחרות, נתניהו מאיים על איראן בשיגור טילים - קונבנציונליים או בלתי קונבנציונליים. לצה"ל אין חיל טילים. שר הביטחון אביגדור ליברמן ביקש להקים זרוע טילית, אך הרמטכ"ל היוצא גדי איזנקוט ומפקד חיל האוויר אלוף עמיקם נורקין מנעו זאת.

הטילים והרקטות שיש בזרועות היבשה, האוויר והים הם לטווחים קצרים של עשרות קילומטרים. כפשרה במחלוקת בין איזנקוט לליברמן הוסכם כי זרוע היבשה תצטייד בעתיד ברקטות לטווח ארוך יותר, של 150־200 ק"מ. גם הן אינן יכולות להגיע לאיראן.
 

ולכן, אם ישראל תרצה או תיאלץ אי־פעם לממש את איומו של נתניהו, יעמדו לרשותה לכאורה שלוש אפשרויות. אחת תתאפשר רק אם מטוסיה או ספינותיה יתקרבו למרחק של עשרות קילומטרים מהיעד. השנייה היא לשגר את טילי הצוללות ממרחק רב, בלי להתקרב לאיראן. האפשרות השלישית, שייתכן שראש הממשלה כיוון גם אליה, היא שיגור טילי קרקע־קרקע.

לפי פרסומים זרים, יש לישראל טילים מדגם יריחו, שטווחם עד 4,000 ק"מ. טילים אלה, לפי אותם פרסומים זרים, מסוגלים לשאת ראשי חץ גרעיניים ומאוחסנים, גם כן לפי אותם פרסומים זרים, בבסיס הטילים התת־קרקעי לא הרחק מבית שמש, באזור המושבים זכריה ושדות מיכה. לפי הערכות בחו"ל, טילי יריחו משמשים ככל הנראה גם כבסיס למשגרים מדגם שביט, שמשלחים את לווייני הריגול של ישראל מסדרת אופק לחלל.
 

ישראל מעולם לא הודתה כי ברשותה טילי קרקע־קרקע ארוכי טווח, וככל הידוע מעולם לא נעשה בהם שימוש. אפילו לא במלחמת המפרץ ב־1991, כשעיראק שיגרה לעבר ישראל טילי סקאד ושר ההגנה האמריקאי דיק צ'ייני הציע לעמיתו משה ארנס להגיב באותו מטבע - כלומר לשגר טילים לעיראק.

נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון שמזכיר בלשון המפורשת ביותר שלישראל יש יכולות טיליות ארוכות טווח, וכמובן, הראשון שמאיים להשתמש בהן נגד איראן.
 

אצבע בעין

בחלוף כמה שעות ביום שלישי, האובססיה של נתניהו כלפי איראן באה שוב לידי ביטוי. ליד כבש המטוס שבו המריא לוועידה נגד איראן בוורשה, חשף ראש הממשלה כי לילה קודם (שני), היעד לתקיפת צה"ל ליד קונייטרה ברמת הגולן היה איראני. 
 

לפי פרסומים בכלי התקשורת בסוריה, בתקיפה נהרגו שני אנשי משמרות המהפכה. סביר יותר שהאתר שצה"ל תקף באש טנקים היה קשור למאמצים המחודשים של חיזבאללה (בניגוד להבטחות רוסיה) להתבסס בקרבת הגבול, אבל עד שנתניהו חשף את הסוד אסרה הצנזורה על פרסום מידע זה, וקצינים בכירים בצה"ל סירבו להתייחס לנושא. 
 

זו לא הפעם הראשונה שבה נתניהו שובר את מדיניות העמימות שמערכת הביטחון אימצה לגבי תקיפותיה בסוריה מאז תחילת מלחמת האזרחים לפני כשמונה שנים, והקפידה לקיימה (בחריגות קלות). נתניהו עשה זאת בעבר כבר לפחות פעמיים, האחרונה לפני כחודש.  
 

לא ברור, אם כי אפשר לנחש, מה מניע את נתניהו. להערכתי, מדובר בשילוב של שני גורמים. האחד הוא אמונתו היוקדת שאיראן מהווה את האיום הגדול ביותר על ישראל, והכרזות מנהיגיה שעליה להיעלם ממפת העולם, שיש להחריבה ושניתן להשמידה בפצצת גרעין אחת. על כך, סבור נתניהו, יש להגיב באיומי נגד. למען ההגינות ראוי לציין כי גם שר הביטחון לשעבר בנימין (פואד) בן אליעזר הזהיר לפחות פעם אחת שגם ישראל יכולה להשמיד את איראן. 
 

המניע השני הוא מערכת הבחירות. נתניהו, שחש נרדף על ידי המשטרה, הפרקליטות והתקשורת, שחושש שאולי יתקשה להרכיב ממשלה אם הליכוד ינצח בבחירות, הוא לא נתניהו הזהיר והאחראי, שמנהל זה שנים מדיניות שקולה ועניינית שתכליתה למנוע מלחמה ולתחזק ולנהל עימותים. כך עשה מול הרשות הפלסטינית בגדה, חמאס בעזה, חיזבאללה בלבנון ואיראן וחיזבאללה בסוריה.
 

כשזהו הרקע לדברים, יש חשש שנתניהו מאבד את האיזונים והבלמים העצמיים ואת שיקול דעתו, ומתחיל לרתום את הביטחון לטובת צרכיו הפוליטיים. ראינו זאת בהתקפותיו הלא מוצדקות על בני גנץ ופרשת מותו של החייל מדחת יוסף בקבר יוסף באוקטובר 2000; ראינו את זה גם בביקורו בחיפה, כשהפר בזלזול את הוראת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט חנן מלצר, שלא לפרסם את תמונותיו בחברת חיילים; ויש עוד דוגמאות לניצול ציני של היותו שר הביטחון לצרכיו הפוליטיים בתקופת הבחירות.  
 

חשוב מכך, איומיו והכרזותיו של נתניהו הם דברי רהב מיותרים, משחק באש שפוגע בביטחון הלאומי. הוא חושף סודות. הוא שולח מסר מבלבל לדרג הצבאי. מצד אחד הוא גוזר עליהם לקיים עמימות ושתיקה באשר לתקיפות בסוריה, אך מאידך אינו מקיים את אשר הוא דורש מהקצונה הבכירה. 

אך מעל לכל, הצהרותיו הן אצבע בעיניה של איראן, ואגב כך הוא גם מביך את נשיא סוריה בשאר אסד, וחשוב יותר, את ולדימיר פוטין. האיראנים יודעים היטב מי אחראי לתקיפות נגדם. הם לא זקוקים לתזכורות פומביות חוזרות ונשנות מנתניהו. אמירותיו רק משפילות אותם עוד יותר ועלולות לגרות אותם להגיב, גם אם זה מנוגד לאינטרסים שלהם. גם באיראן יש פוליטיקאים ושיקולים פוליטיים, ענייני פנים ויריבויות.
 

המאזן האסטרטגי
 

על פי החוק, המל"ל מחויב בהגשת המאזן האסטרטגי, ובדוח לשנת 2018 נכתב כי יש "שיפור במצבה האסטרטגי של ישראל", שמקורו בשילוב של "עוצמתה ונכסיה". אלה נסמכים כמובן על עוצמתו הצבאית של צה"ל ומערכת הביטחון, כולל קהילת המודיעין שזוכה לשבחים רבים בעולם על יכולותיה להשיג מידע ולסכל טרור, אך גם על היחסים המצוינים עם ארה"ב ויחסי האמון עם רוסיה. 
 

בדוח המל"ל מודגש כי ישראל יוצרת שותפויות חדשות עם המדינות הסוניות, שרואות עמה עין בעין את הצורך לבלום את מאמצי ההתפשטות של איראן במזרח התיכון, וכמוה, חוששות מהאפשרות שלאיראן יהיה נשק גרעיני. לפי המל"ל, ההכרה במסוכנות של המשטר בטהרן - פיתוח טילים ארוכי טווח, מימון וסיוע לטרור, בנוסף לתוכנית הגרעין שלה - מחלחלת וחודרת גם לתודעה של מדינות באירופה ובראשן צרפת, גם אם הן, בניגוד לארה"ב, ממשיכות לדבוק בהסכם הגרעין.
 

לפי המאזן האסטרטגי של המל"ל, השיפור במצבה של ישראל נשען גם על כלכלה יציבה וגבולות בטוחים. המל"ל מצביע גם על האתגרים המרכזיים הניצבים לפתחה של ישראל, ולכן נכתב כי המצב אומנם "משופר אך גם שברירי". האתגרים האלה כוללים את הצורך להמשיך לחזק את ההרתעה בלי לצאת למלחמה, לשמר את היחסים הטובים עם ארה"ב, הרחקת איראן מיכולת גרעינית, המשך הפעולה להוצאת איראן מסוריה, מניעת העברת נשק אסטרטגי לחיזבאללה בלבנון, ונטרול כל נוכחות עוינת - של דאעש או מיליציות שיעיות - ליד הגבול עם ישראל.
 

בראש המל"ל עומד זה שנה וחצי מאיר בן שבת, לשעבר ראש אגף (מרחב) בשב"כ. בן שבת נחשב למקורב מאוד לנתניהו, והוא חיזק את מעמדו בתקופה שבה הוא עושה בתפקיד. ועדיין, נראה שראש הממשלה מעדיף לראות את חצי הכוס הריקה, מתוך גישה שהדבר משרת את צרכיו הפוליטיים בעת הזו. 


סכנות ותפניות
 

דברים דומים, אם כי דרך עדשות מודיעיניות, נכתבו בהערכת המודיעין השנתית של חטיבת המחקר באמ"ן, שבראשה עומד תת־אלוף דרור שלום. גם שם מופיעים נתונים והערכות שהם בגדר המובן מאליו, שכל קורא עיתונים ממוצע יכול למצוא בעצמו. לא מעט עובדות, נתונים ומסקנות של אמ"ן מסתמכים על מקורות גלויים - קרי כלי תקשורת למיניהם, כמו גם מעקב וניטור של רשתות חברתיות.
 

אבל בהערכת המודיעין יש גם הסתמכות על מקורות חשאיים, פרי האיסוף של יחידות אמ"ן השונות כמו 8200, 504, חטיבת המבצעים המיוחדים (מ"מ) וחומר שמוזרם מהמוסד והשב"כ. מתוך שפע המידע המופיע בהערכת המודיעין, ראוי לציין כמה תופעות שעלולות להביא לתפניות חשובות בשנת 2019, ולהשפיע על ישראל ומעמדה במזרח התיכון.
 

# חמאס ממשיך להיות מורתע, אך גוברת הסכנה למלחמה עם הארגון - גם אם הוא אינו מעוניין בה ומנהיגו בעזה, יחיא סנוואר, החליף את בגדי הטרוריסט בחליפה והופך לפרגמטי. בשל המצוקה ההומניטרית של שני מיליון תושבי הרצועה, הוא עלול להגיע למסקנה כי אין לו דרך אחרת לשבור את הסטטוס קוו ולצאת מהמבוך. וגם אם המשבר לא יתפתח לכדי מלחמה, עדיין יש סימנים לכך שחמאס מוכן להסתכן ולהתעמת עם ישראל בימי קרב, דוגמת אלו שנרשמו לפני כמה חודשים.
 

# בשל המצוקה הכלכלית הנובעת מהסנקציות שמטיל עליה ממשלו של טראמפ, עלולה איראן לנקוט כמה צעדים מדאיגים בתוכנית הגרעין שלה. לפי הערכת אמ"ן, היא לא צפויה לבטל את הסכם הגרעין, אך עלולה להיכנס לתחומים האפורים שלו. זה יכול להתבטא בתחילתן של פעולות להעשרת אורניום לרמה של 20% או בפיתוח מואץ יותר של סרכזות מתקדמות להעשרת אורניום.
 

# בסוריה, על רקע התייצבותו מחדש של משטר אסד, יש סימנים ראשונים למאמץ לשיקום הצבא, במיוחד בכל הקשור ליכולותיו המודיעיניות, שיפור הדיוק של הטילים, וחיזוק הנוכחות בגולן. אם כי אסד אינו רוצה ואינו מתכוון ליזום מלחמה עם ישראל.
 

# לאחר שנים רבות חזר המודיעין הישראלי לפקוח עין על עיראק. מאז נפילת סדאם חוסיין הזירה הזו כמעט לא הייתה על סדר היום שלו, וההתעניינות המחודשת נובעת מהעובדה שאיראן מגבירה את מאמצי השפעתה במדינה. המודיעין הישראלי מביא בחשבון את התרחיש הגרוע ביותר, שבו תיאלץ איראן לסגת מסוריה ויימנע ממנה לפרוס טילים בשטחה, והיא תציב את הטילים ארוכי הטווח שלה בעיראק.
 

# סוגיה נוספת שמחדדת את החיישנים של המודיעין היא הגרעין. לא רק באיראן - אלא גם במדינות אחרות שעלולות לנסות לפתח תוכנית גרעין. המקור העיקרי לדאגה בהקשר זה הוא סעודיה, ויש כבר כמה סימנים לכך שהיא עלתה על הנתיב הזה. זהו נושא רגיש במיוחד, משום שישראל של נתניהו רואה בממלכה בת ברית במאבק נגד איראן, ולכן היא אינה רוצה לעורר את סוגיית הגרעין הסעודי בפומבי, מחשש לפגיעה בקשרים עמה.
 

# מדוח הערכת המודיעין עולה גם כי לצה"ל יש ראשי תיבות חדשים לגדה. בשנים הראשונות לכיבוש ולשליטה של ישראל השטח נקרא "הגדה המערבית של הממלכה ההאשמית של ירדן", או בקיצור, "הגדה". אחר כך צה"ל חובב שפת הקיצורים, הגובלת לעתים בג'יבריש, כינה את השטח "איו"ש" - אזור יהודה ושומרון. בכך אומץ ביטוי פוליטי, ששם קץ לוויכוח אם אלה הם שטחים כבושים, משוחררים או מוחזקים. בצה"ל, כמו בממשלה ובחלקים נרחבים של הציבור, הטמיעו את השמות שמקורם בתנ"ך, ובכך הצטרפו לכל האומרים: זה שלנו. כעת מתברר כי בצה"ל יש לאזור ראשי תיבות חדשים: "יהו"ש" - יהודה ושומרון.

 

melmanyossi1950@gmail.com